מחתרת הקצינים של מפ"ם (או מי באמת שולט במדינה?!)
בן גוריון, שעמד בראש תנועת העבודה שהשתלטה השתלטות עויינת על התנועה הציונית ומוסדותיה בעקבות ההתנקשות בחיים ארלוזורוב בשנת 1933 (מעט אחרי עליית היטלר לשלטון בגרמניה) שהיה מעין "שר החוץ" או האחראי על שליחויות החוץ של תנועת העבודה בתנועת הציונית (תפקיד שנטלו על עצמם מאוחר יותר משה שרת וגולדה מאיר),
שעמד מאחורי הפלמ"ח וההגנה שהיו הזרועות הביצועיות של תנועת העבודה לפני קום המדינה.
לא טרח לבצע הפרדה בין אנשי התפיסה הלאומית בעבודה ופרו-מערביים בגישתם (דוגמת ויצמן, שרת, דיין, מאיר, לבון, דינור,כצנלסון, הזז, ספיר וכו') לבין אנשים שצידדו בסוציאליזם הסובייטי או לכל הפחות בעלי סימפטיה רעיונית כלפיה.
או למצער כאלו שמטרתם בסופו של דבר הייתה להקים את מדינת ישראל אך מיד עם הקמתה או מעט אחרי זה, להופכה לפרוטקטוקרט סובייטי וחלק אינטגרלי מהקומאינפורם (הברית הקומוניסטית הבינלאומית בה היו חברים כל המדינות הקשורות בחבל הטבור לברית המועצות- USSR).
אנשים אלו (דוגמת משה סנה, יצחק בן אהרן, יצחק גרינבוים,יצחק טבנקין, ישראל גלילי, יעקב ריפתין, יגאל אלון, אהרן כהן-שנעצר ב-58' בעוון ריגול לטובת בריה"מ, מאיר יערי ויעקב חזן) היו בעלי תפקידי מפתח בפלמ"ח ובהגנה (משה סנה היה מפקדו העליון של הפלמ"ח) ובשאר מוסדות התנועה.
בקום המדינה האנשים הללו התפצלו מהתנועה של בן-גוריון והקימו את מפלגת מפ"ם שהייתה אגב, המפלגה השניה בגודלה בכנסת הראשונה-19 מנדטים, שהייתה אופוזיציה למפלגת מפא"י של בן-גוריון וחבר מרעיו.
(חשוב להזכיר שזו לא היית התנועה ה-קומוניסטית במוצהר שהתגלמה בתחילה ב-פ.ק.פ עד קום המדינה ואחריה במפלגת מק"י,רק"ח, של"י ולבסוף היום זו מפלגת חד"ש).
מפלגת מפ"ם שהודרה (כמו גם מפלגות אחרות) מהליך קבלת ההחלטות הצבאית בקבינט של בן גוריון, כן מועדת הבטחון של הכנסת וכן גם מקבלת מידע מסווג כלשהו ממערכות הבטחון השונות ובראשם מצה"ל.
המפלגה הזו דאגה להמשיך לקבל מידע פנימי ומסווג ממערכות אלו דרך אנשים שהיו חלק אינטגרלי ממערכות אלו מהדרגים הזוטרים ועד הקצונה הבכירה ביותר ותפקידי המפתח שם.
היו להם אנשים בצה"ל, בשב"כ, במוסד, במשרד הבטחון, במשרד החוץ ובעוד מקומות.
האנשים במערכות הללו, העבירו מידע מסווג בדרגות הסיווג הגבוהות ביותר לידי אנשי מפ"ם שביודעין מידע זה הועבר לידי נציגי בריה"מ בארץ ובחו"ל, גלויים (השגריר, הקונסול, קומיסארט החוץ וכו') וסמויים (אנשי KGB ו-GRU)
הס מלהזכיר שמשנת 1953 (שנת מותו של סטאלין) בריה"מ הפכה לפטרונם של מדינות ערב במלחמתם בישראל, וישראל הוגדרה על ידי בריה"מ כמוצב קידמי של האימפריאליזם המערבי (למרות שבזמן סטאלין תמכו בישראל ואף היו גורם משמעותי בכך שהאו"ם יצביע ברוב קולות בעד כינונה ב-47').
חשוב להזכיר שגם כאשר סטאלין היה בשלטון והיה תמיכה (זמנית) בישראל, עדיין המדינה ומוסדותיה קיבלו הכרעה של צידוד בגוש המערבי (ברית נאט"ו ובראשו ארה"ב) בתמונה הכוללת הכלל עולמית של המלחמה הקרה (אולי ההחלטה המשמעותית ביותר שקיבלה ישראל מעודה חוץ מאשר אולי סידרת השטויות שביצעה במלחמת השחרור ב-48' ובמלחמת ששת הימים ב-67' ואחריה שהיוו בכיה לדורות).
אנשים כגון- יצחק רבין, חיים בר לב, דוד (דדו) אלעזר ואברהם יפה (שלושת הראשונים יהיו רמטכ"לים והאחרון יהיה אלוף פיקוד צפון באמצע שנות ה-60)
ורבים אחרים במערכות האמורות.
הסיבה היחידה שלא נגעו בהם לרעה והם המשיכו להתקדם בסולם הדרגות היה בשל סיבה אחת מרכזית והיא שבן גוריון קיבל החלטה (מטומטמת לטעמי) שאסור לעשות להם דבר ולהמשיך כרגיל בגלל שאם יעצרו את כולם בעוון בגידה וריגול אזי כל המערכות בהם הם נמצאים יקרסו וישבר עמוד השדרה הפיקודית שלהם מעבר לכל נזק הפיך!
הוכחה לכך הם דבריו המפורשים בנדון של איסר הראל (הממונה- תפקיד משולב של ראש המוסד והשב"כ שרק הוא נשא בו בכל תולדות המדינה בין השנים 1952-1963 שנת פיטוריו בידי בן גוריון עצמו) בראיון שהוא העניק לפני כ-7 שנים לערוץ 1 בטלוויזיה.
חשוב להזכיר שיועצו הצבאי של בן גוריון בעצמו- סא"ל ד"ר ישראל בר, ועוד כמה חבר'העלך טובים נעצרו בעוון ריגול, כנראה שבן גוריון ושות' העדיפו לעשות את ההפרדה בין מרגלים באופן ישיר לבין כאלו שעשו את זה דרך המפלגה האם.
אלו אנשים שעבורם ה"אינטרנאציונל" קדם ל"תקווה" ונאמנותם לאמא רוסיה קדמה לזו של המדינה אותה הם שירתו.
אסור לשכוח זאת ולו לרגע.
בהשוואה לארה"ב, הרי זה בדיוק מה שעשו בני הזוג את'ל ויוליוס רוזנברג
שהעבירו בתחילת שנות ה-50' כמה מסודות הפרוייקטים של פיתוח נשק גרעיני אמריקאי לידי בריה"מ בזמני אחד משיאי המתיחות בין בריה"מ לארה"ב.
הם העבירו את המידע דרך המפלגה הקומוניסטית האמריקאית (אז היה דבר כזה), שהעבירו את המידע לידי נציגי הקרמלין ביודעין.
הס מלהזכיר שבני הזוג רוזנברג הוצאו להורג בכיסא חשמלי בכלא סינג-סינג בעוון בגידה וריגול כנגד ארה"ב.
תארו לכם היפוטתית לרגע, מה היה קורה לו נשיא ארה"ב דאז, אייזנהאואר (הגנרל האמריקאי ממלחמת העולם השניה), היה חונן את יוליוס רוזנברג, אותו רוזנברג היה נהיה מאוחר יותר, ראש אג"מ צבא ארה"ב-ראש המטות המשולבים-מזכיר ההגנה של ארה"ב ולבסוף נשיא ארה"ב.
הרי לבטח אתם הייתם קופצים כנשוכי נחש מכיסאותיכם לנוכח הטירוף הזה האוחז בארה"ב ובעומד בראשה לו זה אכן קרה.
למה לכל הרוחות דבר כזה עובר בשתיקה פה???
אולי ושמא הם עצמם היום האנשים האלה, ששולטים במדינה ולא רוצים שיקומו עליהם העם? חשבתם על זה?
מישהו היה מעלה בדעתו שהוא חי במדינה שנשלטת על ידי בוגדים ומרגלים?
לו יהי זה חומר למחשבה בפסטיבל רבין הבא עלינו לרעה.
נושא: מי שלא ידע ולא שמע, להלן הבנה מה היא בגידה נוסח רבין. (נקרא 21691 פעמים)