אתם לא מבינים רק שרוני היה המבחן שלכם היהודי היקר
מצדיק רשע ומרשיע צדיק - תועבת ה' גם שניהם (משלי י"ז, ט"ז)
ומשום מה האשכול הזה הזכיר לי סיפור אחד ששמעתי לפני מספר שנים:
בישיבה מסוימת בארץ פולין, היה בחור אחר, עילוי גדול וחכם עצום שכמותו לא היה בכל הישיבה.
הגיע הבחור לפרקו, והחלו לחפש לו שידוך. השדכן טרח טרחה מיוחדת עבור אותו הבחור העילוי
והשתדל להביא לו את הבחורות הטובות, הנאות ובעלות המידות הטובות ביותר בכל המחוז.
אבל הבחור בכל פעם ופעם מצא תירוץ זה או אחר לדחות את הבחורות. הוריו של הבחור והשדכן
הפכו לאובדי עצות ולא ידעו מה לעשות, לאחר כמה שנים בהן לא הצליחו למצוא לעילוי הנ"ל את
השידוך שימצא חן בעיניו. בסוף באו לראש הישיבה וסיפרו לו את הסיפור בבכי רב ועצום. ראש
הישיבה הבטיח לטפל בעניין והרגיע את ההורים.
יום אחד זימן ראש הישיבה את הבחור העילוי לשיחה, וכך אמר לו: "תשמע, יקירי, אמנם אתה
התלמיד הכי טוב בישיבה, מבריק וחריף, אבל יש לך חסרון אחד והוא שמפריע לשידוכין שלך.
לחסרון הזה קוראים גאווה. אם היתה בך מידת הענווה, בוודאי שלא היית מחפש חסרונות בכל הבחורות
בכזו קדחתניות. ועכשיו, כדי לבטל את הגאווה שלך, אני מורה לך לעזוב את כל הלימודים האחרים
שלך, להתבודד עם עצמך בחדר, להפריש עצמך ממיני מאכלים והנאות אחרות וללמוד כל היום רק
בספרי מוסר - מסילת ישרים, אורחות צדיקים וכו'. וכך עשה הבחור.
לאחר חצי שנה של סיגופים ולימודי מוסר הגיע הבחור לרבו ואמר, טוב עכשיו אני באמת אדם חדש
והבנתי שמידת הענווה היא היתה זו שחסרה לי. שמח הרב וקרא לשדכן שיתחיל שוב לשדך את הבחור.
שמח גם השדכן, והחליט לשדך לבחור שוב את אחת הבחורות שכבר הוצעו לו בעבר. מששמע זאת
הבחור, אמר לשדכן: מתפלא אני עליך, שדכן יקר, הרי לא הייתי מוכן להתחתן עם הבחורה הזו עוד
לפני שהייתי ענו, ועכשיו כשעל כל התכונות הטובות שהיו לי אז התווספה גם תכונה הענווה, באמת נראה
לך שאתחתן עם אותה הבחורה ?!