על פי ההלכה, יהודי מעל גיל י"ג הוא בן מצוות, ועל מעשיו הרעים הוא יתן את הדין. אמנם הצבא מושתת על ציות לפקודות, אבל אם הפקודות לא חוקיות, אין לציית להן. וזו לא דעתי האישית אלא זאת ההלכה.
http://www.etzion.org.il/dk/1to899/441daf.htmבספר שמואל (א', כב) מסופר, ששאול האשים את אחימלך הכהן ובית אביו על שקשרו יחד עם דוד קשר נגדו, וחרץ שאול את דינם: "מות תמות אחימלך אתה וכל בית אביך" (פסוק טז). והנה פוקד שאול המלך על "הרצים הנצבים עליו: סבו והמיתו כהני ה'", זאת "כי גם ידם עם דוד וכי ידעו כי בורח הוא ולא גלו את אזני" (יז). וכאן נכונה לו הפתעה - הרצים מסרבים לעשות כן: "ולא אבו עבדי המלך לשלח את ידם לפגוע בכהני ה'". כיצד זה סירבו הרצים והניצבים לפקודתו של המלך? תשובה לכך עולה מן הגמרא בסנהדרין סוף פרק שישי (מט.), שם מוסברים דברי שלמה המלך ביחס לדינו של יואב - "והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו" (מלכים א, ב'); "טובים - שהיו דורשים אכין ורקין והוא לא דרש. צדיקים - שהן בפה ולא עשו, והוא באגרת ועשה". ופירש רש"י שם: "שהם דרשו אכין ורקין - שלא לקיים מצוות המלך לעבור על דברי תורה...כשאמר שאול לעבדיו 'סובו והמיתו'...ולא אבו לשלוח ידם ולפגוע", ולעומתם יואב "לא היה דורש - והרג אוריה במצוותו של דוד". בירושלמי (סנהדרין פרק י, הלכה ב) מתואר הסרוב בדרך ציורית: "אמר רב שמואל בר רב יצחק: אבנר ועמשא היו. אמרו ליה כלום אית לך עלינן אלא הדין זונרא והדין כלינרין - הא טריפין לך". כאילו הסירו כלי זיינם וחרבותיהם בצורה הפגנתית ואמרו לשאול: הרי אלו מוחזרים לך,ובכך מוותרים הם על המשך שירותם ועל 'קידומם' הצבאי. דבר שעבור איש צבא הוא כנראה עונש כבד ביותר. העולה מן הגמרות הללו הוא שאבנר ועמשא (ראה עוד להלן), נהגו כהלכה בכך שסירבו להישמע לפקודתו של שאול, ואילו יואב נהג שלא כהלכה כשמילא אחר פקודתו של דוד ביחס לאוריה (ראה שמואל ב', יא). למותר לציין שגם שאול וגם דוד היו מלכים שנמשחו על ידי נביא והוסכמו והוסמכו מלמעלה, וסמכותם מבחינה זאת היתה ודאית ולא מעורערת. חשוב לציין ששני המלכים נותני הפקודות היו משוכנעים שהפקודה היא הכרחית ועונש המיתה הוא במקומו, בשל מה שנראה להם כמרידה במלכות, של אחימלך ואחיו הכהנים (בזמן שאול) ושל אוריה (בזמן דוד. ראה: קידושין מג.; שבת נו.), ועם כל זאת, כיוון שהמקבלים סבורים היו שזו פקודה לא צודקת, סירבו למלא אחריה, ועל כך זכו לשבח ואילו את יואב שמילא אחר הפקודה גינו קדמונינו. יתירה מזאת, לפי חז"ל נכשל יואב פעם נוספת ב'הקפדת יתר' בעשיית דין במורד במלכות. הנה כך מסופר שם בסנהדרין (מט.), כשדנו את יואב על הריגת עמשא הסביר הוא, כי עשה זאת כיוון ש"עמשא מורד במלכות הוה, דכתיב:'ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלושת ימים וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר...'. בהמשך מסבירה הגמרא שהיתה לו לעמשא סיבה מוצדקת לכך שלא מילא אחר דבר המלך במועד. הרי לפנינו שני שרי צבא, שהאחד הורג את רעהו בשל 'מרידה' וזה נחשב לרצח, והשני סירב להרוג 'מורד' אף שנצטווה על כך וזכה לשבחים על ידי חז"ל, (שהבינו שכבר שלמה שבח אותו בכך).
