כתב נושא: החיים כיהודי במדינה ערבית: מפי חיילת שגדלה במצרים  (נקרא 7863 פעמים)

0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.

מנותק Rafoe

  • מנהל(ת) גלובלי(ת)
  • חבר(ה) בכיר(ה) של כבוד
  • *
  • הודעות: 11045
  • "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ" (במדבר, לג, נד')
דינה עובדיה, חיילת בדובר צה"ל, נולדה במצרים וגדלה שם בלי לדעת שהיא יהודייה עד גיל 15. בראיון מרגש לאתר צה"ל, היא מספרת על הילדות באלכסנדריה, על האירוע שטלטל את חייה, על הגילוי אודות זהותה היהודית, העלייה ארצה וההשתלבות בחברה.

כילדה שנולדה וגדלה במצרים, דינה, שאז נקראה רולין עבדאללה, חשה שיש לה זכות להיות שייכת למשהו, אבל לא ידעה למה היא בעצם שייכת. "למדתי בבית ספר מוסלמי. כשגדלתי, התחלתי ללמוד קוראן ואז התחלתי לשאול את עצמי – 'למה אני לומדת את זה?'. הגעתי למצב שממש נכנסתי לזה, למדתי למבחנים, שיננתי פסוקים. בבית הספר דרשו ממני להתחיל ללבוש רעלה במהלך שיעורי הקוראן. לא אהבתי את הרעיון – כילדה זה היה נראה לי מכוער", היא אומרת. כשסירבה ללבוש רעלה, הוריה העבירו אותה ללמוד בבית הספר הנוצרי, שם הרגישה הרבה יותר בנוח, אבל עדיין לא הרגישה שייכות לאף דת.

בראיון דינה מספרת כי בניסיונותיה להשתלב בחברה, היא מספרת על החברים המוסלמים והנוצרים באלכסנדריה, על ביקורים במסגד, ביקורים בכנסיה ואפילו על יום אחד שבו היא לקחה על עצמה יום אחד בצום הרמדאן. דינה מספרת כי שהוריה אסרו עליה ביקורים במסגד ובכנסיה, אבל לא טרחו להגיד למה.

גילוי זהותה האמיתית חרוט בזיכרונה של דינה באירוע טראומטי שטלטל את חייה. היא מתארת יום רגיל שבו היא ישבה בבית ולמדה לבחינה בהיסטוריה, אחיה ובן דוד שלה שיחקו במחשב בקומה העליונה ואמה ודודתה היו בבית גם הן. את שלוות היום קטעו קולות ירי וקולות של ניפוץ זגוגיות. "ממש נלחצתי ומיד חשבתי שהם באו אלינו הביתה כי היינו שונים מכולם מסביב" היא מספרת. "יצאתי החוצה וראיתי חמישה אנשים רעולי פנים. הם היו פעילי אסלאם". חמישה אנשים מזוקנים עם צעיפים על הפנים, אוחזים באלות ורובים עמדו בפתח הבית ודרשו לדעת איפה נמצא אב הבית. ההסבר שלהם היה פשוט מאוד ובאותה המידה גם לא מובן בעבור דינה: "א-לית אל-יהוד", משפחה יהודית.

"חשבתי לעצמי – 'מה לעזאזל?!' לא הבנתי למה הם אומרים שאנחנו משפחה יהודית?", היא משחזרת. "כל אחד שהיה שונה, זר, נקרא תמיד 'היהודי'. הייתי בטוחה שהם טועים. הם נכנסו לבית, אימא שלי אמרה שאב המשפחה איננו והם מצידם העיפו אותה לתוך המסדרון, היא עפה על אחד העמודים והתעלפה. התחלתי לצעוק, הייתי בטוחה שהם הרגו אותה. אז ראיתי שניים מהם עולים לקומה העליונה. שמעתי יריות. הייתי בטוחה שהם רצחו את אחי ואת בן דוד שלי". פעילי האסלאם ירדו במדרגות והודיעו למשפחת עבדאללה שיש להם ימים ספורים לעזוב את המדינה ושבינתיים, לא יוכלו לצאת מהבית. הם איימו שאם אחד מהילדים ילך לבית הספר, הוא ייחטף. "אני חושבת שהיום הם פשוט היו הורגים את כולנו", היא אומרת. "פעילי האסלאם החלו להקיף את הבית ברכבים שלנו ולירות באוויר. 'יהודי' היה ממש סוג של קללה".

כמה ימים לאחר מכן, סבה של דינה כינס את כל המשפחה ביחד וחשף את האמת המפתיעה. "הוא הסביר למה הוא שמר עלינו מדתות אחרות, סיפר לנו שאנחנו יהודים ואמר שיש לנו זמן מוגבל לעזוב את מצרים. הוא אמר לנו שאנחנו הולכים לישראל". דינה מבחינתה התאכזבה מאוד והתקשתה לראות את עצמה גרה במדינה שעד היום חונכה בבית הספר שזוהי מדינה אויב.

"בבית הספר תמיד לימדו אותנו לשנוא יהודים וישראלים", היא אומרת. "בוא ניקח שיעור קוראן לדוגמא. הייתי יושבת, לוקחת מבחן וקוראת פיוט שקורא להרוג יהודים. אני זוכרת שבמהלך האינתיפאדה השנייה כל תכניות הטלוויזיה שראיתי טענו שהישראלים הם רעים. בכיתי מסיפורו של מוחמד א-דורה. סבא שלי עשה את המיטב כדי להסביר לנו שהישראלים הם לא כל כך רעים, שאנחנו חייבים להבין שבמלחמה, זה מה שקורה. בבית תמיד דיברנו על זה שבני אדם הם תמיד שווים ושצריך לכבד אותם על מי שהם ושזה לא משנה מה הרקע שלהם. בית הספר, לימדו אותנו שישראל היא האויב. הם אמרו לי שכשאגדל אבין. במהלך האינתיפאדה, הייתי אפילו בהפגנה ונופפתי בדגל פלסטין. מעולם לא עלה בדעתי שאני יהודייה".

יום העלייה של דינה סימל בעבורה חיים חדשים. אחרי טיסה קצרה לאיסטנבול ועוד טיסה מאיסטנבול לתל אביב, מצאה את עצמה דינה בשדה התעופה כשאת פניה ופני משפחתה מקבלים דודה שנאמר לה לפני מספר שנים שברח לצרפת עם משפחתו ויחד איתו רב. "כשירדתי מהמטוס, אנשים חייכו אלינו וזה עשה אותי שמחה. דוד שלי, המשפחה שלו והרב היו שם, חיכו לנו וחייכו. זה היה מוזר – לא הבנתי את השפה, אבל הרגשתי שלווה".

המשפחה התיישבה בירושלים ואימצה שמות עבריים, כך הפכה רולין עבדאללה לדינה עובדיה. "כל כך רציתי להשתלב, אבל בפעם הראשונה שבה קראתי מסידור, החזקתי אותו הפוך", היא צוחקת. ההתחלה החדשה של דינה הייתה רצפה בקשיים. "יום אחד הלכתי במסדרון של בית הספר ואחת הבנות שעברתי לידה אמרה, 'היי, ילדה ערבייה!' והיא וחברה שלה התחילו לריב איתי ועם בת דודה שלי. לא קבלת פנים נעימה במיוחד".

לאחר התיכון, דינה התחילה את השירות שלה, עברה בין מספר תפקידים, עד שבסוף הגיעה לתפקיד בו היא משרתת היום – חיילת במערך הרשתות החברתיות בערבית של דובר צה"ל. תפקיד שבמסגרתו היא מנהלת את חשבונות היו-טיוב, הפייסבוק והטוויטר של צה"ל בערבית. אחותה סימה צפויה להצטרף אליה לשירות בדובר צה"ל ואחיה עושה כרגע קורס בחיל האוויר.

"כשהגעתי לדובר צה"ל והבנתי מה העבודה כוללת ושמחתי מאוד", היא אומרת. "זה מאוד כיף להיות מסוגלת להציג את הצד החיובי של צה"ל ולספר לעולם מה קורה באמת. הדוגמה הטובה ביותר היא ממבצע עמוד ענן כשלפעילות שלנו היה אימפקט גדול מאוד. כשכתבנו שצה"ל לא רוצה לפגוע באזרחים, היו אנשים בעולם הערבי שקראו והשתכנעו. לעתים, הם מוסרים לנו את זה בהודעות פרטיות, שזה נהדר. אנחנו מקבלים תגובות והודעות מכל העולם: מערב הסעודית, ממצרים ומעוד הרבה מקומות.

כפי שהיא מספרת בראיון בגילוי לב, אחד הרצונות הגדולים ביותר של דינה, הוא לבקר במצרים בהיותה על מדים, לספר את האמת שלה על ישראל, לפגוש את החברים שהפנו לה עורף כשגילו שהיא יהודייה ולהגיד להם בגאווה – אני יהודייה, אני גאה בזה.


http://www.mako.co.il/pzm-soldiers/Article-25dfbf8934cad31006.htm&partner=homepage_jumbo
http://www.youtube.com/user/rafoe10
https://twitter.com/RafoeJTF
    http://gplus.to/rafoe
https://www.facebook.com/RafoeJTF
جيش يوشع سيعود  (ג'ייש יהושע סעופא יעוד) - צבא יהושע עוד ישוב!