ברוך ה'! בשבת האחרונה הגעתי לסיום מסכת בבא בתרא.
בסוף המסכת יש את נוסח סיום מסכת עם הקדיש ודברים אחרים. כמו כן יש שם הנהגות ודברים הנוגעים לסיום מסכת בשם האחרונים. וכך כתבו שנהגו ישראל כשמסיימים מסכת לעשות יום טוב ולפרסם הדבר. לכן באתי לפרסם הדבר בצרוף דברים אחרים, ואולי גם אחרים ילמדו ויתחזקו מזה.
כאן עלי לספר לכם כמה דברים על עצמי. נולדתי וגדלתי בבית חרדי למהדרין, אבל משגדלתי פרקתי עול. לא למדתי בישיבה רגילה ולאחר מכן נעשיתי חילוני לגמרי עד כדי כך שחיללתי את ראש השנה וכו'. הבעיה לא הייתה באמונה, שכן מעולם לא פקפקתי באמיתות התורה ובמציאות הבורא. הבעיה הייתה מה שקוראים "מומר לתאבון". ברוך ה' שזיכני וגרם לי לחזור מעט לדרך הישר והיום אני מתפלל שלוש תפילות, שומר שבת וכשרות ומשתדל בכמה עניינים אחרים.
כבר סיימתי כמה מסכתות אחרות בעבר, אבל היום אני מתרגש, שכן זה סיום מיוחד.
ברכוני ידידי, כי היום זו הפעם הראשונה שאני מסיים מסכת בעצמי ומרצוני. כלומר, לא בגלל שאני צריך, ולא בגלל שככה המסגרת קבעה. הרי אין איש שיאמר לי לשבת וללמוד ולכן זו החגיגה האמיתית. אני מקווה ומתפלל שכשם שסיימתי מסכת זו, אזכה לסיים את השס וספרים רבים אחרים.
בפרק שלישי במסכת בבא בתרא מביאה הגמרא ברייתא "האומר תנו מנה לעניי עירי" ומעמידה הגמרא את דברי הברייתא בכך שמדובר באיסוף כסף לספר תורה, שאין עניות גדולה מאשר אדם שאין לו חלק בתורה. וכן דוד אומר, לולא תורתך שעשועי, אז אבדתי בעוניי.
באותו עניין ובעניין אחר שהוא מענייני דיומא.
בדברים שהזכרתי המופיעים בסוף המסכת, מופיע עניין ט"ו באב. אומרת המשנה במסכת יומא: אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים... ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים וכו'... וכן הוא אומר "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו". ביום חתונתו - זה מתן תורה. וביום שמחת לבו - זה בניין בית המקדש, שיבנה במהרה בימנו, אמן.
עד כאן לשון המשנה.
ושואלים, מילא יום כיפורים הוא יום סליחה ומחילה, לכן יום טוב לישראל. אלא יום החמישה עשר באב, מה הטעם? ועונים: שבאותו יום היו מסיימים לכרות את עצי המערכה לבית המקדש והיו חוזרים ללמוד תורה.
וכן יש עוד כמה סיבות על דברים אחרים שאירעו באותו היום. שזה יום שפסקו בו מתי מדבר, זה יום שהותרו השבטים להנשא זה בזה וזה היום שהותרו לקבור בו את הרוגי ביתר.
וכאן אני רוצה למחות על הסילוף והעיוות הגדול שעשו הציונים מהיום הגדול והקדוש הזה, עשו ממנו "חג האהבה" העברי. והתירוץ שלהם הוא המחול בכרמים. והרי המחול נובע מן העובדה שהיום חג, ולא שהיום הוא חג בגלל שיש מחול בכרמים. והרי גם ביום הכיפורים חוללו בנות ישראל בכרמים. אז אולי תעשו מיום הכיפורים חג האהבה?
וזה אותו דבר כמו שהפכו את חג השבועות לחג השלכת הביצים והתזת המים, במקום חג מתן תורה.
אני רוצה למחות ולומר: אין "חג אהבה" עברי. ומי שרוצה לחוג חגים גויים, שיחוג אותם בתאריך הגויי שלהם. כגון 14 בפברואר.
