בארץ התנ"ך אין פארק תנ"ך, לא תמצאו סדרה מצוירת על ספר הספרים מבית הטלוויזיה החינוכית, וחוגי הסיירות לא הולכים בדרכי אבות. כשתלמידה שומעת במילים "ותעל הגגה" את הזמרת האהובה עליה - זו הוכחה שהתנ"ך בדרך לאיבוד
אשה בוגרת אינה אמורה לחוש זעם ותסכול נוכח קרטון ביצוע, סכין יפנית ופיסות פלסטיק זעירות שעוד מעט יהיו אזוב שיודבק לחומה שבקרוב נבנה, בִּתי ואני, כדי להמחיש לה, במסגרת שיעורי הבית בתנ"ך, את פרשת המרגלים. היא התבקשה לייצר חומה, חלון, רחב ומרגלים, ואני רוצה לומר לה שככה לא בונים חומה, וככה לא גורמים לה ולבני דורה לאהוב את התנ"ך.
מתחת למשימת החומה מסתתרת ארכיאולוגיה שלמה של פשרות, אילוצים והחלטות שגויות של מערכת החינוך, וכולן פרי רצון אמיתי להנחיל את ספר הספרים לדורות החילונים הבאים. לצערי, אם לא יתרחש נס קטן, בדור של בתי כל הנדבכים השגויים האלה עומדים לקרוס.
שלוש בעיות מרכזיות יש למערכת בדרך ללבותיהם ולמוחותיהם של תלמידים: היעדר היכרות מוקדמת עם סיפורי המקרא והתנ"ך, לשון הטקסט וכן בלבול טוטאלי באשר לשאלה למה לומדים אותו כפי שלומדים.
איך לומדים את התנ"ך היום?
בבית שלנו, הסיפורים דווקא מוכרים – טרחתי ומצאתי עבור ילדי מבחר ספרים, קלטות ומשחקים שבהם עיבודים לסיפורים הללו, כדי שיוכלו להכירם לפני שמתחילים ללמוד טקסטים של ממש. לטעמי, ההיכרות המוקדמת הזאת הכרחית כדי לתווך בין לשון התנ"ך לבין הילד העכשווי, כדי שלא יקרה לו מה שקרה לבת כיתה של בתי ששמעה כי רחב החליטה לעזור למרגלים "ותעל הגגה", ושאלה מה עושה ליידי גאגא בסיפור.
אלא שגם ההורה אוהב-התנ"ך ימצא שמבחר ההמחשות, העזרים והעיבודים שיש על המדפים לילדים חילונים בטל בששים לעומת, נניח, מבחר עיבודי הסרטים של דיסני. עוד ימצא כי ילדיו יכולים ליהנות ממבחר של מוזיאונים המותאמים לגילם ולעולמם, אבל אין עבורם בארץ התנ"ך אפילו פארק-תנ"ך ממלכתי אחד, שבו אפשר להתנסות בחיי יום-יום של בני ישראל, ולא רק באפיית פיתות ורכיבה על חמורים.
ובכל חוגי הסיירות אליהם ישלח את הילדים, אין אפילו אחד שמתמקד בסיורים על-פי מסלולים תנ"כיים. ובכל תולדותיה של הטלוויזיה החינוכית וממאות מליוני השקלים שנשפכו עליה, לא נמצאה עדיין הדרך להפיק סדרה מצויירת מקראית או תנ"כית.
שאמשיך? בכל תולדותיה של מערכת החינוך הישראלית, לא נמצאה הדרך ליצור טקסט אחיד ומוסכם בלשון עדכנית שיהווה מבוא לספר הספרים לילדים כדי שלפחות יתוודעו אל התכנים בדרך למאבק – כן, זה מאבק – עם הלשון.
אנחנו חיים בעידן שבו אמצעי ההמחשה הויזואליים, הקוליים, הממוחשבים והתלת ממדיים מצויים בשפע למי שרוצה להשתמש בהם לצרכים דידקטיים. אנחנו ודאי חיים בעידן עשיר יותר מזה של האנשים שנצטוו "והגית בו יומם ולילה". ואיך הגו? הרי לא לכולם היה טקסט על גבי לחות אבן. רובם בכלל לא ידעו לקרוא, אבל בעריהם ובכפריהם של שבטי ישראל השונים עברו מספרי סיפורים וממחיזים שהחיו עבור ההמון המשתאה את הנסים, הנפלאות והקרבות העקובים מדם: כך נשמרו בזכרון הציבורי. נסו למצוא, בכל זמן נתון, הצגת ילדים טובה אחת המבוססת על סיפורי המקרא או התנ"ך. מצאתם? תודיעו לי, בבקשה, אני מחפשת בנרות.
איפה המערכת?
ועוד אני מחפשת את התפיסה הכוללת, זו שתטיל על מערכת החינוך אחריות למהפכה אמיתית בלימודי התנ"ך, בטרם יהפוך לספר נזנח ונשכח. אני מבקשת למצוא, בתוך המערכת הזאת, יותר מאשר טלאי על גבי טלאי של הוראות מפקחים ושינויים זעירים. אני רוצה לקוות שמתישהו המערכת הזאת תתעורר
משממונה ותבין שגם את גוף הידע העתיק הזה יש להנחיל לילדים באמצעים של המאה ה-21, אחרת יתבוננו בו מרחוק, באיבה ובמיאוס השמורים למטלות בלתי מובנות שהן באמת, אבל באמת, לא כיף.
אני מסייעת בבנייתה של חומת יריחו מחוסר ברירה, אבל זה לא מה שיבצר את הידע של בתי במפעלות הכיבוש של יהושע. ואני חושבת עד כמה היו מיטיבים הילדים ללמוד את החלק הזה של ספר הספרים, וקטעים נוספים, לו בפארק התנ"ך שבדמיוני היו עורכים להם מיצג אור קולי מרשים שכזה, שיקרב אותם אל הכתוב ביראה ובפליאה.
לצערי, איני יכולה לייצר אותו בעצמי ולבדי. אני זקוקה לעזרתה של המערכת, שממילא זה תפקידה: האם היא מבינה שנכשלה בו? האם היא מבינה שאם לא תתעשת ממש מיד, הכשלון הזה, עם או בלי בכייה בצידו, יהיה כשלון לדורות?
מקור: הייל נט
ותודה להרצל ולכל הוגי הציונות.
