יהדות ותורת ישראל > שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְהָרַעְיוֹן הַיְּהוּדִי
אשכול ראשי התיבות והכינויים הגדול
אריה י:
--- ציטוט של: משה לוי על ספטמבר 22, 2008, 08:32:30 ---א.ק. היקר,שר"י זה ראשי תיבות של "שם רשעים ירקב"
--- סוף ציטוט ---
תן לו את המקור לכך:
"אמר רבי יצחק: כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו, עובר בעשה. מה טעמיה? זכר צדיק לברכה. וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו, עובר בעשה. מה טעמיה? ושם רשעים ירקב. "
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba1/49.htm
אחים באמת:
--- ציטוט של: א.ק על ספטמבר 22, 2008, 06:21:06 ---מישהו מוכן להסביר לי סוף סוף מה פירוש 'שר"י'?
--- סוף ציטוט ---
--- ציטוט של: אריה י על אוקטובר 10, 2008, 07:12:05 ---תן לו את המקור לכך:
"אמר רבי יצחק: כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו, עובר בעשה. מה טעמיה? זכר צדיק לברכה. וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו, עובר בעשה. מה טעמיה? ושם רשעים ירקב. "
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba1/49.htm
--- סוף ציטוט ---
המקור המקורי:
משלי פרק י
א מִשְׁלֵי, שְׁלֹמֹה:
בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב; וּבֵן כְּסִיל, תּוּגַת אִמּוֹ.
ב לֹא-יוֹעִילוּ, אוֹצְרוֹת רֶשַׁע; וּצְדָקָה, תַּצִּיל מִמָּוֶת.
ג לֹא-יַרְעִיב יְהוָה, נֶפֶשׁ צַדִּיק; וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף.
ד רָאשׁ--עֹשֶׂה כַף-רְמִיָּה; וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר.
ה אֹגֵר בַּקַּיִץ, בֵּן מַשְׂכִּיל; נִרְדָּם בַּקָּצִיר, בֵּן מֵבִישׁ.
ו בְּרָכוֹת, לְרֹאשׁ צַדִּיק; וּפִי רְשָׁעִים, יְכַסֶּה חָמָס.
ז זֵכֶר צַדִּיק, לִבְרָכָה; וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.
אחים באמת:
--- ציטוט של: אחים באמת על אוקטובר 10, 2008, 07:30:14 ---המקור המקורי:
משלי פרק י
א מִשְׁלֵי, שְׁלֹמֹה:
בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב; וּבֵן כְּסִיל, תּוּגַת אִמּוֹ.
ב לֹא-יוֹעִילוּ, אוֹצְרוֹת רֶשַׁע; וּצְדָקָה, תַּצִּיל מִמָּוֶת.
ג לֹא-יַרְעִיב יְהוָה, נֶפֶשׁ צַדִּיק; וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף.
ד רָאשׁ--עֹשֶׂה כַף-רְמִיָּה; וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר.
ה אֹגֵר בַּקַּיִץ, בֵּן מַשְׂכִּיל; נִרְדָּם בַּקָּצִיר, בֵּן מֵבִישׁ.
ו בְּרָכוֹת, לְרֹאשׁ צַדִּיק; וּפִי רְשָׁעִים, יְכַסֶּה חָמָס.
ז זֵכֶר צַדִּיק, לִבְרָכָה; וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.
--- סוף ציטוט ---
הבאתי פירושים לפסוק: :teach:
רבי אברהם אבן-עזרא: :dance:
[י, ז]
זכר צדיק -
יזכרהו השם בעבור ברכתו שתבואהו, כענין: ה' זכרנו יברך.
והטעם: יזכרהו ויברכהו:
ירקב -
יהיה נשכח כעץ רקבון, שלא יצלח.
פירוש יוסף בן יוסף נחמיאש: :dance:
ושם רשעים ירקב, וכשנזכיר הצדיק לטובה והרשע לרעה,
כל השומע ירדוף אחרי הצדיק ויתרחק מן הרשע,
ובמהללו של אדם ניכר לסוף דעתו,
אם נשמענו מהלל הצדיקים - נדע שהוא צדיק:
פירוש רבינו יונה מגירונדי: :dance:
זכר צדיק לברכה ושם וגו', אחר שהזכיר כי ברכות שמים לראש
צדיק הזכיר כי גם יעטה מן הבריות, ושם רשעים ירקב, לא יתקן בו הזכרון
ברוב הימים כמו שתולדת הקץ לרקבון, עוד יתכן לפרש זכר צדיק לברכה
לא יזכירוהו רק לברכה לא לגנאי ולא .לבטלה כי רוב הזכרון שמזכירים את
האדם על מעשיו ועל דבריו ואין במעשה הצדיק ודבריו לא גנאי ולא בטלה כענין
ועלהו לא יבול (תהלים א'). 'ושם רשעים ירקב', הגנות מחויב ומוכרח מהזכרת
שמו כמו שהעץ המרקיב תולדת הרקבון מעצמו כן זכרון שם הרשע יחייבהו
הגנות ואין גנותו מצד המגנה שיאהב לגנות, והודיענו כי זכרון המום ברשעים
חובה ואין לתלות הגנות במגנה כי אם ברשע זה זכרון שמו. ועל הפירוש הזה
סוף המקרא הפך ענין תחלתו כמשפט מליצת הספר ומכוון לדברי רז"ל רקבובית
תעלה בזמן שנזכרין לרעה (יומא ל"ח ע"ב).
משה לוי:
אחים באמת,הלואי אני בגיל 20 היתי יודע ככה תורה,אבל איפה בכלל היתי אז,רחוק רחוק מאוד מאוד מכל זה במשפחה חילונית שאפילו קידוש לא היה בשבת,היה רק צום בכיפור,חנוכיה ומצות בפסח לא יותר מזה
אחים באמת:
--- ציטוט של: משה לוי על אוקטובר 28, 2008, 09:32:52 ---אחים באמת,הלואי אני בגיל 20 היתי יודע ככה תורה,אבל איפה בכלל היתי אז,רחוק רחוק מאוד מאוד מכל זה במשפחה חילונית שאפילו קידוש לא היה בשבת,היה רק צום בכיפור,חנוכיה ומצות בפסח לא יותר מזה
--- סוף ציטוט ---
אף פעם לא מאוחר מדי
ר' עקיבא התחיל בגיל 40!
ולהלן סיפור יפה, עליו אשתו והחמור!
בצעירותו - עבד רבי עקיבא כרועה צאן אצל כלבא שבוע, אחד מעשירי ירושלים המפורסמים. רק בהיותו בן ארבעים החל לעסוק בתורה בהשפעתה של רחל אשתו - בתו של כלבא שבוע העשיר, שהתנגד לזיווג וגירש את השניים מביתו.
לאחר שגרש כלבא שבוע את בתו רחל עם בעלה החדש - עקיבא, הלכו השניים לגור
במתבן. ישנו עקיבא ורחל על מחצלות קש, ובבוקר היה עקיבא מלקט את התבן
מתוך שערה של רחל, והיה אומר לה: "לו היה בידי, הייתי נותן לך תכשיט של
זהב וירושלים מצוירת בו… "
חייכה רחל וענתה כי רק בלימוד התורה הקדושה חפצה היא.
שמע זאת עקיבא ולאחר זמן הלך ללמוד תורה.
למד ולמד וכעבור 12 שנה כאשר גדל בתורה ונהיה לרבי,
חזר לביתו ואיתו שנים עשר אלף תלמידים.
משהתקרב רבי עקיבא לביתו ראה זקן אחד מדבר עם אשתו רחל ואומר לה:
"הו רחל, רחל, עד מתי תתנהגי כאלמנה החיה חיי בדידות? עד מתי תסכימי לכך?" ענתה לו רחל: "לו בעלי שומע לי, היה לומד עוד 12 שנים".
שמע זאת רבי עקיבא ואמר: "אם כך דעתה - יכול אני לחזור וללמוד ברשותה".
לימים, כשעלה לגדולה, ייחס לה את עושר ידיעותיו וידיעות תלמידיו.
תפריט
[0] אינדקס הודעות
[#] עמוד הבא
[*] עמוד הקודם
עבור לתצוגת גירסה מלאה