בס"ד
קטע מתוך הספר של מו"ר הרב מאיר דוד כהנא זצ"ל הי"ד "צופה ומנהיג"
כל העניין של פסח הוא התגרות בגויים, וזאת משום שיש בזה קידוש השם. המצווה היסודית של פסח הייתה בהתגרות בגויים, כי מי שמפחד להתגרות בהם הרי הוא כאומר שאין לה' כח לנצחם.
יש כאן עימות בין הכוח של עבודה זרה של איזה פרעה, לבין כוחו של הקב"ה - זה עניינו של קרבן פסח.
אסור לגוי או למומר להביא פסח, כי המביא פסח מכריז "כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו" ומתגרה בגויים!
בני ישראל האמינו, ובזכות זה יצאו ממצרים. כך אומר המכילתא (בשלח, מסכתא דויהי ו): "וכן את מוצא, שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה". הם היו עבדים ובכל זאת לא פחדו.
וכמה קשה האמונה. אפילו הצדיקים הגדולים נכשלים בזה מדי פעם, לרגע. במשה רבנו כתוב (במדבר יא:ד): "והאספסף אשר בקרבו התאוו תאווה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר".
הם התעלו במעמד הר סיני, והם עולים לארץ הקודש - ופתאום מה חסר? בשר. הם אומרים (שם:ה): "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקשואים...". והקב"ה עונה: ניתן להם בשר "עד חודש ימים..." (שם:כ). משה שואל (שם:כא-כב): "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים, הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם?!" וה' עונה (שם:כג): "ויאמר ה' אל משה, היד ה' תקצר?!"
לרגע משה נכשל בחוסר אמונה (מתוך לחץ). הנגע הזה של חוסר אמונה וביטחון, הנגע הזה של הפרקטיות, הוא מכה שנחתה אפילו על משה רבנו.
בזמן שהבבלים צרו על ירושלים, אמר ה' לירמיהו: כשחנמאל יבוא אליך, ויציע למכור לך אדמה בענתות, קנה את השדה. ואכן "ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דודי אשר בענתות, ואשקלה לו את הכסף..." (ירמיהו לב:ט) - ירמיהו קנה את השדה למרות שהוא ידע שאת השדה הזה כבר לא יראה. אחר כך אמר לו ה' (שם:יד-טו): "כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל, לקוח את הספרים האלה [של המכר] את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים".
כי כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת". השיב לו ירמיהו (שם:יז-יח): "אהה ה' אלקים, הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה, לא יפלא ממך כל דבר. עושה חסד...", ובאותה נשימה הוא הוסיף (שם:כד-כה): "הנה הסללות באו העיר ללכדה, והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר, ואשר דברת היה והנך ראה. ואתה אמרת אלי ה' אלקים, קנה לך השדה בכסף והעד עדים, והעיר נתנה ביד הכשדים".
אמר לו ה' (שם:כז): "הנה אני ה' אלוקי כל בשר, הממני יפלא כל דבר?!" ה' אמר לו: "אתה בעצמך אמרת זאת, אבל לא שמעת מה שאמרת, לא האמנת במה שאמרת".
