המנהיג שלי זה אני עצמי. חיים בן-פסח בסך-הכל אדם אחד שלזכותו יש קרדיט עצום, ואני מסכים עם רוב דעותיו עוד בברירת מחדל מילא, ככה שהוא לא שכנע אותי... (והוא לא שינה את דעתי בקשר לסירוב. אני מסרב לסרב פקודה אלא אם היא בלתי-חוקית בעליל ברמה של מעשה.)
אני לא מחבב את הקטע הזה של המנהיגים. אני מונהג על-ידי עקרונות, לא על-ידי אנשים.
אבל תחשבו בגדול יותר: אנחנו רצים עכשיו לכנסת (הכנסת ה-17, כדי לא לנחש יותר מידי את המצעים והאסטרטגיות של מפלגות אחרות) ובידינו משאבים לתעמולה ככל מפלגה.
אבל אחרי האירועים של היום כדי לא לבלבל אנשים..
כמו שמארתי חיים הוא לא המנהיג שלי.
יש עוד הרבה אחרים, רק מה שאני אוהב אצל חיים זה הכוח הדתי מאוחריו וזה למדתי פה, לא ידעתי שרק מנהיג עם כוח ורקע דתי מאחוריו יהיו מנהיגים כמו שצריך.
כמו הרב כהנא זצ"ל.
אך יש עוד מנהיגים שבשבילי הם לא פחות מחיים, חוץ מהעבודה שחיים דתי.
וכרגע אני מעדיף להתייחס אליהם כי זה יותר אובייקטיבי להיום.
אני רוצה לעזור ולהשתתף, אני רוצה להיות פעיל.
אני לא רוצה לחכות ולהיות פעיל רק בפורום ולחכות לחיים שיעלה ב"ה.
ושלא תבינו לא נכון, אני מסכים עם חיים ותומך בו ב100%.
אני לא מנצל אותו את האירגון הזה.
פשוט חיים והאירגון לא בסדר העדיפיות שלי.
