לאנשים שלא רוצים להוריד:
בס"ד
מאי חנוכה?
ידועה הקושיה המפורסמת שנשאלה על-ידי רבים מהמפרשים והפוסקים: למה קבעו חז"ל שמונת ימי חנוכה? כי הרי הדלקת הנרות, שהיא הנקודה המרכזית של החג, נקבעה לזכרון הנס הגדול של פח השמן המצומצם שלא היה בו די כי אם ליום אחד, והקב"ה הפליא לעשות והשמן בער שמונה ימים עד שהצליחו לקבל שמן טהור (שהיה בריחוק של ד' ימים, ועד שילכו ויחזרו יעברו ח' ימים – הר"ן). והקשו הגדולים: הרי הנס טמון בזה ששמן שהספיק ליום אחד בער שמונה ימים, ואם כן עצם הנס היה עניין של שבעה ימים. ואם חנוכה נקבע לפרסומי ניסא, לפרסם את הנס עצמו, ראוי היה לקבוע חנוכה לשבעה ימים בלבד? ותירצו הגדולים תירוצים שונים (כגון הב"י שכתב שכיון שנדלק ממנו רק חלק שמינית, ממילא דהנס היה גם ביום הראשון).
ברם, לדעתי נטמן דוקא בזה עיקר סוד ויסוד החג, הרעיון של חנוכה. כי יש להבין שהנקודה המרכזית של חג החנוכה אינה, למעשה, פח השמן, כי הוא הוא רק מסמל את הלקח העיקרי של חג האורים. והראיה – בתפילת "ועל הניסים" שקבעו חז"ל, אין זכר לפח השמן והנס שנעשה בו! במקום זה, הניסים והנפלאות שתוארו על-ידי חז"ל הם ככה: "מסרת גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים... ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה".
הרי הנס והפלא המוזכר על-ידי חז"ל אינו פח השמן, כי אם המופת הגדול של "גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים" זה הנס הגדול והנורא! שחלשים ומעטים – בניגוד לטבע – התגברו על גבורים ורבים. ופח השמן בא רק לסמל את העקרון הזה. שכמו שהמעט גבר על הרוב במלחמה, כך מעט השמן שהספיק אך ליום אחד בער שמונה ימים, ובער מעבר לחוקי הטבע. אך עיקרו של החג, הרעיון של חנוכה, הוא הנס הגדול של גויים רבים שנפלו לפני יהודים מעטים. "כי לה' הישועה ובו נעשה חיל והוא יביס צרינו", האמונה והבטחון כי אכן הקב"ה הוא כל יכול ושאין חכמה ואין עצה לנגד ה' - זאת חנוכה!
ואם כן, ברור שנטמן כאן נס בתוך נס. כי אם הנס עצמו היה שמעטים גברו על רבים, הלא קודם לכן – לפני שהקב"ה בחסדו נתן למכבים את אויביהם נגפים לפניהם – היו היהודים צריכים להאמין בזה ולהיות מוכנים לצאת למלחמה כאשר הם חלשים ומעטים! וזה כשלעצמו – אמונה אדירה ובטחון עצום! וכמה יהודים היו מוכנים אז להסתמך על כוחו של הקב"ה מול הצבא האדיר של היונים? וכמה נחשונים היו אז, ומאז ומתמיד שמוכנים להשליך את יהבם על אביהם שבשמים ולקפוץ לתוך הים? לכן, העובדה שהחשמונאים – שהיוו מיעוט שבמיעוט – האמינו בה' ובטחו בו ויצאו כחלשים ומעטים נגד הגבורים והרבים, יצר נס בתוך הנס הסופי של נפילת הרבים לפניהם. ומכיוון שפח השמן בא רק לסמל את עיקר הנס – רבים ביד מעטים – ובתוך הנס הזה היה עוד נס של נכונות לסמוך על ה' ולצאת למלחמה, קבעו חז"ל דוקא שמונת ימים, כי היום הראשון, יום השמן המעט שאכן היה, סימל את המעט של החשמונאים שאכן היו, אבל כמו שרק הבוטח בה' היה מסוגל להאמין שהמעטים האלה ינצחו את הרבים, כך מי היה מאמין שממעט השמן יצא נס של הדלקת שמונה ימים? אך הקב"ה גרם לצמצום השמן דוקא כדי שיראו שלמעט יש כל על-טבעי כאשר הקב"ה קובע כך. ולכן, חובה עלינו כיהודים המבינים כי הרעיון הוא עיקר היהדות להכיר את הרעיון המרכזי של חג החנוכה, דהיינו – "אמונה שה' הוא האלוקים ושהוא מנהיג ומנהל את העולם וכל אשר בו" ובטחון בו – שאם נלך בדרכיו, ללא פחד ורתיעה, והוא יביס את צרינו ויזכנו לראות את אורו של משיח צדקנו במהרה בימנו.
בס"ד
על מלכות שמים / אמת
מה פירוש השם "חנוכה"? אחד ההסברים הוא: "חנו כ"ה" – המכבים נחו בכ"ה בכסלו. אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני, מלכים קפד), שלמעשה חנוכת המשכן הייתה אמורה להיות בכ"ה כסלו, אך המתינו עד ר"ח ניסן כדי לחנוך אותו ביום ההולדת של יצחק אבינו. נשאר חוב של חנוכת המשכן ליום כ"ה כסלו, ולכן קבע ה' את חנוכה – חנוכת בית המקדש שטיהרו מחדש – בכ"ה כסלו.
נשאלת השאלה: מדוע לכתחילה רצה הקב"ה לקבוע את המשכן בכ"ה? במה מיוחד התאריך הזה? כ"ה הוא רמז ליסוד של היהדות: קבלת עול מלכות שמים. המילה "כה" (במדבר ו:כג) – משמעותה כך, דווקא כך. הכהנים נצטוו: "כה תברכו את בני ישראל" – הברכה לכל יהודי היא ב"כה", שבע"ה יהיה לכם הכוח ומסירות הנפש לעשות את מה שאומר הקב"ה בלי סטיות וללא פשרות.
וכך אמר ה' למשה כשנקבצו כולם לפני מתן תורה (שמות יט:ג,ה-ו): "כה תאמר לבית יעקב... והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". פירש רש"י: "לא פחות ולא יותר". בדיוק כך תגיד, לא פחות ולא יותר. זו ההקדמה לקבלת התורה. אתם ממלכת כהנים וגוי קדוש, אתם קדושים ולא הם, אסור שתהיה התבוללות או דו-קיום אתם. כה תאמר – ללא פחד, כך בדיוק. גם אם יבוא בית המשפט העליון לפסול את משה רבנו, בכל אופן "כה תאמר" וכך תדבר אליהם, בלי סטיות.
כשנבחר הנביא יחזקאל לנביא, אמר לו ה' (יחזקאל ג:י-יא): "בן אדם, את כל דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע... ואמרת אליהם כה אמר ה' אלקים, אם ישמעו ואם יחדלו". דבר אליהם ב"כה" בין אם ישמעו ובין אם לא ישמעו. ושם נאמר (שם:ז): "ובית ישראל לא יאבו לשמוע אליך, כי אינם אובים לשמוע אלי". זה לא אומר שלא תדבר או שתדבר בצורה אחרת. המשך הפסוק: "כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב המה". ונאמר (שם ב:ה): "ויעו כי נביא היה בתוכם". אם לא תאמר להם את האמת, יבואו לעתיד לבוא ויאמרו "לא ידענו". אך כשתאמר, הם יֵדעו שמישהו אמר להם את האמת. כך תדבר בלי סטיות.
אנחנו חייבים ללכת באמת של "כה", ללא סטיות, שחס וחלילה לא ניפול לפח של "אם תגיד את זה, שוב יפסלו אותנו". אז מה? "אם ישמעו ואם יחדלו, וידעו שנביא היה בתוכם". תנועת "כך" היא נביא. מה זה נביא? "ניב שפתים". מי שאומר את האמת הוא נביא אמת, ומי שאומר כמעט אמת הוא נביא שקר. כה תדברו וכה תאמרו, "לא פחות ולא יותר". אם ההלכה קובעת שיש חובה הלכתית של נקמה למען כל נרצחי הטרור, האם לא תגיד את זה? האם רק משום שיש בית משפט תחתון, משום כך לא נגיד את האמת? נקמה היא עניין של הלכה ולא איזה שופט. " ' ויהי בימי שפוט השופטים, (רות א:א) – אוי לדור ששופט את שופטיו". אלה אינם שופטים אלא שְפָטים – מכות. יש כאן חובה של נקמה, לא רק "נקם בליבי", אלא גם על שפתי, צריך שנגיד זאת. ואם יש סתירה בין ההלכה להתייוונות, יקוב הדין את ההר.
"כה תאמר" – כך תאמר. "כה תברכו". הקב"ה קבע שדווקא המשכן, בית המקדש, יהיה ביום כ"ה, כי אם אין "כה", יש רק שקר ועיוות וסילוף. לצערנו, עולם ההלכה ועולם התורה נראים בימנו כמו שהם נראים, בשקר, כי לא אומרים "כה".
"אם ישמעו ואם יחדלו... וידעו שנביא היה בתוכם" (יחזקאל ב:ה). אנו חייבים להבטיח ולהוכיח לעצמנו שנעקור את המתייוונים מתוכנו, בעזרת ה', וזה עיקר המלחמה "בימים ההם ובזמן הזה". גם אז עיקר המלחמה היה במתייוונים ולא ביוונים, וגם בימנו, הבעיה היא לא הערבים אלא __________, וחובה ומצווה לומר "ימח שמו וזכרו". חובה לומר זאת, "כה תאמר". זה ההבדל בינינו לבין כל השאר. אחרים מגלים טפח ומכסים טפחיים. מאז הרצח _______, נרצחו עוד הרבה מאד מאד. רק לפני ___ ימים, נרצחה עוד יהודייה בדם קר, ואז שתקנו כמו פריירים. כל עם נורמלי אחר היה מתקומם מיד. ה"צדיקים" האלה, שלא אומרים שצריך לגרש את הערבים, הם אלו שאשמים ברצח. כל מי ששתק ולא אמר שצריך לגרש את הערבים, הם אלו שאשמים ברצח. "אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך" (קהלת רבה ז:טז). "כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן" (קהלת רבה שם). צריך להוציא אותם ולגרש אותם. "כה תאמר".
הערה: הקווים הם מקומות שבהם נזכרו דברים שאינם קשורים לזמננו ולא היה כ"כ רעיון איך להשלימם
הראשון זה במקור יוסי שריד, השני זה רצח של שתי נשים אפשר לשנות את זה להתנתקות והשלישי ברור.