שנאת חנם ואהבת חנם
הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א
השיעור ניתן בתמוז תשס"ז
נערך על ידי הרב
מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכהיש להרבות באהבת חנם כתיקון לחטא שבשלו חרב בית המקדש השני. פעמים רבות נוכחים לדעת שסכסוכים בין אנשים פורצים בגלל אי-הבנה. לאחד נדמה שהאחר פגע בו, והוא מגיב בהתאם ופוגע בחברו והרי לך ראשיתו של סכסוך.
פעם באו אלי לדין תורה שני אנשים שהיו בעבר ידידי נפש שנים רבות ואף הקימו יחדיו מפעל משותף. והנה לפתע פרץ סכסוך ביניהם אשר התפתח לשנאה עמוקה, עד שהגיעו לכך שאחד דרך נשק כלפי חברו. גם בני המשפחות נסחפו לסכסוך וכמה שנים לא דיברו אלו עם אלו.
ועתה תבע האחד את חברו על הנזקים שעשה לו לדעתו. הקשבתי לטענות וניסתי להבין מה ארע, כיצד התחיל הסכסוך. כל אחד שטח את טענותיו. הראשון אומר: מדוע החלפת את המנעול של המפעל ולא נתת לי להיכנס. השני משיב: המנעול הקודם נשבר ולא רציתי שהפועל יכנס בעצמו למפעל בלא השגחה, לכן התקנתי מנעול חדש, ובכלל לא התכוונתי נגדך. כך כל אחד טוען, וחברו מסביר, ומתברר אט-אט לשני הצדדים שהיה פה לא יותר מאי-הבנה. כל אחד פירש את מעשיו של השני באופן בלתי נכון, ובשל טעות הם רבו כל השנים הללו וכעסו זה על זה. לנגד עיני, בתוך זמן הדיון, התפוגגה כל חומת הכעס והשנאה זה על זה, והם לא ידעו את נפשם מרוב תימהון על מה שקרה להם. השנאה הסתלקה והם חזרו להיות ידידים.
מתברר שיכולה להיות מריבה של שנים, בטעות, בשל אי-הבנה. ובכן, מה יש לעשות על-מנת למנוע מריבה שכזו? כמובן, יש להידבר, לברר, לא לדון את השני לכף חובה מבלי לברר איתו מדוע הוא מתנהג בצורה שנראית לך פוגעת. הוי דן את חברך לכף זכות, גם במה שהוא נוהג כלפיך. נסה "להכנס לראש" שלו, וחשוב, הכיצד הוא מתנהג כך, הרי אין התנהגותו נראית לי הגיונית, אלא כנראה שהחבר מסתכל אחרת, ויש לברר איתו את הענין בצורה עניינית. קרוב לודאי שהוא יסביר את עצמו שאין כוונתו לפגוע כפי שאתה חשבת.
לפעמים לאישה נדמה ששכנתה לא אמרה לה שלום בכוונה, והיא כועסת, ומשיבה מידה כנגד מידה, וכך מתפתחת מתיחות. יתכן שהשכנה כלל לא התעלמה מחברתה, אלא באותו יום "קמה על צד שמאל", היא היתה עסוקה בעצמה. היא לא הבחינה כלל בחברתה, שכן נפשה היתה טרודה ובלתי שלווה.
בכל פעם שנדמה שהשני פוגע בכך שלא בצדק, יש לברר איתו מדוע הוא עשה את אשר עשה, לדבר זה עם זה. אם לא נוח לאדם לעשות זאת בעצמו יכול הוא להיעזר באדם שלישי. רק אל יפרש את מעשה השני לחובה קודם שבירר היטב שאכן זו היתה כוונתו.
כך היא מדתו והנהגתו של אהרון הכהן אשר היה מטיל שלום בין אדם לחברו על-ידי שהיה מגלה לצדדים הניצים כי באמת בטעות יסוד מריבתם ושבעצם כל אחד מהשניים כלל איננו מעונין במריבה, אלא בסתם כל אחד תולה את קולר האשמה בשני. חכמינו הדריכו אותנו: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
בית המקדש חרב מפני שנאת חנם, ותיקון החטא בתשובת המשקל שהיא אהבת חנם.
