גם אני פעם חששתי מהציבור הדתי.
-------------------------------------------
קודם כל, תסלחו לי מראש על השפה, אבל אני פונה כאן גם לציבור החילוני, ולכן קשה יהיה גם לדבר במונחים שלהם מחד, וגם לשמור על
שפה נקייה מאידך. תיאלצו לנשוך את השפתיים.
אני בן למשפחה שהייתה פעם מסורתית, והפכה לחילונית כשנהייתי בן 9 בערך. אני מכיר מקרוב את החברה החילונית, והייתי רוצה להסביר לכם את חששותיהם.
1. "הדתיים רוצים להקים פה מדינת הלכה!!" [וזה מלווה בפחד ענק בעיניים, כאילו ש- 'להקים פה מדינת הלכה' = 'הם הולכים להרוג את כולנו'
או משהו כזה]. (לחילוניים אין מושג מי באמת שומר על המקום הזה מלקרוס לתוך עצמו (זה לא צה"ל). הם חיים בשקט שלהם שנים על גבי
שנים, קשה להם לקלוט תמונה של ערבים עם סכינים וגרזנים מסתובבים בלב תל-אביב. וזה נורמלי שהם כאלה. - אתה לא מדמיין סכנה לפני
שאתה מודע לה. ויש גם נטייה להתעלם מסכנות כדי 'לשמור על אופטימיות'. כי בין כה וכה החברה החילונית היא מקום מספיק מדכא בפני
עצמו, עם ערבים או בלי. הטלויזיה ובעיקר בתי הספר אשמים בכך.).
2. אדבר בשם עצמי, אני די משוכנע שהרבה חילוניים יסכימו.
אני חששתי להצטרף, כי שמעתי שמועות שאצל הדתיים חיי המין הם מאד מוגבלים. נועדו רק לשם רבייה. לא מעבר לזה.
קודם כל: החברה החילונית, מצבה הנפשי רע מאד. למעשה, הוא כ"כ רע, שזה פשע להיות שמח וטבעי בה - אתה חייב 'להיות שמח לפי
הנורמה', הלוואי שהייתי מגזים. בחברה כזאת, מן הסתם שההנאות היחידות בחיים שלך הם מין, מזון, ושטויות (כמו עישון, שתייה, הימורים
ועוד). אז אם החילוני חושב, שייקחו ממנו את ההנאה הכי גדולה שיש לו (מין) הוא כמובן ייסרב בתוקף. (מין ומזון זה הכי בסיסי - זה קשור
ישירות לקוף שלנו. הרומאים הצליחו עקב 'לחם ושעשועים' כידוע. אצל החילוניים זה יותר 'רחם ושעשועים' (קרדיט למחבר הספר 'לשון ברוטב'))
אבל.. הרבה רוסים יודעים, שבמקומות שבהם לא מדברים על מין, ואפילו לא כותבים עליו באף ספר, דווקא שם הוא פורח. בחברה החילונית יש
אפילו 'סקסולוגים' - מקצוע שלא היה ולא נברא. אבל כמה מהם באמת מקיימים יחסי אישות? יש דברים שהם הכי קסומים כשלא נוגעים בהם
ולא מדברים עליהם: אהבה, מין. וכמו שאומר הביטוי "גרעין שמביטים עליו, לא נובט." (ובניגוד לדעה הרווחת בחברה החילונית, אהבה ומין
הולכים ביחד. זה הכי בריא לגוף ולנפש. למה להתמזג עם אדם שאינך בוטח בו, מכיר אותו, ואוהב אותו הרבה הרבה?)
3. חילוניים מסוימים עלולים לחשוב שהדתיים שונאים אותם. על זה אין לי איך לענות חוץ מאשר זה שאני שורץ פה בפורום, אנשים יודעים שאני
חילוני, כתבתי מאמר נגד ברית מילה (דבר נורא בסיסי ביהדות) ולא הורחקתי. אז... לא. ופה זה לא סתם דתיים, זה עוד כהניסטים. אז אפשר
היה לחשוב שאפגוש חבורת פאנטים מופרעים בראש, שעיקר עיסוקם הוא 'איך להרוג ערבים', כמו שהתקשורת אוהבת להציג אותם. אבל לא.
הם לא כאלה.
אמנם ראיתי פעם איזה ילד דתי קטן (בן איזה 5, לבוש בבגדים שהם מאד יהודיים) קורא בכעס מתוך ספר ומסתכל עליי בכעס, ואז עשיתי לו
משהו (לא זוכר מה, איזה סימן עם היד בטח), אז הוא אמר לי 'שתמות אמן'. ונכון שרושם ראשוני הוא מאד חזק. אבל יש גם רושם שני, ושלישי.
וכמו כן, יש גם הרבה 'דתיים בכאילו' שמוציאים שם רע לדתיים.
4. החילוניים משוכנעים לחלוטין שהחברה הדתית היא נוקשית יותר מבחינה חברתית מאשר החברה החילונית. בואו נתעלם מהעובדה
שבמקומות הבילוי של החברה החילונית - המועדונים (מוזיקת טראנס, סלקטורים בכניסה), לפעמים שומעים על כך שאנשים נדקרו. נדקרו כי
הם עשו איזה משהו 'לא כשורה'. ממתי יהודים דוקרים יהודים אחרים? אני מניח שהדבר שאותו בחור שנדקר, עשה לא כשורה, הוא:
א. רקד איך שבאמת מתחשק לו. בניגוד ל- 'איך שמתחשק לו' בסגנון מקובל כלשהו. אני לא יכול לרקוד 'הורה' (hora) במועדון טראנס, ידקרו
אותי. אני צריך לרקוד בסגנון חופשי מאד מסוים: לקפוץ כל הזמן, ובו-זמנית לזרוק את הידיים והרגליים לכל עבר בצורה שנראית כמה שיותר
אקראית. (ככה הם רוקדים! הייתי שם. אני יודע.)
בחברה החילונית, זה לא מקובל להיות נחמד. (כן, זה עד כדי כך פשוט. אל תתווכחו איתי, הייתי חילוני אתאיסט מגיל 6 עד 27. אני לא יודע איך
הם הגיעו למצב כזה. אבל אני יודע מה אני רואה.)
תינוק שגדל בחברה החילונית, חייב 'חינוך' כדי 'לגדול נכון'. אמא שלי: 'ילדים חייבים חינוך' (במין טון קשה כזה).
ילדים לא צריכים אהבה והדרכה ואב ואם למופת ולדוגמה (מודלים לחיקוי). הם לא צריכים מסורת, כדי לדעת מניין באו ולכן לאן גם ילכו, וכדי
לשאוב ממנה רעיונות ולפתח סגנון חיים בריא. לא. הם צריכים... חינוך!!! טוב שאמא שלי לא אמרה 'מכות בחגורה' או 'איומים'.. (אמא שלי גם
רדפה אחריי עם סכין. ותדעו לכם שזה עוד קל. יש אמהות שהטביעו את ילדיהן. אמא שלי זה עוד מקרה בינוני... ובחברה החילונית, את מי שלחו
לטיפול במזרעה ובמחלקה הפסיכולוגית של תל השומר? אותי. נקודה למחשבה. ככה זה - הפסיכים מסתובבים חופשי, והמדוכאים (שאלה
דווקא לפעמים האנשים הכי נורמליים) יושבים בפנים. ככה זה בחברה שבה אדם לא נשפט לפי מעשיו, אלא הוא נשפט לפי מצבו
הנפשי.כשהפסיכולוג שואל אותי 'איך אתה מרגיש', עדיף לעשות הצגה ולהעמיד פנים שאתה מרגיש נהדר. תסמכו עליי. ניסיון. בכלא לא הייתי,
אבל יש שאומרים שעדיף כלא על חלק מהמחלקות הפסיכיאטריות (אני הייתי רק בקלות שביניהן)).
אני בספק אם החברה המוסלמית-דתית היא נוקשית כמו החברה החילונית הישראלית. אני לא צוחק. הם כ"כ גאים בזה ש- 'אצלנו דמוקרטיה' ו-
'אצלנו חופש הפרט והזולת' ועוד ועוד, אבל כשמישהו (שהוא בעצמו בן לחברה החילונית) מעיז למתוח ביקורת על התנהלותה של החברה
החילונית: ההתרכזות המוגזמת בהומואים ובלסביות, ההתייחסות לאשה כאל יצור עליון (הרבה מעל הגבר), החוסר-נחמדות שבחברה
החילונית, הבעיה הערבית, ועוד; פתאום. פתאום!! החילוניים (שהיו עד עכשיו רגועים וזה) הופכים למוסלמים. - הם רוצים להרוג אותך. (הם
מרימים את הקול, והם מנדים אותך. הם לא שולפים סכינים או דברים כאלה.)
גדלתי בחברה החילונית. כולם צבועים ו/או פוחדים: פעם אחת לקחו אותנו לטיול (25 אנשים), אמרו לנו להסתכל לשמיים, המדריך אומר 'אתם
רואים את הדובה הגדולה'? יש את אלו שאמרו שהם רואים (כמה בודדים, 2 או 3), ויש את אלו שלא אמרו כלום. אף אחד לא העיז(!) לומר
'המלך הוא עירום'. אף אחד... כולל המבוגרים. אתה לא יכול לדמיין דובה (גדולה או קטנה) מ- 4 או 5 כוכבים. זה מקסימום נותן מצולע. ותאמינו
לי שיש לי דימיון פרוע. אבל הקשקוש הזה שכאילו יש שם משהו שדומה לדובה... בסדר.. אני ראיתי מצולע.
לא נזכר כרגע בעוד סיבות למה החילוני חושש מהתקרבות אל הציבור הדתי / היהדות. כשאזכר, אוסיף.
אגב, בחברה החילונית, הם כולם בדיכאון (חלק נורא בדיכאון, חלק בינוני, וחלק רק טיפ-טיפה. זה ספקטרום). הם יכולים להיות מומחים בלשחק
אותה שמחים וכל היום לשאול את זה את זה 'מה עניינים' ועוד שאלות בלי משמעות. ולדבר על קשקושים. בסופו של דבר, אדם חילוני, אם
תשים אותו לבד, למשך 5 שעות, הוא יתחיל לטפס על הקירות, כי אז הוא ייאלץ להתמודד עם המחשבות שלו - דבר שהוא לא עשה מעולם.
(הם רגילים פשוט לדחוק אותם הצידה). זה לא שהוא יתחיל לטפס על הקירות מרוב שיעמום, פשוט המוח שלו לא ייתן לו מנוח. בחילוני יש בו
כ"כ הרבה תפיסות שגויות, שהמוח כבר פיזית כואב מרוב מחשבות מרושעות שעוברות לו בראש ואין לו שביב מושג איך להתמודד איתם.
תחשבו על זה, למה הם מעשנים, שותים, ועושים דברים טיפשיים כמו קעקועים ובנג'י ו- 'ללכת לבילויים'? אתם יודעים שהיום הבילוי הכי גדול
שלי זה סתם לשבת ולחשוב? אני נהנה מזה. אני מבריא מזה. סתם לשבת.. ולחשוב. כן. ככה.
מה זה בעצם עישון? לתת לעצמך הרגשה זמנית טובה, במשך 10 דקות. לא? כן. למה *אני* לא מעשן? כי אני לא בדיכאון (יותר). אני מרגיש
בסדר פלוס. (היו תקופות בחיים שלי שרציתי להתאבד. אז 'בסדר פלוס' זה הרבה.) אבל מה חילוני עונה כששואלים אותו 'מה המצב'?
* 'הכל דבש'. * 'הכל סוכר'. * 'בסדר גמור'. * 'מצוין, מה איתך?' (כאילו שבאמת איכפת לך מה איתו... עזוב. תעשה מה שבאמת בא לך - תן לו אגרוף. לא משהו גדול, רק אגרוף קטן וסימבולי למצח, כזה שיבהיר לו מה אתה חושב עליו, ועל השאלה המקורית והלא-פאשיסטית שלו. כי כן, באמת איכפת לו מה שלומך, מכל הלב.)
