אתמול בלילה חגג עם ישראל את ליל הסדר.
הספר שמנהל את ליל הסדר במשך מאות רבות של שנים, נקרא "הגדה של פסח". הספר ערוך על פי סימני הסדר. במהלכו הוא מספר ביציאת מצרים, מכיל הלל ושבח לבורא עולם שחילץ אותנו משם ולבסוף מכיל את "נרצה" שזה החלק שהייתי רוצה להתעכב עליו.
"נרצה" הוא בעקרון אוסף של פולקלור. הוא מכיל דברי שבח והלל לבורא עולם, אבל יש בו גם כמה פיוטים שעוררו תהיות אצל הרבה אנשים. פיוטים כמו "אחד מי יודע" ו"חד גדיא", העלו תהיות אצל הרבה אנשים. למה התכוון המשורר?
רבים וטובים וגדולים ממני הפכו בשאלות הללו ונתנו תשובות רבות ויפות מגוונות. אבל כאן אעלה על הכתב את המחשבות שעלו בי אתמול, כשעברתי על שרשרת המספרים והערכים בפיוט "אחד מי יודע" ועל שרשרת האירועים והגופים הפועלים בפיוט "חד גדיא".
אחד מי יודע? אחד אלוקינו שבשמים ובארץ!
הבנתי. יסוד אמונה גדול וחשוב. זה מה שהפך אותנו לעם. על זה נשענת היהדות ובשביל זה ה' הוציא אותנו ממצרים. כדי שנפסיק להיות עבדים למצרים ולאליליהם ונעבוד אותו כמו שנהגו שלושה אבות וארבע אמהות, וכשם שהבטיח להם אחד אלוקינו.
ואז יש שם כל מיני... אחד עשר כוכביא, תשעה ירחי לידה... מה זה קשור ?
מסתבר שהכל קשור. לעניות דעתי, כל הדברים הללו הם ערכים ומאפיינים ששמרו את עם ישראל כעם במשך אלפי שנים.
מיהו יהודי?
בכנסת יכולים להעביר חוקים שקובעים את ההגדרה הזו באופן עצמאי ונפרד מהיהדות העתיקה. הישראלי או היהודי של המאה העשרים ואחת לספירת הנוצרים (כן! זו ספירת הנוצרים! לקרוא לזה "לוח שנה אזרחי" זו מכבסת מילים ותו לא.) מגדיר את עצמו כיהודי על פי השקפה בלבד, על פי זכרון של סב או אב יהודי כלשהו, גם אם הוא לא שומר על יהדות ואין בו שמץ של זהות יהודית מקורית.
ספר מלכים שבתנ"ך מכנה את שיעבוד מצרים "כור הברזל" שצרף וחישל את עם ישראל כאומה. בפיוט "דיינו" מזכירים את כל הצעדים שעברנו מאז היו בני ישראל משועבדים במצרים, עד שהיו לעם היושב בארצו, סביב בית הבחירה שהיה אור לגויים.
בתגובות לכתבה שקראתי היום, כתבה שעסקה בשאלה מה היו רוצים לשנות בהגדה, אמר אחד המגיבים שצריך לשנות את הקטע של "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך" כי זה קטע גזעני. נניח לרגע בצד את העובדה שהמשך הקטע מנמק ואומר: כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו, כי ממילא הרבה אנשים חושבים שלשפוך חימה על מחבלים או בני עמים אחרים שרוצים לאכול אותנו, זו גזענות.
העניין הוא שיש הרבה דברים שאנשים רוצים לשנות בהגדה, כל מיני שינויים "חדשניים". כי ההגדה קובעת מיהו יהודי, וההגדרה הזו קצת כבדה להמון אנשים.
אז על פי הפיוט הנ"ל (אחד מי יודע), מיהו יהודי במהותו?
אחד אלוקינו שבשמים ובארץ - צריך להאמין בקיומו של אל אחד, בורא שמים וארץ.
שני לוחות הברית - זו הברית שנכרתה בין עם ישראל לאותו אלוקים אחד.
שלושה אבות - להיות בן לאברהם בלבד, לא מספיק. גם ישמעאל הוא בנו, כפי שטורחים להזכיר לנו כל אותם אלה שלא אכפת להם ש"אכל את יעקב ואת נוהו השמו". רק אלה שהשושלת שלהם מכילה את כל שלושת האבות, הזיכוך השלם, שייכים לעם ישראל.
ארבע אמהות - אב יהודי לא מספיק. בבית יהודי טוב, אין התבוללות, אין תערובת ושני ההורים צריכים להיות כשרים.
חמישה חומשי תורה -
שישה סדרי משנה - יהודי הוא אחד שיהדותו נקבעת על פי חמישה חומשי תורה ושישה סדרי משנה. יהודי במהותו, הוא אחד שהולך לפיהם ומקיים את הכתוב בהם.
שבעה ימי שבתא - השבת היא ברית בין בני ישראל לאביהם שבשמים. היא עדות ואמונה שאחד אלוקינו, ברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי שבת. השבת ביום השביעי, היא סמל גדול ליהדות.
שמונה ימי מילה - מי שלא מל, לא יכול לאכול מקרבן הפסח. המילה היא ברית בין עם ישראל לאחד אלוקינו שבשמים ובארץ. היהודי מל את בנו, אשה יהודיה לוקחת את בנה אל המילה. מי שלא מל, מוציא את עצמו מכלל ישראל.
תשעה ירחי לידה - רבות תהיתי מה הקשר? ואז הבנתי. אם אדם נשא אישה ונולד לו ילד בפחות מתשעה ירחים לאחר החתונה, מן הסתם הילד לא שלו. בימים עברו שהאירושין היו מהווים חלק מהנישואין עצמם, זה גם אומר שהילד ממזר. ילד יהודי כשר, נולד לאחר תשעה ירחים מלאים.
עשרה דיבריא - עשרת הדברות שניתנו לנו על ידי אחד אלוקינו בשני לוחות הברית, הם העיקר הגדול שסביבו מתנהל המוסר שלנו.
אחד עשר כוכביא - המשך השושלת של ארבעה אבות ושלושה אמהות. לא יבוא יום אחד כל אשר חשקה נפשו ויטען שהוא יהודי חדש. היהודי הוא בן לאחד עשר הכוכבים שהשתחוו ליוסף, או ליוסף עצמו, בחלום הנבואי שבו חזה את הירידה למצרים.
שנים עשר שבטיא - אותו המשקל.
שלושה עשר מידיא - היהודים מתאפיינים ברחמנות, ביישנות וגמילות חסדים. היהודים מצווים לדבוק במידותיו של הקב"ה. היהודים נידונים בשלוש עשרה מידות של רחמים.
כמובן שיכולים לבוא גרים שאינם שייכים ליחוס המפורט כל כך בקפדנות בפיוט המדובר. אבל הם צריכים להתגייר בהתאם לחמישה חומשי תורה ושישה סדרי משנה. לקיים את חמשת חומשי התורה ושישה סדרי משנה. לשמור שבעה ימי שבתא ולנהל את חייהם סביב עשרה דבריה ותחת אחד אלוקינו. ומי שלא עשה את כל אלה, הרי שאין לו מקום עם שנים עשר שבטיא.
בקשר לעניין של חד גדיא, הרי תהו רבים וטובים: אם הגדי טוב, החתול רע והכלב טוב והמקל רע וכו'... יוצא שהקדוש ברוך הוא הוא רע בכך ששחט את מלאך המוות... ואיך זה יתכן?
אבל אז חשבתי... אולי זה לא עניין של רע וטוב. טבעו של החתול לטרוף את הגדי, טבעו של הכלב לישך את החתול. למקל עצמו אין מחשבה, האש שורפת את העץ שנקרה בדרכה ואין זה רוע, המים מכבים את האש וזו דרך הטבע, השור שותה מים לקיים את עצמו והאדם שוחט את השור להשתמש בבשרו, בעורו ובקרניו. האדם ישחט על ידי מלאך המוות אם צדיק הוא ואם רשע, כי זה גורל האדם. ובסופו של דבר, מלאך המוות ישחט על ידי הקדוש ברוך הוא. פה מסתיימת השרשרת. כי אין פה רע וטוב, יש פה התנהלות של טבע. אבל יש אחד שהוא מעל הטבע - הקדוש ברוך הוא. אותו אחד ששבר את כל חוקי הטבע בעשרת המכות וביציאת מצרים, כדי להראות לנו שהוא טבע בבריאה חוקים שלפיהם היא מתנהלת, אבל הוא מוליך את הכל. ויום יבוא והוא ישחט את מלאך המוות ויקבע חוקי טבע חדשים.
אנחנו צריכים לזכור את גאולת מצרים שבה קיבלנו תפקיד גדול, הפכנו לעם סגולה, ממלכת כהנים וגוי קדוש. עברנו במהלך ההיסטוריה נתיב ארוך, עקלקל ועקוב מדם. נתיב שבו כל מי שרצה, אכל את יעקב ואת נוהו השמו. אבל בסופו של דבר, למי שיזכה, תבוא הגאולה השניה, גדולה יותר.
מי יתן ונזכה...
בסופו של דבר, ההגדה של פסח והיהדות שלנו, לא ניתנות לעריכה ולשינוי ביד כל אחד שבא לו. הדברים קבועים ומעוגנים במסורת עתיקה עתיקה שאסור לשנות. בדרך כלל מי שרוצה לשנות, לא יודע. מי שמשנה למרות שהוא יודע, בסופו של דבר נכדיו לא יודעים.
אבל כל מי שאבותיו לכל אורך הדרך שמרו על היהדות, כשתשאל אותם "אחד מי יודע?" ידעו מיד לענות: אחד אני יודע!
