תרגום מלא שלי, של "הפנתרים השחורים" מויקיפדיה האנגלית:
התנועה החלה בתחילת שנת 1971 בשכונת מוסררה (Musrara) בירושלים, כתגובה על הרגשה של אפליה נגד יהודים מזרחיים, שלטענתם הייתה קיימת מאז קום המדינה. הפנתרים השחורים הרגישו שהאפליה מתבטאת בכך שהממסד האשכנזי התייחס בצורה טובה יותר אל אנשי העלייה הרוסית. מייסדי התנועה מחו כנגד "התעלמות הממסד מהבעיות החברתיות הקשות" ורצו להילחם למען עתיד שונה.
בתחילת מרץ 1971, המשטרה לא נתנה לפנתרים השחורים רשות להפגין, הפנתרים התעלמו מההחלטה והמשיכו להפגין באופן לא חוקי, כשהם מוחים על מצוקת העוני, הפער בין העניים לעשירים, והיחס העוין בין העדות. התנועה הצליחה לגרור אחריה תומכים, בציבור וגם בתקשורת.
ב- 18 במאי 1971, "ליל הפנתרים השחורים", בין 5000 ל- 7000 מפגינים התכנסו בכיכר ציון בירושלים והפגינו בצורה אלימה נגד האפליה העדתית. הם אף דרשו לשנות את שם הכיכר ל- "כיכר יהדות המזרח". גם הפגנה זו התקיימה ללא מתן רשות מהמשטרה. כוחות הביטחון שבאו לפזר את ההפגנה נתקלו בהמון זועם שזרק אבנים ובקבוקי תבערה. גם שוטרים וגם מפגינים נפצעו בעימות, 20 אנשים נשלחו לאישפוז, ו- 74 מפגינים נעצרו.
לפני ההפגנה הזאת, נציגי הפנתרים נפגשו עם גולדה מאיר (שהייתה אז רה"מ) ב- 13 באפריל, שם היא אמרה ש- "הם אינם בחורים נחמדים". היא ראתה במנהיגי התנועה פורעי-חוק וסירבה להכיר בתנועתם כתנועה חברתית. המחאה האלימה ב- 18 במאי הובילה לכך שהממשלה תדון ברצינות על טיעוני הפנתרים והוקמה ועדה ציבורית למציאת פתרון לבעיות שהם הציגו.
לפי מסקנות הועדה, אכן הייתה אפליה בדרגות רבות בחברה. בהתאם לזאת, הוגדלו משמעותית תקציבי המשרדים העוסקים בבעיות חברתיות. אך עקב פרוץ מלחמת יום הכיפורים, המששלה שינתה מיד את סדר העדיפויות שלה, ורוב התקציבים שלעיל גוייסו בחזרה למטרות ביטחוניות.
בסופו של דבר הפנתרים הלכו לפוליטיקה, אך לא הצליחו, בין היתר עקב מאבקים פנימיים. בבחירות 1973 זכתה הסיעה ב- 13,332 קולות (0.9%) אחוז החסימה דאז היה 1%. בבחירות 1977 צ'רלי ביטון רץ לממשלה ברשימת חד"ש (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון - الجبهة الديمقراطية للسلام والمساواة).
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%93%22%D7%A9הוא נבחר מחדש לראשות הסיעה 3 פעמים, עד שעזב אותה במטרה להפוך את הפנתרים השחורים לסיעה נפרדת ב- 1990.
חלק ממנהיגי התנועה חברו אל מפלגות ראשיות, או אל מפלגות עדתיות כמו ש"ס (התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה) ותמ"י (תנועת מסורת ישראל), ודרכן קידמו את אג'נדת יהדות המזרח.
ומאז ראובן אברג'ל היה פעיל במאבק לצדק חברתי ושלום בישראל ובשטחים כחבר במגוון תנועות וקבוצות.
נכון להיום הוא עובד במועצת המנהלים של הקשת הדמוקרטית המזרחית:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%AAהפעילים הצעירים של הפנתרים השחורים העלו את המודעות הציבורית ל"שאלה המזרחית" שלאחר מכן מילאה תפקיד בדיונים הפוליטיים בשנות השבעים והשמונים, ותרמה באותה תקופה להצלחתה של מפלגת הליכוד. למרות שעוד נותרו פערים, מזרחיים רבים שולבו במהלך השנים בפוליטיקה, בצבא, בחברה ובכלכלה, למשל עמיר פרץ (יליד מרוקו) ודויד לוי, ילידי-עירק שלומו הילל, בנימין בן אליעזר ויצחק מרדכי, וילידי פרס שאול מופז ומשה קצב.
--------------
ולמי שלא הבין: אחרי שהממסד גנב מהמזרחיים את יהדותם, הוא הביא ערבים-בלי-מבטא שהוליכו אותם שולל. ואפשר גם לראות "בין השורות" את המאפיינים הנאו-מרקסיסטיים המובהקים של תנועת הפנתרים השחורים (ה.א. התעסקות ב- 'בעיות חברתיות', טיעון לקיפוח, הסתכלות על עדות בישראל כעל 'מעמדות'. בדיוק כמו שיחסי גברים ונשים מוגדרים כמעמדות בעיניי המרקסיסטים, אני חושב שזה היה אנגלס שקבע את השטויות האלה. בכל אופן, לקחת משהו ולהגדיר אותו 'מעמדית' זהו דפוס מרקסיסטי קבוע שיש להיזהר מפניו.).
ערבים-בלי-מבטא. פגשתי כאלה כבר, וגם הרב כהנא מדבר עליהם:
[אני מחפש את הסרטון, כשאמצא אותו, אשים אותו כאן. זה אמור להיות סרטון על כהנא שמדבר על ערבים שמפתים יהודיות, והרב נותן דוגמה לערבי בשם איברהים שמציג את עצמו כ- 'אבי', ומפתה אותה.]
כשאנחנו לא מאוחדים, קל לשבור אותנו. תזכרו - הפרד ומשול.
