העובדות היו ידועות היטב והוכרו פומבית על ידי הקהילה הבינלאומית ב-1919, במהלך ועידת השלום של בנות הברית בפריס, אליה הגיעו נציגים של המוסלמים מהמזרח התיכון ונציגי העם היהודי. בוועידה זו האמיר (ונסיך הכתר) פייסל, בנו של המלך חוסיין (אבי סבו של המלך חוסיין של ירדן), שעמד בראש המשלחת המוסלמית, הסכים ש``פלשתין`` (ראה מפה להלן--``פלשתין`` כוללת את ישראל ו``ממלכת ירדן`` של היום) צריכה להיות מיועדת כשטח הייחודי שבו ריבונות יהודית תתגבש.
האמיר פייסל הכריז על קבלת הכרזת בלפור מ-2 בנובמבר 1917, וחתם על הסכם עם הארגון היהודי העולמי המאשר ש: ``יאומצו כל האמצעים הדרושים לערוב ערבות מליאה למימוש הצהרת בלפור שניתנה על ידי הממשלה הבריטית``.
דברים באותה רוח נאמרו במכתבו של האמיר פייסל, מתאריך 3 במרס 1919, לפרופסור פליקס פרנקפורטר, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית: ``המשלחת שלנו כאן בפריס מיודעת באופן מלא לגבי ההצעות שהוגשו על ידי הארגון הציוני לועידת השלום, ואנו רואים בהן כצנועות והולמות. אנו נעשה כמיטב יכולתנו, ככל הנוגע לנו, לסייע להם. אנו ``מאחלים ליהודים מקרב לב: ברוכים השבים הביתה``.
--
בנוסף, לפני פרוץ מלחמת העצמאות 80% מהאדמה אשר הייתה בתוך שטח המנדט הבריטי הייתה שייכת לממשלה הבריטית, אשר נמסרו לאחר קום המדינה לממשלת ישראל, 8% מהאדמה הייתה שייכת ליהודים ו-12% לערבים, רוב אדמות הערבים ננטשו ב1947-1948 לאור העידוד של מנהיגי מדינות ערב לעזוב את הארץ עד אשר הם וצבאותיהם ישמידו את ישראל, ולכן, אין להם בעלות ממשית על האדמה הזו (גם לא היסטורית וגם לא פרטית) .
ההסכם של האמיר פייסל
http://www.snunit.k12.il/zion100/faisal1.htm
הסכם השלום בפריס
http://www.nvcc.edu/home/cevans/Versailles/Index.htmlפייצל היה נסיך (בנו של המלך) של אותה ממלכה (חיג`אז, ממלכה ערבית עצמאית) וראש המשלחת הרישמית שלה לועידת השלום בפריס שסיימה את מלחמת העולם הראשונה.
באותו זמן (שנת 1919), זו היתה אחת המדינות הערביות העצמאיות הבודדות (אם לא היחידה) - ובכל מקרה הקרובה מכולן מבחינה גיאוגרפית לא``י.
http://en.wikipedia.org/wiki/Kingdom_of_Hejazהשנים 613-617 - מרד הראקליוס נגד האימפריה הביזנטית. בזמן שהביזנטים נלחמו בפרתים במזרח, היהודים כבשו מחדש את י-ם והחלו בבניין בית המקדש השלישי. הפרתים גמלו ליהודים על תמיכתם בהענקת אוטונומיה על י-ם וסביבתה, עד שהובסו על ידי הביזנטים והמצב חזר לקדמותו.
שנת 638 - הערבים כובשים את יהודה. הנציב הערבי מבטל את הגליית היהודים מי-ם ומכריז כי הוא מחזיק בארץ אך ורק עד שיחזרו מרבית היהודים לארצם.
שנת 1099 - המצור על חיפה. מסע הצלב הראשון חיסל את הנוכחות הערבית והטורקית בארץ ופנה עתה למצוא נמל טוב לסחר עם אירופה. חיפה, שברובה המכריע הייתה יהודית, עמדה תחת המצור הצלבני במשך שנה לפני שנפלה, יותר מאשר כל שאר הארץ. הצלבנים, אגב, חידשו את האיסור על יהודים לעלות לי-ם.