לא מצאתי ברשת את המקור.
החטא.
כתוב לא תישא את שם ה' אלוהיך לשוא. הפשט הכי פשוט הוא שבועת שקר בשם ה'. יש מובנים אחרים שמדברים על קריאת השמות הקדושים שלא לצורך. כגון שלא בשעת תפילה, ברכה או קריאה בתורה.
יש דעות ומחלוקות בנוגע לשמות מסויימים אם מותר לקרוא אותן בשפת הדיבור היומיומית. למשל שם אלוקות שנדמה לי (אני לא בטוח) שלספרדים מותר להגות אותו כלשונו והאשכנזים נהגו לומר אלוקים.
גם כשמתפללים, צריך לכוון במשמעות השמות הקדושים כדי שלא לשאת את השם לשווא. יש כמובן את כוונות המקובלים עם כל הצירופים והיחודים שאני לא מבין בזה כלום כי מימי לא נכנסתי אפילו לבדל פיסת קבלה. אבל יש את הפירוש הפשוט ביותר לשמות הנפוצים שכל יהודי צריך לדעת כשהוא אומר את שם ה' למה הוא מתכוון. יש סידורים שבהם מופיעים בהתחלה פירושי השמות.
השמות הנפוצים:
שם הוויה (ובכל מקום שקוראים לשון אדנות) מכוונים: אדון הכל, היה הווה ויהיה.
שם אלוקות מכוונים: תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם.
