מעטו של הרב בנימין כהנא הי"ד. פורסם ב"דרכה של תורה" גליון 349 וכן בספר "טל בנימין".
קיום מצוות מאהבה - דרך "כפיה דתית"
כאשר ישראל עמדו מול הר סיני - עוד לא ניתנה להם התורה, וכבר הם הכריזו
ללא היסוס: "נעשה ונשמע!"
אלא שאם ישראל היו כה מוכנים לקבל את התורה מרצון - נשאלת השאלה: מדוע היא
ניתנה להם בכפיה? שהרי במסכת שבת (פח.) נאמר: "מלמד שכפה עליהם
הקב"ה את ההר (סיני) כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב;
ואם לאו - שם (מתחת להר) תהיה קבורתכם!" והרי כבר קיבלוה מרצונם,
ומה צריך יותר מזה?!
חובה אלוקית
המהר"ל מפראג (בספר "תפארת ישראל", פרק לב) עונה על כך תשובה יסודית
ביותר: לא יתכן שהתורה שהיא מהותו של עם ישראל, שבלעדיה אין משמעות
לקיומו, תחייב אותנו אך ורק משום שבחרנו בה. חייב להיות ברור שאין קשר
בין ההחלטה האישית של עם ישראל, "נעשה ונשמע", לבין העובדה שהתורה
ניתנה לנו. חייב להיות ברור שגם אם היינו אומרים ח"ו "לא נעשה" - התורה
היתה ניתנת לנו בעל כורחנו! לכן, הקב"ה כפה עלינו את ההר - כדי שחס
וחלילה לא נחשוב לרגע שאנו מקיימים את התורה כי אנחנו החלטנו כך - אלא
שנדע שזו חובה אלוקית, עול מלכות שמים!
הרעיון הזה חשוב להבנה היום, כאשר המושג המערבי היסודי "חיה ותן לחיות" (כלומר,
תחיה אתה איך שנוח לך, אבל תניח לאחר לחיות איך שנוח לו) תפס לו מקום גם במחשבתם
של חלק משומרי המצוות. לצערנו אנו יכולים לשמוע מחובשי כיפות לא מעטים, את הטיעון
הנוח הזה הפוטר אותם, כביכול, מאחריות כלפי כלל ישראל. בכך הם נותנים, מצד אחד,
לגיטימציה לכל יהודי לבחור לו "אמונה" כרצונו; ומצד שני, מקבלים לגיטימציה לעצמם
להיפטר מהחובה הלא נעימה של התוכחה.
ואמנם ברור שלמי שנחשף במשך כל כך הרבה שנים לתרבות המערבית, קשה מאד לקבל את
הרעיון שהתורה ניתנה דוקא בכפיה, כשהרעיון העומד ביסוד הדבר הוא ההפך המוחלט
מ"חיה ותן לחיות". והרי המושג "כפיה דתית" הפך להיות ממש מילה גסה בארצנו, גם בקרב
יותר ויותר דתיים שלמען האמת לא ממש נתנו ליבם ודעתם למשמעותו, ולכן נבחן אותו כאן -
אנחנו.
תורה בלי כפיה?
האם יש מערכת חוקים בעולם כולו שאין בה כפיה? ברור שלא. הרי מערכת
כזאת משמעותה תהיה אנדרלמוסיה מוחלטת! עכשיו - אם אנו מאמינים
שהתורה היא מערכת החוקים הבלעדית של העם היהודי, כיצד ניתן לומר
שאין בה כפיה?! ואם כן, מה מקום יש לרגשי נחיתות בנושא הזה?! וכי
מערכת החוקים התורנית לא ראויה למה שדרוש לכל מערכת חוקים?!
כבר אמרו חכמינו (תנחומא, שופטים ב): "אם אין שוטר - אין שופט". כלומר, בלי
מערכת כפיה אין משפט! והרי התורה מלאה בעונשים שבית דין של מטה (שלא
לדבר על בית דין של מעלה) צריך להעניש את עוברי העבירות. ומה זה אם לא
"כפיה דתית"...
ישנה טענה מתחסדת האומרת: "צריך לחנך את העם לאהוב את התורה, כדי
שיקיים אותה מתוך אהבה ולא מתוך כפיה". ודאי שזה נכון בדיוק כמו לגבי
שוד בנקים. האם נגד שוד בנקים לא צריך לחנך? ודאי שכן! צריך לחנך -
ובינתיים, עד שכולם יהיו מחונכים, יש להעניש את השודדים. אבל הרי זו
כפיה? נו, מה לעשות! לפעמים יש צורך לנקוט גם בצעדים בלתי דמוקרטיים
כמו מניעת זכות האדם לשדוד...
ספר החינוך (מצוה תצ"א) אומר את הדבר הזה בצורה מהפכנית. הוא מסביר
שהדרך לחנך אדם לקיים מצוות מתוך אהבה - היא בדרך הכפיה. ואלו דבריו:
"...למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה, ויחזירו הנוטים
מדרך האמת אליה בעל כורחם... ומתוך הרגלם בטוב וביושר מחמת יראה,
ילמדו העם טבעם לעשות משפט וצדק מאהבה בהכרתם דרך האמת..." (עיין
שם עוד). הדרך לקיום מצוות מאהבה, היא, כמה אירוני - דרך "כפיה דתית"...
