רבותי, זה הולך להיות חופר. רק למי שיש לו סבלנות.
ישנה צורה מסויימת בה בנויה הוראת התורה, לימודה ושמירת מצוותיה.
יש שני חלקים, תורה שבכתב תורה שבעל פה.
תורה שבכתב כוללת נבואות שנאמרו מפי הגבורה או ספרים שנכתבו ברוח הקודש. כל אלה דברי אלוקים שאין בהם סברה ואין בהם ניתוח ופלפול. הכל ברוח הקודש ובנבואה.
התורה שבכתב עצמה בנויה בארבעה חלקים, שגם הם עשויים רבדים רבדים עד שאמרו חכמינו ששבעים פנים לתורה. ארבעת החלקים המוגדרים הם פשט רמז דרש וסוד. פרד"ס.
מטבע הדברים, רמזים, דרוש וסודות, לא מובנים בקלות מקריאה פשוטה של הטקסט התנ"כי. גם הפשט, בהיותו נקרא מתוך ספר מורכב, יכול להיות מובן בכמה אופנים. לכן יש את התורה שבעל פה שבאה להסביר לנו כיצד ללמוד וכיצד להבין וכיצד לפרש כל פסוק בכל הדרכים שבהן נלמדת ונדרשת התורה.
החלק הכי קדמון של התורה שבעל פה שנמסר לנו כיחידה מסודרת הוא המשנה. המשנה מחולקת לשישה סדרים שמקיפים את תחומי החיים של האדם היהודי. במשנה מופיעות ההלכות בלשון מדוקדקת ומקוצרת ביותר עד שכל מילה משפיעה וכל מיקום של מילה משפיע. לפני שארחיב בהסבר על המשנה, אציין את מסכת אבות שזו מסכת יחודית ביותר מבין שאר המסכתות שבמשנה. בשונה ממסכתות אחרות שהן ספרי הלכה נטו, במסכת אבות אין הלכות פסוקות ומפורשות אלא הנהגות טובות ודברי חוכמה שלפיהם כדאי לאדם היהודי לנהוג על מנת לנהל את חייו בצורה טובה יותר ומוסרית יותר.
ישנם המון דברים במסכת אבות שאם לא תקיים, לא עברת עברה. אבל הפסדת.
דבר החוכמה הראשון המופיע במסכת אבות הוא כדלקמן: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
כאן מלמדת אותנו המשנה עקרון גדול וחשוב. התורה היא לא כלי משחק ולא חומר ביד היוצר. התורה היא כלי חמדה שמועבר בזהירות מדור לדור בדיוק כפי שנמסר מדור קודם. בכל דור ודור יש את הרבנים הגדולים שנקראים מעתיקי השמועה. אלה אנשים שישבו כל ימיהם בבית המדרש. אנשים שלמדו מרבותיהם ולא למדו לבד. אנשים ששימשו תלמידי חכמים ולמדו מפיהם ומהנהגתם במשך שנים רבות עד שהפכו לחכמים בעצמם. את התורה שלמדו, הם מוסרים לתלמידיהם בדיוק כפי ששמעו ולא מוסיפים מעצמם מאומה.
בחזרה למשנה. המשנה כפי שאמרתי, היא חלק מן התורה שבעל פה. באותם ימים אנשים למדו את התנ"ך מן הספרים, וידעו בעל פה את הפירושים, את ההלכות וההנהגות הנדרשים והנלמדים מכל פסוק.
לקראת סוף תקופת התנאים, לאחר חורבן בית שני ומרד בר כוכבא, ראה רבי יהודה הנשיא שמחמת הצרות התורה משתכחת מישראל. לאנשים היה קשה ללמוד ולזכור את כל ההלכות. אסף רבי יהודה הנשיא את ההלכות כפי שנלמדו ונפסקו על ידי התנאים וקיבץ אותן בתוך שישה סדרי משנה. ששת סרי המשנה הן קיצור נמרץ של ההלכות ולא נועדו להיות ספר הלכה סופי כי אם מפתח מקוצר שקל ללמוד בעל פה ולזכור את המשמעות והרמזים שבלשון המשנה.
מתקופתו של רבי יהודה הנשיא ועד ימיהם של רבינא ורב אשי, לומדי התורה ידעו את המשניות ולמדו אותן על פי דרך פירושן עם המשמעויות וההרחבות הנלמדות מתוכן. עד ימיהם של רבינא ורב אשי, גם צורת הלימוד הזו החלה להשתכח מן העם. אנשים התקשו לזכור את המשניות ואת דרך פירושם. אז העלו רבינא ורבאשי על הכתב את צורת לימודם של האמוראים את המשנה, את הפירושים שנמסרו להם שעל פיהם ידעו להבין למה המשנה מתכוונת במשפטיה הקצרים. צורת הלימוד המורחבת והמתדיינת הזו נקראת גמרא.
לאחר שנחתם עידן הגמרא הייתה תקופת ביניים שנקראת תקופת רבנן סבוראי. הסבוראים סידרו את הגמרא ועמלו להבין ולפסוק ולסדר.
תקופת הסבוראים הייתה קצרה ומשנסתיימה באה תקופת הגאונים.
בתקופת הגאונים חלו תהפוכות בעולם ומרכזי התורה עברו מארץ ישראל ובבל אל מערב אירופה. הגאונים עסקו בפירוש התלמוד בקיצור ולא בהרחבה.
סוף תקופת הגאונים ותחילת תקופת הראשונים הביאה כמה מן השמות המפורסמים והבסיסיים ביותר ביהדות. ראשוני הראשונים עסקו בפירוש רחב וברור לתורה על כל חלקיה, תנך, משנה וגמרא. הרמב"ם הרא"ש והרי"ף אף עסקו בפסיקת הלכה למעשה. במפעל כביר שמלווה עד היום כל יהודי, הניחו הרמב"ם והרא"ש שני מבנים של ספרות הלכה שמנחים את כל ספרות ההלכה שהופיעה בדורות שלאחר מכן.
הי"ד החזקה של הרמב"ם. ספר הלכה מקיף וברור שמחולק לארבעה עשר נושאים ראשיים וארבעה טורים של הרא"ש שמחולק לארבעה עמודי יסוד.
הרמב"ם והרא"ש, בהתבסס על ידיעתם המקיפה את התנ"ך, המשנה והגמרא, אספו מכל מאגר הטקסט העצום של הגמרא את המסקנות וההלכות הסופיות. בלי דיונים, בלי הרבה מלל, הניחו שני הענקים הללו כללים ברורים. את זה עשה, את זה אל תעשה!
עברו שנים ונוספו דעות וספרי הלכה על השלד של ארבעה טורים או של הי"ד החזקה. אבל כולם נושאי כלים ופרשנים.
כשרב מנסה להעביר ודה, הוא לא יעביר אותך את המסלול המייגע של הפסוק בתורה, המשנה שמדברת על זה, כל דיוני הגמרא בנושא עד למסקנה, ואז ההלכה שזיקק הרמב"ם מן המסקנה. הרב מעביר לך פסיקה חדה וקלה על מנת שתדע מה לעשות.
כמובן שאנחנו לא ראש קטן. ולכן מצווה על כל יהודי ללמוד את התורה ולהיות בקיא בכל המסלול הארוך הזה. אבל עד שנהיה גדולים כל כך, אנחנו צריכים מפתח הלכות ברור וקצר שיאמר לנו בפשטות מה לעשות בכל מצב.
