הרמב"ם כותב שבדור אנוש טעו טעות גדולה והחלו לפאר את צבא השמיים ומשרתי ה' ולתת להם כבוד ויקר כמשרתי ה' והתגלמויות הכוח שלו בעולם.
לאחר מכן בנו צלמים לצורותיהם ומקדשים להלל את כוחם ותפארתם.
לאחר כמה דורות נשכח שם ה' מפי העם ובקושי כהני המקדשים זכרו שמהללים את הצורות כשליחים ובעצם צריך לעבוד את ה' הנכבד והנורא.
לבסוף נשכח שם ה' לגמרי ואנשים עבדו את הכוחות המתגלמים בבריאה כאילו הם היוצרים והעושים ולא התגלמות כוחו של הבורא האחד.
כמו שכותב הרמב"ם, המגמה החלה בדורו של אנוש שהיה נכדו של אדם הראשון.
עד שבא אברהם אבינו והחזיר את המודעות לה', היו בודדים בלבד שזכרו את שם ה'.
היה את אדם. אנוש. למך אבי נח שקיבל עדות על מעשה הבריאה מפיו של אדם הראשון, נח שה' דיבר אליו. שם ועבר וחנוך בן ירד.
ככה שכבר לפני המבול נשכח שם ה' מן העולם ופשטו בו כל מיני אמונות אליליות ועבודת כוכבים. לאחר המבול נבנתה האנושות שוב באזור ארץ כנען, שנער ומצרים. העמים שם ברובם המשיכו את הפולחן שהיה שכיח לפני המבול ועבדו את האלילים.
כשאברהם גילה את האלוהים והנחיל אותו לבניו ואנשי ביתו, כבר הכיר כל העולם בסיפורי הסבתא של עובדי האלילים ואפילו תרח אבי אברהם.