מאז ומתמיד, קידוש החיים היווה ערך בסיסי ונומינוזי ביהדות, ובמשך כל הדורות, שאף עם ישראל לחיים כנגד כל אוייביו ועל פני כל הסיכויים שרד.
החל בתקופת התנ"ך בשעבוד מצרים, מלחמות עם ישראל, וכיבוש הארץ וכלה בימינו אנו, כאשר זרע ישמעאל עומד עלינו ואנו רובצים ככבשה בין שבעים זאבים, ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצלינו מידם. לא ניתן להזכיר את המושג הכביר והנעלה "קידוש החיים" מבלי להעלות זכרונות זוועתיים ואימתנים מהשואה-מלחמת העולם השנייה.
על אף הגזירות הקשות, הביזוי הנורא, שפיכות הדמים הבלתי נלאת וביזוי צלם אלוקים מעל פני האדמה, לקחו היהודים את מושג "קידוש החיים" כעיקרון מנחה בגטאות, למרות הסבל והדיכוי בחיי השואה.
וכמו שהואיל לומר הרב יצחק ניסנבוים: "זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קידוש ה' במוות".
כמו כן, קידוש החיים ערך נעלה הוא מקידוש ה' במיתה שכן קידוש ה' במיתה אינו מחייב ביצוע פרקטי כי אם אדם הרוג רק משום היותו יהודי, וכן כתב הרמב"ם במשנה תורה "כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג, ונהרג ולא עבר, הרי זה מתחייב בנפשו".
קידוש החיים מובא בתורתינו הקדושה בכמה אופנים: הניכר ביותר הינו האמירה המפורסמת "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" בה מצווה האדם לעבור על מצוות שבתורה ו\או לא לקיימן, אם חש סכנה לחייו.
כלל אחר שמלמדת אותנו התורה על אותו משקל הוא "וחי בהם" שגם כאן אנו מעדיפים את החיים על קיום מצוות.
כל עוד הנר דולק אפשר לתקן! אנו מצווים לעבוד את ה' בחיינו, בזמן שיש לנו בחירה בין הטוב לרע בזמן שאנו בין זכויות לחובות ונעים בין השכל לרגש, וכמו שמובא בתהילים "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב", וכן באבות שנו רבותינו "יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".
אם כן, יוצא אפוא שהיהדות מקדשת את החיים יותר מן המוות, ומדגישה לאין ערוך את גודל חשיבות החיים על פני מצוות התורה.
ומנגד, דת האיסלאם המטיפה איבה, רוע, אלימות, אכזריות, שנאה לאין שיעור ע"י ראשי פלגיה ומנהיגיה הקיצוניים, במסגדים בתקשורת בפוליטיקה ובכל אשר יחפוץ ליבם, פיהם יתאב להסית ולהדיח את ההמון לג'נוסייד לאיבה בלתי פוסקת כלפי הלא מוסלמים (כופארים), ובכל עת ידיהם יצמאו לדם הכופארים.
מוות! כעמוד מרכזי באיסלאם-גיהאד, התאבדויות בלתי נלאות, עריפת ראשים(כמצווה בקוראן), מטעני נפץ, סוסי חבלה וכהנה רעות רבות.
והכל ע"פ צו הקוראן והחדית' המתואב בהכרזת "דאר אלחרב" לעולם הלא מוסלמי:
"כאשר תפגוש בקרב את הכופרים, ערוף את ראשיהם וכאשר תגבר עליהם קשור אותם בשלשלאות ואחר כך שחרר אותם כטובה[יש האומרים ע"פ סורה 9:5 להורגם לכתחילה] או דרוש כופר עבורם- כאשר המלחמה תכביד עליהם".
סורה 47 פסוק 4^
"אל תחשוב כי הנהרגים לשֵם אלוהים מתים המה. לא, כי חיים הם, ואצל אלוהים פרנסתם. הם שמחים בברכה אשר הרעיף אלוהים עליהם [תמורת מותם כשהידים], ויגילו באלה אשר טרם חָברו להם ונותרו מאחור".
סורה 3 פסוקים 170–169^
"הילחם למען אלוהים, ואין אתה אחראי אלא לעצמךָ, אך דַרבן את המאמינים"
סורה 4 פסוק 84^
"אלוהים קנה מן המאמינים את נפשם ואת רכושם ובתמורה יִזכּו בגן עדן. הם יילחמו למען אלוהים, ויַהרגו ויֵיהרגו. הוא קיבל עליו לקיים את הבטחתו [לגן עדן] לאמיתה"
סורה 9 פסוק 111^
"הנביא, קום להיאבק בכופרים ובמתחסדים והַקשֵה את ידךָ עליהם. בגיהינום ידורו, ושם יהיה סופם המר"
סורה 9 פסוק 73 ^
"אֱמור, הבה ואודיעכם למי השׂכר הרע מכל אצל אלוהים: לאלה [היהודים] אשר קיללם אלוהים ושפך חמתו עליהם ועשׂה אותם קופים וחזירים, ואשר עָבדו לשיקוצים. רע מכל מקומם, וגדולה מכל תעייתם מן הנתיב הראוי."
סורה 5 פסוק 60^
נושא: קידוש החיים ביהדות מול קידוש המוות באיסלאם (נקרא 7073 פעמים)