תחילתה של פרשת השבוע שלנו, מתארת בפנינו את המנגנון המיוחד, של 'גורם-מול-תוצאה' - מנגנון העוטף אותנו בכל רגע ורגע בחיינו היומיומיים.
<B>
"אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמורו, ועשיתם אותם... והקימותי את בריתי איתכם [אני אקיים את כל הבטחותי לכם]... ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצוות האלה... ויספתי ליסרה [לייסר] אתכם שבע על חטאותיכם..."
</B>
אנו מתוודעים פה לעקרון בסיסי ביותר ביהדות - עקרון הבחירה החופשית. עקרון זה בא לידי ביטוי כבר בפסוק הראשון בתנ"ך: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".
קיימות שתי גישות, להבנת מקורות הקיום שלנו בעולם: הגישה הראשונה טוענת, כי העולם נוצר סתם, 'במקרה', כתוצאה מפעילות כימית או אסטרונומית מסוימת בחלל (כמו תיאוריית 'המפץ הגדול'). לעומתה, באה הגישה השניה וטוענת, כי העולם תוכנן היטב מראש ונוצר בפועל בהתאם לתכנון המיוחד שלו.
מה הן למעשה ההשלכות של כל אחת מן הגישות הללו?
אם נאמר שהעולם כולו נוצר רק 'במקרה', הרי שכל אחד מאתנו, כולל אותי - נוצרנו רק 'במקרה'. על פי הגישה הזו, אין כל מטרה לנוכחות שלנו בעולם ואין שום משמעות מיוחדת העומדת מאחורי הבריאה שלנו.
בתחילה, כשכל החומרים בחלל עוד היו מעורבבים זה בזה, בתקופת התוהו ובוהו, האם היה דבר שהוא טוב או דבר שהוא רע? סביר להניח שלא. האם היה קיים מושג הטוב או הרע כאשר רק נוצרו היצורים הראשונים בעולם? סביר מאד שלא.
בעולם שהוא כולו מקרי, לא קיימת היררכיה מסודרת של ערכים ועקרונות. אין שום סדר חשיבות ליסודות האמיתיים של החיים. בעולם שכזה, אי אפשר לטעון שחייו של אדם חשובים יותר מחייו של כלב. בעולם שכזה נותרות כל השאלות המוסריות ללא מענה ברור. לדוגמא, אם אני רואה מולי אדם טובע וכלב טובע, האם עלי להציל את הכלב, עוד לפני שאני ממהר להציל את האדם שטובע בים? או האם יהיה זה מוסרי מצדי, להגדיר קבוצת אנשים מסוימת כ'תת-אדם' ולכן להצדיק את השמדתם?
למרבה המזל, אנו מכירים גם את הגישה השניה לגבי נסיבות הבריאה. לפני כמעט 4000 שנה, חי לו נער בשם אברהם. הוא גדל במשפחה של עובדי אלילים, אך בניגוד אליהם, הוא הרבה להתבונן בעולם ולהתרשם מפלאי הטבע שראה סביבו. הוא הבחין בעובדה, שהשמש תמיד זורחת ושוקעת באותן השעות, כמו שעון מדויק להפליא ושהיא מחממת את כדור הארץ כתנור משוכלל ביותר. הוא ראה שהשמש אף מצליחה לייבש את הארץ מהגשם וכך מפעילה גם את מחזור המים בטבע. הוא חקר את המבנה הסימטרי המיוחד של כל פרח קטנטן שראה, הוא התבונן בשקיפות המיוחדת של המים, הוא התעמק בריח ובצבע המיוחדים של התפוז, באופן המיוחד שבו היה הפרי עטוף בקליפה המגוננת עליו. הוא התלהב אפילו מהחלוקה הנוחה שלו לפלחים המוכנים לאכילה. אברהם אבינו הבין דבר חשוב ביותר: העולם תוכנן בצורה מאד מדויקת ומושלמת. ההגיון הישר מחייב אותנו להסיק מכך, שיש מי שעיצב ותכנן את העולם הזה.
כתוצאה מכך, אברהם הפך למעשה ליהודי הראשון עלי אדמות.
--------------------------------------------------------------------------------------
כלים ליישום העיקרון
1. נסו לראות את התמונה הכללית. כאשר נדמה לכם, שקורים לכם דברים שאינם הוגנים, נסו לזכור, שמה שאנחנו רואים בעיניים שלנו, הוא רק קצה הקרחון מהמציאות כולה. בכל מצב בו אנו נמצאים, קיימים גורמים רבים, שהתרחשו הרבה לפני שאנחנו נכנסנו לתמונה ותוצאות רבות שעוד יתרחשו לאחר שנצא ממנה. זוהי הסיבה, שבגללה התורה (בספר ויקרא, פרק י"ט:32) מצווה עלינו לכבד את המבוגרים מאתנו: כיוון שלהם יש פרספקטיבה רחבה יותר לגבי האירועים המתרחשים סביבם, ההבנה שלהם את המציאות, עמוקה ואמיתית יותר והם מסוגלים, לעיתים קרובות, לראות את התוכנית האלוקית, שמתגלה בכל אירוע נתון.
2. נסו להתרגל תמיד לשאול את השאלה: "מה אני למד מכך?". מצאו לעצמכם אדם שאתם סומכים עליו ובקשו לקבל את הפרספקטיבה שלו בנוגע לכל מצב, שמעמיד אתכם במבוכה או בבלבול אישי. חשוב לזכור, שבסופו של דבר, לעולם לא נוכל לדעת באופן וודאי אם הצלחנו 'לנחש' את הסיבה האמיתית. אך ההתעסקות בשאלה הזו, היא תמיד הצעד הראשון לקראת התשובה הנכונה.
3. כאשר קורה לכם משהו 'רע', נסו לומר לעצמכם: "אני בטוח שכל זה קורה לטובה". הבוס שלכם פיטר אתכם ממקום העבודה שלכם? כנראה שיש תפקיד מתאים יותר שמחכה לכם ממש מעבר לפינה. אם הקב"ה שולח אליכם את האתגר המסוים הזה, אתם חייבים להניח שהוא טוב, למרות שבתחילה הוא לא תמיד נראה ככזה. נסו לחשוב על חייכם האישיים ובאילו הזדמנויות הרגשתם שצמחתם באופן משמעותי ביותר - האם היו אלו התקופות הפשוטות בחייכם או שמא דווקא הזמנים הקשים?
נסו לזכור את הרגעים, בהם אתם מגיעים לתובנות ברורות ומאירות עיניים.
4. נסו לזכור את הרגעים, בהם אתם מגיעים לתובנות ברורות ומאירות עיניים. אצלנו בבית, אנו שומרים מחברת מיוחדת, בה כתובות כל התובנות שאנו מגלים בעקבות אירועים קשים ומאתגרים. זהו כלי נהדר שעוזר לנו להתמקד, בעיקר כאשר העניינים סביבנו הופכים קשים ומסובכים יותר.
מטרתם של החיים איננה לסבול. המשימה שלנו היא לצמוח ולהשפיע על העולם בכל הזדמנות שיש לנו לעשות זאת. קחו בחשבון, שתמיד יהיו לנו קשיים שונים בדרך. אין אנו יכולים לשנות את העובדה הזו. מה שכן ניתן לשנות, זה את הגישה שלנו כלפיהם. האם נבחר להתייחס אל הקשיים הללו כאל מטרד, או כאל מסר שמגיע אלינו היישר מהקב"ה? כדאי לנו לנצל את הקשיים הללו ולהפוך אותם לכלי, שיעזור לנו לצמוח ולהתחזק. הרי אין לנו כבר מה להפסיד - להפך, אפשר רק להרוויח, ובגדול!
