הסכסוך הישראלי-פלסטיני מלווה את ארגון האומות המאוחדות כמעט מהיום שהוקם. המלחמה הקרה הסתיימה, משטרים קמו ונפלו, פרשיות רצח עם חלפו - אך אנחנו והפלסטינים נשארנו במוקד הדיונים. איך זה קרה, ועד כמה הארגון הזה מסוגל להיות אובייקטיבי - ולפתור בעיות?
אם יש דבר אחד שאי אפשר להגיד על האו"ם - זה שהוא מזניח את המשבר במזרח התיכון. רעב באפריקה, הפרת זכויות אדם, משטרי טרור, רצח עם באירופה ואפילו המלחמה הקרה - כל אלו נושאים שבאו והלכו, אבל הסכסוך הישראלי - פלסטיני מלווה את הארגון מאז ראשית ימיו.
האמנם, "או"ם שמום?"
צילום׃ חדשות 2מאז ימיו הראשונים של האו"ם, שני מחנות "נלחמים" על פתרון הסוגיה: המחנה התומך בפתרון למען הפלסטינים וזה התומך באינטרסים של ישראל. האו"ם הוא המקום היחיד שבו אבו מאזן יכול לקבל, בצורה כל כך רחבה, הכרה במה שהוא מגדיר זכותו ההיסטורית של העם הפלסטיני.
הרעיון "שתי מדינות לשני עמים" אינו חדש. למעשה, הוא נולד עוד ב-1947, אז החלטה 181 של האסיפה הכללית הובילה להקמת מדינת ישראל שנה מאוחר יותר. האו"ם הוא זה שתיווך וסייע בקביעת קווי הגבול אחרי מלחמת העצמאות. הקווים עליהם אבו מאזן וגם הנשיא אובמה מדברים, קווי 67', הם קווי שביתת הנשק של מלחמת העצמאות (1949) - אשר הוגדרו בהחלטה 242 של מועצת הביטחון, ולפיה ישראל צריכה להסיג את כוחותיה מהשטחים שכבשה במהלך מלחמת ששת הימים.
