אני כרגע לומד את התואר הראשון שלי , קם בבוקר רואה יהודים מול העיניים אבל יהודים שנשחקים .
קפיטליסטים , בורגנים , מסורתיים אבל מה .. אין להם אש בעיניים .
רואים ערבי נפש שטן ברחוב ומקדשים את האדמה סביבו .
זה מרתיח אותי בכל פעם מחדש , אחרי שאני אסיים את התואר בטח כל החברים ילכו למדינת תל אביב ,
את רוב החסכונות חשבתי להוציא על מעבר לגרעין התיישבות בנגב .
אני מרגיש שלא משנה כמה כוחות אני אוציא זה יהיה לשווא , מאז ההתנתקות האחרונה הבנתי שאם לא יהיה רצח פוליטי נוסף ותנועה שלמה שתקח את החוק לידיים ותגן בכל נפשה על האקט , התנועה היהודית לא תתעורר .
נמאס לי כמו שמעולם לא נמאס לי ,
הכל כאן נעשה כל כך קשה , בלי מוטיבציה . ומה שכואב לי שבשביל מה אנחנו פה בשביל לחזור לאחור שוב ?
אבא שלי כילד סבל מהזנחה בגלל השואה והאחראים לה , דודים שלו נשרפו במחנות השמדה של הנאצים .
סבא שלי ישב שם 3 שנים בכלא בגלל שהוא יהודי .
באנו להפיח פה חיים , הרי לשם מה הקמנו את המפעל ההתיישבותי הזה ....
לא לקבור אותם בחיים .
ומה שהכי כואב זה שאתם מתכחשים למציאות , הערבי יושב שם בפינה והוא לא יחשוב פעמיים .
לערבי אין מצפון ,
וברגע של חולשה זה יקרה . לא צריך לפרט אתם כבר יודעים את התשובה .
אז ממה אתם מפחדים קיבינימט ? ממה
אני לא מכחיש שאני בעד לרצוח ערבים , וזו לא הסתה זו חובה יהודית .
לגרש אותם אי אפשר , מסכימים איתי ?
הצבא יבוא ויפזר .
אבל לרצוח זה אפשרי ! וזו חובה מוסרית ערכית .