אילה פריד מספרת על בריחתם של מנהלי בית ספר ערבים מכנס מנהלים ומפקחים במחוז ירושלים בעת שירת התקווה.
אילה פריד
◄ עוד מאותו מחבר
נכון שהתרגלנו לכך שערביי ישראל מעדיפים לגור אצלנו אך בפיהם ובלבם הם עם מאבקם של אחיהם מעזה ומהשטחים. ונכון גם שהתרגלנו לכך שחברי הכנסת שלהם, עם גבוי ובלי גבוי משתפים פעולה עם אויבנו עיין ערך: עזאם בשארה או ערך: ח"כ חנין זועאבי.
ונכון גם שהתרגלנו שהבג"ץ משום מה מעדיף את האינטרסים שלהם על פני הבטחון האישי שלנו, עיין ערך כביש: 443 או ערך בלעין, או אם תרצו אפילו ג'נין 'גנין... ואולי לכן תגידו אז מה, מה כל כך נורא בסיפור החדש, אז זהו שזה באמת נורא...
זה קרה ביום רביעי שעבר (18.8.10) כינוס של כל המנהלים והמפקחים במחוז ירושלים ומנח"י בחינוך היסודי והעל יסודי הממלכתי והממלכתי דתי. מפגש מכובד שנכח בו בין השאר גם שר החינוך, גדעון סער. זה היה בבית הספר למדעים ואומנויות בירושלים.
הכנס עסק, כמובן, בפתיחת שנה"ל תשע"א ובאתגרים העומדים לפתחה.
בשעה 14:00 ננעל הכנס בשירת התקווה. הקהל שנעמד על הרגלים זכה לראות איך מכל הפתחים יוצאים מהאולם בצעד הפגנתי כל המנהלים והמנהלות של המגזר הערבי, (כשלושים איש במספר...) כן, כולם ערבים ישראלים. אף אחד לא משרת רשמית בחמ"ס או בפת"ח. אחרת הם הרי לא היו מנהלים במדינת ישראל... ובכל זאת הם לא מסוגלים לעמוד בשקט (לא לשיר, חלילה, רק לעמוד בשקט) ולכבד את ההמנון של המדינה שנתנה להם את תפקיד הניהול, שמעניקה להם משכורת מידי חודש, ושממנת להם את בתי הספר. מדינה שנותנת להם חסות בבג"ץ ושמקדמת את האינטרסים התחבורתיים שלהם אפילו במחיר של סיכון חיי אזרחיה
אומר את האמת, אם בצרפת היה מעז מנהל מכל מגזר או לאום להפגין חוסר כבוד, שלא לדבר על יציאה מהאולם, בשעה שהיו מנגנים שם את המרסייז' הוא לא היה מנהל יותר...
היהודים...
אז מה הקפיץ אותי אתם שואלים...?
אומר את האמת, אם בצרפת היה מעז מנהל מכל מגזר או לאום להפגין חוסר כבוד, שלא לדבר על יציאה מהאולם, בשעה שהיו מנגנים שם את המרסייז' הוא לא היה מנהל יותר... ומי בקהל או באזרחי המדינה לא היה מוחה כנגד תופעה שכזאת. כנ"ל בבלגיה, גרמניה, אנגליה ואפילו בארה"ב... אז למה אצלנו הם יכולים לעשות את זה...? ולמה אין לזה שום תג מחיר?
איש לא מחה, איש לא דיבר. התקשורת לא דיווחה, זכות הציבור לדעת – לא מומשה. וגם מי שהיה שם, לא אמר ולא עשה דבר... אז זהו זה... אם עוברים על דבר כזה לסדר היום בלי מילה... תודו גם אתם שעלינו מדרגה, אולי נכון יותר ירדנו כמה בדרך לתהום...
ומלבד זאת בינינו, אם מנהל חרדי היה מעיז לעשות זאת... הוא היה מככב בראש כל מהדורות החדשות מיום רביעי שעבר ועד היום ...
אז מה מציק לי?
השקט הבלתי נתפש הזה...
שאולי מקורו בהתלבטות הישראלית ההומנית, שמקורה בזכות לכבוד ובחובה לכבד... שהרי באמת, איך מעיזים לשיר המנון של מדינה כובשת בתוך כנס של אנשי חינוך... ועוד במחוז ירושלים, בהשתתפות מנהלים מן המיעוט הנרדף, בלי טיפת רגישות לסבלם ולמתחולל בנפשם בשעה ששרים את התקווה ועוד בזקיפות קומה...?!
