כתב נושא: מרקסיזם חברתי וההיסטוריה של הפוליטיקלי קורקט - תרגום שלי  (נקרא 3611 פעמים)

0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.

מנותק yossso

  • חבר(ה) מקצועי(ת)
  • *
  • הודעות: 838
  • "...ובחרת בחיים..." (דברים ל, יט)
    • אני בפייסבוק
יש כמובן את הסרטון באנגלית ביוטיוב:


ויש את הגרסה שחבר שלי תירגם לעברית:


אבל הגרסה הזאת חלקית. וכשראיתי את הסרטון באנגלית, הבנתי שהוא מכיל המון מידע, מאד חשוב, ושמאד קשה לעקוב אחריו כי הוא מוצג מאד מהר, והאנגלית שלהם גם קצת לא ברורה - קשה להבין הרבה מהמילים. אז תירגמתי את כל הסרטון האנגלי לעברית - בלי דילוגים על חלקים שלא מתאימים לי. למה טרחתי? כי אני חושב שאנחנו חיים את המציאות הזאת היום - כאן ועכשיו. ולכן זה חשוב כל כך.

להלן קישור למאמר חיצוני שבניתי, בו מופיע התרגום:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=716478

התרגום:
---------------------------------
פרשן: "הערב, במהדורה מיוחדת של "חוקר אמריקאי": בקרית-אוניברסיטה (קמפוס) פעילים למען השחורים אינם משועשעים ע"י עמוד ההומור של העיתון הימני, אז הם הציתו אלפי עותקים. רג'י ווייט (ספורטאי שחור) אומר שלגזעים שונים יש כשרונות שונים וכתוצאה מכך מפסיד את תמיכתם של מיליונים. וכשתנועת הצופים באמריקה סירבו למנות מדריך שהוא הומו מוצהר, בית המשפט פסק שהם אשמים כאשר הטיעון לכך הוא 'אפליה'. האם הפוליטיקלי קורקט השתלט על אמריקה? ומה הקשר בין זה לבין בית הספר הקטן הזה [מראים תמונה שלו] בגרמניה של שנות העשרים? "

רוג'ר קימבול: "זה, אתה יודע, זה מתכון לדיכוי."

פרשן: "המטרה של הפוליטיקלי קורקט אולי איננה סוד..."

דוד הורוביץ: "לתקוף את אמריקה".

פרשן: "...אך היא לא התחילה בשנות השישים. לעבודתם של האקדמאים האלה [מראים תמונה שלהם] הייתה השפעה אדירה."

מרטין ג'יי: "הם אולי יותר משפיעים עלינו היום מאשר כל אחד אחר [בהיסטוריה]"

פרשן: "אולי תופתעו לגלות שלמרות שאנחנו בשנות התשעים היום, אסכולת פרנקפורט עוד חיה בקרבנו. הלילה, במהדורה מיוחדת של "חוקר אמריקאי...".

פול ויריץ': "ערב טוב וברוכים הבאים למהדורה מיוחדת של "חוקר אמריקאי", תוכנית החקירה היחידה שמאפשרת לך, הצופה, לטלפן אלינו במהלך השידור. מצטרף אליי כעת [משהו שלא הבנתי] וויל לינד".

וויל לינד: "תודה פול וערב טוב". זו הפעם הראשונה בה לאמריקאים אין חופש דיבור. אם הם אומרים משהו שנחשב מעליב, או לא-רגיש, או את הגרוע מכל - נאום-שנאה, הם עלולים להיות בצרות צרורות. הם עלולים להיענש על כך שהפרו את "עשרת הדיברות" של שנות התשעים, המוכרות יותר כ- 'פוליטיקלי קורקט'. אך האם הפוליטיקלי קורקט היא תופעה חדשה? נראה לכם הלילה שהפוליטיקלי קורקט התפתחה במהלך יותר משמונים עשורים.

פרשן: "אוניברסיטת קורנל בניו-יורק, היא מקום שבו סטודנטים יכולים להביע דיעות בכתבי עת, אבל העיתון "סקירה ימנית של קורנל" הפר את "עשרת הדיברות" של הפוליטיקלי קורקט בכך שהוא לעג לשפת הרחוב של הכושים. [ואז מראים דוגמה לפרודיה שנכתבה בעיתון זה, על השפה בה כושים באמת מדברים (איבוניקס - חצי אנגלית וחצי זבל), כשהם טוענים ל- 'קיפוח של שחורים ע"י לבנים'.]

תלמיד לבן מסביר שחלק מהכושים בקריה (קמפוס) נעלבו, הם ראו זאת כמתקפה על 'המחלקה ללימודי כושים'. וכמובן שהמחלקה הזאת קדושה ולכן אסור להתקיף אותה.

פרשן: "כתגובה למאמר ה'פוגעני' פעילים שחורים צעדו למוזיאון אומנות באזור הקריה, שבו סטודנט קיבל פרס הצטיינות על "הבנה ותיאום בין לבנים ושחורים" מ[משהו שלא הבנתי] טום ג'ונס [אדם שחור שמוצג בתמונה], שבעצמו היה אדם בעל השקפות קיצוניות בשנות השישים.

אותו תלמיד לבן מסביר: "מרגע תחילת הטקס התקבצו בערך מאתיים וחמישים סטודנטים בכל האזור הזה [התלמיד מסמן בידו על האיזור] והסתערו על הבמה במהלך טקס חלוקת הפרס, משכו בכוח את המיקרופון מידיו של מר ג'ונס, והמשיכו להציג את דרישותיהם"

פרשן: "ההנהלה לא עשתה דבר כדי לעצור את המפגינים"

תלמיד לבן: "זה היה אמור להיות הרגע שבו נשיא האוניברסיטה, מאיבי, צריך היה לעמוד ולומר: "חכו רגע, אם אתם הולכים להפגין, זה דבר אחד. אבל אם לא יכולים להתייחס כך להנהלת האוניברסיטה", אבל הוא לא עשה זאת. במקום זה הוא התקפל ואמר "בסדר, אני אתם לכם מה שתרצו." "

פרשן: "צוות העיתון ראו איך העיתון שלהם עולה באש, המפגינים חסמו תנועה בצומת מרכזית בקריה, ושרפו כל עותק של העיתון שרק מצאו. אמנם היו סטודנטים שהגיבו בזעם לשריפת העיתונים, אך רובם פחדו לדבר, כי הם חשו שפגיעה בזכויות של מיעוטים, הוא דבר שאסור לעשות".

סטודנט לבן אחר: אני חושב שהסטודנט הממוצע, אם הוא לא מסכים להתנהלויות מהסוג הזה [כמו שריפת העיתונים], אז הוא הרבה יותר מהסס לדבר נגדם, כי השמאלנים תמיד מוכנים עם המשפטים הבנויים שלהם: 'אתה לא סובלני', או 'לא מתחשב', או מעבר לכך - 'גזען', 'שובייניסט'.

פרשן: "אך גם שחורים אינם מוגנים מפני הפוליטיקלי קורקט, הספורטאי רג'י ווייט יודע זאת היטב. בנאום שנשא ווייט בפני חברי הרשות המחוקקת בוויסקונסין, הוא דיבר על החטא בלהיות הומוסקסואל, ועל שוני בין הגזעים."

ווייט: " להיספאנים ניתן מבנה משפחתי [דברים שלא הבנתי]. האסייתים טובים ביצירה, מקוריות, והמצאות, אם תלך ליפן או ארץ אסייתית אחרת הם יוכלו להפוך את הטלויזיה שלך לשעון. האינדיאנים [או ההודים] ניחנו מאד ברוחניות. כשאתה מחבר את כל אלה ביחד, נחש מה תקבל, זה מתגבש ונעשה לצלם של האלוקים.

פרשן: "התגובה הייתה מהירה ואחידה: ווייט הוצג בתקשורת כאידיוט וקנאי-דת. חברת "סי. בי. אס. ספורטס" שעמדה להציע לו להיות פרשן ספורט שלה, והייתה מוכנה לתת לו מיליוני דולרים על כך, חזרה בה מהצעתה. אך ווייט סירב לסגת מהבעת דיעותיו."

ווייט: "ובכן, הייתי יותר המום מכעסם על החלק של ה'סטריאוטיפים' מאשר מכעסם על החלק של ה'הומואים' ".

פרשן: "אפילו ארגונים פרטיים מכובדים ורבי שנים כמו תנועת הצופים, נפלו קורבן לפוליטיקלי קורקט בהרבה מאבקים משפטיים.
בניו ג'רזי, ה- ACLU הגיש תביעה נגד הצופים כי סירבו למנות הומו-מוצהר למדריך בצופים. בתי המשפט פסקו שה- ACLU צודקים, בטענה שהצופים אשמים בהפליה. אך המצב איננו בשליטה."

לו דוטי - מדריך צופים בדימוס: "אני לא מאמין שהורה ירצה שילדו ילך לטיולי מחנאות של יום ולילה, חלקם באורך שלושה שבועות, עם אדם שהם יודעים שהוא הומוסקסואל."

פרשן: "לו דוטי, שקיבל את הדרגה הגבוהה ביותר שאפשר לקבל בצופים - נץ, היה חבר בצופים מעל ארבעים שנה. דוטי חושב שמתקפה על הארגון הפרטי 'הצופים' והמיליונים שהושקעו במתקפה זו, הם חלק מניסיון גדול יותר."

דוטי: " 'הצופים' באמריקה הוא מוסד. ואם האנשים הרעים יצליחו להרוס את המוסדות הטובים, החברה תיהרס."

וויל לינד: "ועושה רושם ש'חברה הרוסה' זוהי בדיוק השאיפה של הפוליטיקלי קורקט. אך מהו בדיוק הפוליטיקלי קורקט? כפי שתראו בעוד רגע, הפוליטיקלי קורקט הוא לא יותר מאשר השקפת עולם מרקסיסטית. מרקסיזם שתורגם ממונחים כלכליים למונחים חברתיים, וזה לא התחיל בשנות השישים, אלא במלחמת העולם הראשונה."

פרשן:" התאוריה המרקסיסטית ניבאה שאם מלחמה תגיע לאירופה, מעמד הפועלים בכל ארץ אירופאית יתמרד, אך הנבואה התבררה כשגויה. כשמלחמת העולם הראשונה החלה ב- 1914, הוכח שנאמנותם של הפועלים לארצם חזק יותר מאשר "התודעה המעמדית" שלהם (ככה קראו לזה פעם). הם לבשו מרצונם את מדי הצבא שלהם, צרפתים או גרמנים, אוסטרים או רוסים או בריטים, וצעדו במיליונים להילחם זה בזה.
ב- 1917 חלה מהפיכה מרקסיסטית ברוסיה, אך היא לא הצליחו להתפשט לאירופה המערבית. מה ששוב סתר את התאוריה המרקסיסטית המקורית."

וויל לינד: "בתום המלחמה, תאוריטיקנים מרקסיסטים נאלצו להתמודד עם השאלה "למה זה לא עבד?", אנטוניו גרמצ'י מאיטליה, וגאורג לוקאץ' מהונגריה, האמינו שהם יודעים את התשובה."

פרשן: "גרמצ'י ולוקאץ' טענו שהחברה המערבית מנעה ממעמד הפועלים לראות את האינטרס האמיתי שלו - המרקסיזם. ולכן לפני שמהפיכה מרקסיסטית תוכל להתרחש, מוכרחים קודם כל להשמיד את החברה המערבית. ב- 1919 לוקאץ', שנחשב לתאוריטיקן המרקסיסט המבריק ביותר מאז מרקס בעצמו, שאל: "מי יציל אותנו מהחברה המערבית?" באותה שנה - 1919, לוקאץ' מונה לסגן-קומיסר לענייני חברה בממשלה ה[משהו] הבולשביקית בהונגריה, שם פתח בתוכנית של טרור-חברתי. כחלק מתוכנית זו, לוקאץ' הכניס תוכנית קיצונית של 'חינוך-מיני' לבתי הספר בהונגריה. הפוליטקלי קורקט כפי שהוא מוכר לנו היום, החל לקרום עור וגידים."

לזלו פסטור מהאיחוד הלאומי להונגרים ממוצא אמריקאי: "הוא ניסה למעשה לערער את האיחוד של המשפחה, וזו הייתה אחת הסיבות שהוא ניסה להכניס את התוכנית של 'חינוך מיני'. "

פרשן: "לזלו פסטור, מנהיג בהתנגדות ההונגרית נגד ההשתלטות של הקומוניזם על הונגריה אחרי מלחמת העולם הראשונה, מסביר מדוע כיוונו דווקא על ילדים."

לזלו פסטור: " זה תמיד הרבה יותר קשה לשנות מבוגר כך שיעשה דבר שהוא חונך *לא* לעשות"

פרשן: "לתוכנית (חינוך מיני) הייתה השפעה גדולה ועמוקה על הונגריה".

לזלו פסטור: "הדבר היחיד שהיה מותר לנו לקבל בכל הנוגע לחברה היה החינוך שלהם, ורק זה. חשיבה חופשית הייתה חטא גדול מאד."

פרשן: "ממשלת ה[משהו] החזיקה מעמד רק חודשים ספורים. בין היתר כי מעמד הפועלים ההונגרי כעס מאד, [משהו] המתקפה של לוקאץ' על החברה המערבית המסורתית. אך באותו זמן, בגרמניה, ניסיון חדש ליצור ביקורת מרקסיסטית על החברה המערבית, החל להתגבש. שם, פליקס ווייל - בן צעיר של סוחר תבואה מיליונר, רצה להקים מוסד למדיניות ציבורית. צוות חשיבה. שישמש בית עבור חשיבה מרקסיסטית מתקדמת. בהשראת מוסד 'אנגל' של מרקס במוסקבה, צוות החשיבה של ווייל החליט לכנות את עצמו 'המוסד למרקסיזם'. מרטין ג'יי, יו"ר המחלקה להיסטוריה באוניברסיטת ברקלי, ומחברו של "ההיסטוריה של אסכולת פרנקפורט", מסביר מדוע שם המוסד שונה אח"כ ל- 'המוסד לחקר חברתי'. "

מרטין ג'יי: "ובכן אני חושב שהם רצו שלא יתייגו אותם יתר על המידה, ואכן זה שם מאד לא ברור - 'המוסד לחקר חברתי'. "

פרשן: "המוסד צורף לאוניברסיטת פרנקפורט אשר בפרנקפורט שבגרמניה, ועם הזמן נודע בתור 'בית הספר פרנקפורט'. בית ספר זה פתח את שעריו ב- 22 ביוני 1924, אך כבר באביב 1923 התקיים בו סמינר ראשון במקצוע בשם 'תאוריה', ושם, קצת פחות מ- 24 מלומדים מרקסיסטים התאספו עבור מה ש[לא ברור], שנקרא 'שבוע לימוד מרקסיסטי', אחד המשתתפים היה ריצ'רד סורגה, שלימים נעשה מרגל סובייטי ידוע. משתתף אחר היה גאורג לוקאץ', כתביו של לוקאץ' על חברה היו הבסיס של הרבה מתוכנית הלימוד. כמעט חצי מאלו שהשתתפו בשבוע הלימוד המרקסיסטי, צורפו לאחר מכן לבית הספר פרנקפורט."

וויל לינד: "בהליכתם אחרי לוקאץ', בית הספר פרנקפורט היה "המכונית" שתרגמה את מרקסיזם ממושגים כלכליים למושגים חברתיים. וכך נוצר הפוליטיקלי קורקט כפי שאנו מכירים אותו היום".

פרשן: "הרקטור הראשון של בית הספר פרנקפורט היה כלכלן מרקסיסטי אוסטרי בשם קרל גרינברג, מאמצו העיקרי של גרינברג היה לחזק את המרקסיסטיות של המוסד. בנאום הפתיחה שלו, שאחריו הושקו בנייניו החדשים של המוסד בפרנקפורט, אמר גרינברג [הקלטה של קולו המקורי]: "זו הייתה מהמטרה שלנו מההתחלה, לשמור על אחידות בצורה בה אנו מסתכלים על בעיות ומנסים לפתור אותם. גם אני אחד מהמתנגדים לסדר הכלכלי החברתי והחוקתי, שנכפו עלינו משחר ההיסטוריה. וגם אני אחד מתומכי המרקסיזם. במוסד המחקר החדש, למרקסיזם יהיה מעכשיו בית.". כשגרינברג היה ראש המוסד, בית ספר פרנקפורט עבד בעיקר על פתרון לשאלות שקשורות לכלכלה ולמפלגת הפועלים - נושאים מרקסיסטים שגרתיים. אך בשנת 1930 גרינברג הוחלף ע"י אינטלקטואל מרקסיסטי צעיר בעל רעיונות שונים מאד - מרקס הורקהיימר. הורקהיימר מיד ניצל את המוסד כדי לפתח מרקסיזם חדש, שונה מאד מזה של האיחוד הסובייטי."

וויל לינד: "כאשר הורקהיימר הבין את ההצלחה הכלכלית של הקפיטליזם, הוא הודיע שלא סביר שמהפיכה תגיע ממעמד הפועלים, ושבית הספר פרנקפורט יהיה חייב למצוא תחליף."

מרטין ג'יי: "ובכן זו הייתה השאלה הגדולה - האם יש תחליף למעמד הפועלים."

פרשן: "בבי"ס פרנקפורט לא מצאו תשובה לשאלה הזו, עד לשנות השישים. אך באותו זמן, הורקהיימר ניסה לחדש את עבודתו של לוקאץ', בכך שגרם לכך שבי"ס פרנקפורט יתרכז בעיקר בחברה, ולא בכלכלה. וכפי מרטין ג'יי כתב בספרו על ההיסטוריה של בי"ס פרנקפורט "הדימיון הניבי", אם אפשר לומר שבשנותיו הראשונות המוסד היה בנוי בעיקר מניתוח של [משהו, משהו] תת-מבנה חברתי-כלכלי (- סוציו-אקונומי), בשנים שאחרי 1930 תחום התעניינותו המרכזי היה העל-מבנה החברתי. ואכן, הנוסח המרקסיסטי המסורתי, המחבר בין השניים, הוטל בספק.

וויל לינד: "הפתרון של בי"ס פרנקפורט לגבי חברה, היה השילוב של מרקס עם פרויד. כמו שהמרקסיזם הקלאסי - זה שמדבר על כלכלה - טען שתחת הקפיטליזם מעמד הפועלים היה מדוכא, כך בי"ס פרנקפורט השתמש בפרויד כדי לטעון שתחת התרבות המערבית כולם חיו במצב קבוע של דיכוי-נפשי.

מרטין ג'יי: "אז, היו פרוידיאנים קיצוניים בתקופה ההיא שקיוו להשתמש בפסיכו-אנליזה כדי לחסל את מה שרייך כינה "ניכור מיני" שאותו הם ראו כמשמעותי כמו ניכור כלכלי."

פרשן: "הפתרון, לפי אסכולת פרנקפורט, היה לא רק מהפיכה פוליטית כדי להפיל את הקפיטליזם, אלא גם מהפיכה חברתית ותרבותית. כדי לקדם את העבודה בנושאים התרבותיים, הורקהיימר הכניס דמויות חדשות [משהו], תאודור אדורנו. מרטין ג'יי אומר שהתוספת הזאת (אדורנו) הייתה גורלית."

מרטין ג'יי: "ובכן אדורנו היה הכי [משהו] ומבריק מכל חברי אסכולת פרנקפורט."

פרשן: "חבר חדש נוסף היה אריק פרום. פרום, מומחה לפסיכו-אנליזה, נודע בפסיכולוגיה-החברתית המרקסיסטית-קיצונית שלו. הוא יזם את מושג 'שחרור מיני' ו'פוליטיקה מגדרית/מינית' (או 'פוליטיקה של זהויות'). לפי מרטין ג'יי, בעיני פרום גבריות ונשיות לא היו השתקפות של הבדלים יסודיים במיניות, אלא הם (גבריות ונשיות) נבעו מההבדלים בתפקידים בחיים, שנקבעו בין היתר ע"י החברה."

וויל לינד: "עוד חלק מהפוליטיקלי קורקט, שובץ במקומו."

פרשן: "ב- 1932, הרברט מרקוזה נעשה חבר במוסד לחקר חברתי (- אסכולת פרנקפורט), בסופו של דבר הפך מרקוזה לחבר החשוב ביותר בבית-הספר פרנקפורט, כי הוא פיתח את הפוליטיקלי קורקט. בשנות החמישים והשישים, מרקוזה השלים את התרגום של המרקסיזם למונחים חברתיים, והזריק אותו אל השמאל החדש. מרטין ג'יי מסכם זאת."

מרטין ג'יי: "מרקוזה היה מיוצג בארה"ב בתור ההתגלמות הכי קיצונית של האסכולה. הם המשיכו את עבודתם משנות העשרים והשלושים - עבודה שהושראה פילוסופיה [משהו] מרקסיסטית, ושעניינה הגדול היה למוטט הקפיטליזם והדמוקרטיה הליברלית, ניסו למצוא חלופות למעמד הפועלים.."

וויל לינד: "ככל הנראה, חברי פרנקפורט בסופו של דבר מצאו את החלופות למעמד הפועלים, כדי ליצור את המהפכה התרבותית שאותה רצו ליצור".

פול ויריץ': "כדי לסכם את החקירה של הלילה אל המקורות של הפוליטיקלי קורקט, הנה שוב ביל לינד"

וויל לינד: "כפי שראינו, אסכולת פרנקפורט - מרקסיסטית במקורה, רצתה ליצור מהפכה תרבותית נגד החברה המערבית, ובשנות השלושים הם ביצעו את השלב החשוב הראשון שלהם."

פרשן: "בשנות השלושים, עבודתם של הורקהיימר, אדורנו, פרום ומרקוזה, הניבו פרי ראשון: 'תאורית הביקורת' "

וויל לינד: "המונח 'תאורית הביקורת' היא במידת-מה משחק-מילים, שהרי מהי התאוריה? התשובה היא, שהתאוריה היא להעביר ביקורת. ע"י ביקורת הרסנית בלתי-פוסקת על כל מוסד שהוא בחברה המערבית, הם מקווים למוטט את המוסד הזה.

תאורית הביקורת היא הבסיס ללימודי שחורים, לימודי הומואים, ולימודי נשים (- לימודי מגדר) ועוד מחלקות "לימוד" שונות הנמצאות בקמפוסים של אוניברסיטאות בארה"ב בימינו. המחלקות האלו הם הבסיס לפוליטיקלי קורקט."

פרשן: "דייויד הורוביץ היה נוכח בהיווסדו של הפוליטיקלי קורקט בקמפוסים."

דייויד הורוביץ: "ובכן, הייתי אדם בעל השקפות קיצוניות בשנות השישים, הייתי מרקסיסט, וחבריי היו אנשים כמו טום היידן. ערכתי את כתב העת הגדול ביותר של השמאל שהיה בזמנו - ראמפארטס. אבל חברי פרנקפורט היו חשובים במרקסיזם כי הם לא האמינו יותר בעתיד, הם רק האמינו בלהרוס את הקפיטליזם, את ה- "דמוקרטיית בוז'ווה", כך קראנו לזה. ואם תסתכל בקמפוסים של היום, סוג כזה של כפירה במוסכמות (ניהיליזם) הוא המוטיב המרכזי, והוא בעצם להתקיף את אמריקה."

פרשן: "חברי פרנקפורט הקפידו לא לומר עבור מה נועדה תאורית הביקורת, אלא רק נגדה מה היא הייתה. ונחזור למרטין ג'יי ההיסטוריון החצי-רשמי של אסכולת פרנקפורט."

מרטין ג'יי: "תאורית הביקורת עצמה תמיד הייתה מסוייגת משיטתית ומהגדרה לכדי הגדרה פשוטה."

וויל לינד: "תאורית הביקורת אפילו ניסתה להפוך את ההיגיון לפוליטי. הורקהיימר כתב: "היגיון תלוי בתוכן", זה אומר שטיעון הוא הגיוני אם הוא עוזר להרוס את החברה המערבית, ובלתי-הגיוני אם הוא תומך בה. ", חשיבה מעוותת כזאת נמצאת בלב הפוליטיקלי קורקט, שכיום מושרש בסטודנטים באוניברסיטאות באמריקה.

ג'וש סטרלינג (סטודנט מאוני' קורנל): "כשאחוז אחד מהקמפוס הוא ימני, [משהו], והשאר הם שמאלנים קיצוניים, אתה תקבל משהו שדומה למדינה סוציאליסטית."

פרשן: "אבל איך הגיעה עבודה של קבוצה קטנה של אינטלקטואלים מרקסיסטים גרמנים הגיעה לאמריקה?
ב- 1933, כשהנאצים תפסו את השלטון בגרמניה, 'המוסד לחקר חברתי' ברח לניו יורק, שם הוקם מחדש (באותה שנה - 1933) בעזרתה של אוני' קולומביה. כשהיו באמריקה, הם החליפו בהדרגה את מטרת עבודתם מ- הריסת החברה והתרבות הגרמנית ל- התקפת החברה והתרבות של מקום המחסה החדש שלהם. לא רק שהם יישמו את תאוריית הביקורת על החברה האמריקאית, הם גם הוסיפו פרטים חדשים. אחד מהם היה המוסד שנקרא "לימודים ודיעות-קדומות", שהגיע לשיאו ב- 1950, בספרו רב ההשפעה של תאודור אדורנו: "האישיות הסמכותנית", שבו טען שלאמריקאים יש הרבה תכונות פאשיסטיות, ושכל אחד שתמך בתרבות אמריקאית מסורתית, היה לא יציב נפשית. זו לא מקריות שבימינו, מאמיני הפוליטיקלי קורקט ממהרים לתייג את יריבים "פאשיסטים" וממליצים להם על טיפול נפשי בצורת אימון לרגשות. חברי פרנקפורט אפילו חיברו את המטרה הכי מקובלת היום של הפוליטיקלי קורקט - הדאגה לאיכות הסביבה, עם המרקסיזם התרבותי שלהם. זה קרה דרך ספרם של הורקהיימר ואדורנו: "דיאלקטיקה של [תנועת] ההשכלה".
מרטין ג'יי: "ובכן הם היו מאד מעוניינים במה שנקרא "שליטתו של הטבע". ובייחוד ב[לא הבנתי], שהזיזה את ההתמקדות מ'שליטה כלכלית' ל'שליטה של זנים שונים בטבע' בעולם החי והצומח (עולם הטבע). כולל [משהו] 'טבע פנימי' דרך התפיסה הפסיכואנליטית של המושג 'דיכוי'. אז הם היו מאד להוטים לפתח בנו הכרה לסביבה ולפתח בנו יחס של רחמנות אימהית כלפיי חיות וצמחים, יחס 'מאוזן יותר' בין המין האנושי לבין עולם החי והצומח."

פרשן: "...ובסופו של דבר הפך לפרופסור בברנדייס באוניברסיטת סן דיאגו שבקליפורניה. מרקוזה עמל לסיים את העבודה שהחלה בשנות השלושים ע"י הורקהיימר אדורנו ופרום.

מרטין ג'יי: "מרקוזה מצד שני, נשאר בארה"ב, ובשנות החמישים והשישים פיתח חלק מהרעיונות המוקדמים שלהם, החיבור בין פרויד ומרקס [משהו] ונטיה לקראת מה שהם כינו 'שלילה חברתית', שהיו שימושיים במסע לערעור על מה שגרמצ'י כינה 'הגמוניה של תרבות בוז'ווה קפיטליסטית', ומרקוזה הפך לאליל של השמאל החדש. היה זה מרקוזה שלבסוף ענה על השאלה ששאל הורקהיימר בשנות השלושים: "מי יכול להחליף את מעמד הפועלים, ככוח-מניע למהפיכה".

דייויד הורוביץ': "אז היה צורך למצוא ציבור חדש, בין אם זה היה סטודנטים או כושים או נשים או הומואים או מה שלא יהיה. ולמרקוזה היה מרקסיזם נזיל שהתאים לכך."

פרשן: "מרטין ג'יי מחזק את הטענה שלבי"ס פרנקפורט היה חלק ביצירת 'קבוצות קיפוח' שמהם הורכבה הקואליציה של הפוליטיקלי קורקט."

מרטין ג'יי: "...אך בני מעמד הפועלים לא רצו למלא את התפקיד המסורתי שהמרקסיזם המסורתי ציפה מהם למלא אותו. ולכן הם קיוו לאחד סטודנטים, כושים, עוד קבוצות של מיעוטים, נשים, וכן הלאה."

פרשן: "החייאתו של מרקוזה את הרעיון של פרום - הרעיון של 'שחרור מיני', היה בעל חשיבות מכרעת בהחדרת אסכולת פרנקפורט למרד הסטודנטים בשנות השישים."

מרטין ג'יי: "מרקוזה לעומת זאת, היה ה[משהו] הראשי של רעיונות. אך מרקוזה כתב ספר חשוב בשנות החמישים בשם "ארוס ותרבות" [ארוס הוא אל האהבה במיתולוגיה היוונית]. ספר שניסה להציג את הפסיכואנליזה של פרויד בתור משהו קיצוני ואוטופי [אוטופיה, ספר דמיוני של סר תומאס מור המתאר אי דימיוני בשם "אוטופיה" שבו שרר משטר מדיני וחברתי מושלם], ולספר הזה, ביחד עם ספרו של נורמן בראון "החיים נגד המוות", היה השפעה גדולה על 'תרבות הנגד',
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A0%D7%92%D7%93
ועל השמת דגש על מרכיבים [משהו]."

פרשן: " "ארוס ותרבות" של מרקוזה גינה כל הגבלה על מין, ועודד 'סטיות רבות-צורה'."

מרטין ג'יי: "...במקום זאת, הספר טען שבשלבי התפתחות מוקדמים של הנפש האנושית הייתה יכולות לביטוי מיני ולהנאה מינית, שטרם אורגנו תחת הרעיונות המחמירים של המיניות הסטרייטית, ושאפשר היה לעורר בחזרה את היכולות האלו.

פרשן: " הרעיון של 'סטיה רבת צורות' עזר לקדם היבטים אחרים של הפוליטיקלי קורקט, כמו 'שחרור הומואים ולזביות'."

רוג'ר קימבול - מנהל עריכה של העיתון The New Criterion: "זה מה שהוא [מרקוזה] החשיב כחברה אנושית טובה - סוג של סטיות רבות-צורה ונרקיסיזם [אהבה עצמית מופרזת / הערצה עצמית מופרזת], הוא טען שעל ידי כך שנשחרר את ה"ארוס שלא לצורך רבייה" שלנו נגיע להארה גדולה ולאושר גדול, ושזה אמור היה להיות המפתח לחיים מושלמים."

פרשן: "דייויד הורוביץ רואה קשר ישיר בין "ארוס ותרבות" לבין מרד שנות השישים בו השתתף."

דייויד הורוביץ: "המרקסיזם היה אידאולוגיה שפשטה את הרגל כבר בשנות החמישים או לפני כן, אנשים הבינו שהיא לא עובדת. לא היה מעמד פועלים שיגרום מהפיכה. אנשים היו מרוצים מהקפיטליזם, כי הוא הפיץ יותר כסף ליותר אנשים מאשר כל מערכת כלכלית אחרת בהיסטוריה. אז הם ניסו לחפש מקורות אחרים לכוח מהפכני. ואחד הרעיונות היה הרעיון של 'דיכוי מיני' בשנות השישים, לאנשים יש נטייה ליצור תאוריות מסובכות בשביל לעשות מה שבא להם. ובשנות השישים אנשים רצו ל[גס] הרבה. והרברט מרקוזה נתן להם את הצידוק העיוני לשכב עם הרבה אנשים ולעסוק בכך בחלק גדול מהזמן. וזה הרעיון של "ארוס ותרבות" "

פרשן: "מרקוזה הוא גם המקור לאחד ממאפייניו הבולטים ביותר של הפוליטיקלי קורקט: חוסר סבלנות מוחלט לכל דיעה מלבד הפוליטיקלי קורקט עצמו. מרקוזה טען שהחברה האמריקאית שלנו, היא למעשה תרמית, שהסבלנות האמיתית שלו מדכאת אותנו. והוא הציע משהו שנקרא 'סבלנות משחררת' "

רוג'ר קימבול: "ומה שהוא התכוון בכך הוא חוסר-סבלנות כלפיי לרעיונות ותנועות מהימין, וסבלנות כלפיי כל רעיון מהשמאל. שזה הרי מתכון לדיכוי."

פרשן: "אפילו מרטין ג'יי - מעריץ גדול של אסכולת פרנקפורט, מודה ברודנות של המושגים של מרקוזה."

מרטין ג'יי: "אולי ה[משהו] הכי חשוב שלו, במובנים של השפעה, היה "סבלנות מדכאת [משהו]", שנכתבה בשנות השישים המאוחרות וטענה שהסבלנות כלפיי אמונות שונות לא נתנה כלום כי כל האמונות היו שוות ביניהן, גזעניות, כמעט פאשיסטיות, ו[משהו], שהם היו פסיביסטים ו[משהו], וזה הוביל לבסוף לבעיות של 'מה פוליטיקלי קורקט ומה לא' בשנות השמונים, כלומר אם הייתה לך הבנה חזקה מי פוליטיקלי קורקט ומי לא, אז יכול היית להיות לא סבלני כלפיי אלו שאינם פוליטיקלי קורקט. לפעמים זה יכול לשמש כרישיון לאנשי שמאל למנוע חופש דיבור מאנשים שאיתם הם לא מסכימים."

פרשן: "דרך העבודות שלו, מרקוזה הפך למוציא-לפועל של רעיונותיו של בי"ס פרנקפורט."

דייויד הורוביץ: "מרקוזה היווה השפעה אדירה על חשיבתם של צעירים באותם ימים. הוא היה אחד מהאבות הרוחניים של התנועה."

פרשן: "ודרך מרקוזה, השמאל החדש מצא את יתר חברי פרנקפורט"

מרטין ג'יי: "ואז בשנות השישים גילו אותם סטודנטים שבדקו את העבר, את העבודות שהם [חברי פרנקפורט] עשו, וגילו מקור של מרקסיזם לא מסורתי - לא קומוניסטי. שהיווה עבורם השראה לתנועת הסטודנטים בשנות השישים."

פרשן: "ג'יי מעניק למרקוזה את המחמאה הגדולה ביותר שיכול לקבל מהפכן".

מרטין ג'יי: "הוא הפך לסוג של מפורסם, בפריז היו כרזות שעליהן כתוב "מרקס, מאו, ומרקוזה", אז בגלל השם שלו [שגם כן מתחיל באות מ"ם] הוא צורף למהפכנים הגדולים".

פרשן: "והיום אנו טובעים בתוך התוצאות שהביאה עלינו עבודתם של חברי פרנקפורט. מרטין ג'יי נותן להם את הקרדיט הראוי."

מרטין ג'יי: "זה מדהים, אם אתה משווה אותם לדמויות אחרות מ"המסורת המרקסיסטית המערבית", הם משפיעים עלינו היום יותר מכל אחד אחר."

פרשן: "רוג'ר קימבול (שהוא דווקא ימני, שלא כמו מרטין ג'יי), מסכים [עם מרטין ג'יי]".

רוג'ר קימבול: "המיסוד של הרעיונות של רב-תרבותיזם קיצוני בבתי הספר להשכלה גבוהה, והשקפת עולם של הפוליטיקלי קורקט שמהווה את זרוע האכיפה של הרעיונות האלו, מעידים שאסכולת פרנקפורט חיה ומשגשגת בינינו."

פרשן: "שאלנו את דייויד הורוביץ' - מנהיג לשעבר של השמאל החדש, מה היו חושבים לעצמם חברי אסכולת פרנקפורט - הורקהיימר, אדורנו, ומרקוזה, לו היו יכולים לחזור בזמן ולבקר באחד מהקמפוסים הפוליטיקלי קורקטיים של אמריקה של ימינו.

דייויד הורוביץ: "ובכן, אני משוכנע שהם יהיו נלהבים, כי הם יהיו, אתה יודע, כמו אלים".
---------------------------------
« עריכה אחרונה: נובמבר 21, 2010, 12:57:49 על ידי yossso »
"לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם : אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ : ... : בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם" (תהלים קכד; ב-ג, ו)

"...לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (זכריה ד, ו)
"...לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה'..." (משלי כא, א)