כאן אני יפרסם את הנחומר שאני מוצא על פשעי האיסלאם מאז הקמתו.נא להוסיף עוד פשעים לרשימה כדי להקים מאגר גדול שאפשר יהיה להציג לשמאלנים בכל פעם שהם טוענים שהאיסלאם הוא דת של שלום.קודם כל הנה רשימה קצרה באנגלית (רק שתבינו,כל הרשימה הזאת זה רק מה שקרה בחודשיים האחרונים):
http://www.thereligionofpeace.com/index.html#Attacksמאז ה11.9.2001 היו 15,460 מתקפות טרור קטלניות ברחבי העולם שבוצעו על ידי מוסלמים (לפי האתר הנ''ל).
מעובד מתוך מנדי ספדי:
מראשית האיסלאם התבסס מוחמד בהטפה לדת האיסלאם על "אסלם או תמות" (תתאסלם או תיהרג), לכשעצמה זו ההגדרה הקלאסית המדויקת לטרור פוליטי, וההיסטוריה האיסלאמית רבויית פשעים נגד האנושות וטרור למען השגת מטרה פוליטית/אידיאולוגית דתית (בעיקר נגד שבט קורש).
האיסלאם לא בחל באמצעים להכריח אנשים להתאסלם, טבח ובזז שבטים שלמים בחצי האי ערב, אפריקה וחלק קטן באירופה, והתעוררות דתית איסלאמית, או תחייה איסלאמית ערה, היא המשכיות שורשית לאורך ההיסטוריה בשלביו השונים. תופעה זו לבשה צורות שונות ומשונות, תרבותית, כלכלית חברתית, פוליטית והתנהגותית.
מאמר של דניאל פייפס על הפרדיגמה המוטעית של ממשלת ארצות הברית ביחס לאיסלאם:
מהו איסלאם אמיתי? לא על ארצות הברית לקבוע
מאת דניאל פייפס
ניו יורק פוסט
26 בנובמבר, 2001
http://he.danielpipes.org/article/1566מאמר המקורי באנגלית: What's True Islam? Not for U.S. to Say
ממשלת ארצות הברית רוצה שנדע כי הטליבאן, שעדיין שולטים בחלק מאפגניסטן, הם מוסלמים רעים. במקום זה עליה להראות כי הם בריונים טוטליטאריים. יש הבדל עצום בין השניים.
כאשר הטליבאנים הרסו את הפסלים העתיקים בארצם בתחילת השנה. וושינגטון חזרה וגינתה את הוונדליזם כלא-אסלאמי. זה נוגד את "צווי דת האיסלאם - סובלנות כלפי דתות אחרות", דקלם דובר הבית הלבן. זוהי "פעולה של חוסר סובלנות, אשר...לפי דעתנו, אין לה קשר לאיסלאם", הצהיר קולגה שלו.
פשעי ה-11 בספטמבר הניעו את האימאם ג'ורג' וו. בוש להכריז כי "הופרו בסיסי מהות האיסלאם", אישתו הוציאה פטוואה הסוברת כי דיכוי נשים באפגניסטן "אינו עניין של ציווי דתי אמיתי".
דפי המידע של מחלקת המדינה טוענים כי הטליבאן "משתמשים באיסלאם באופן מוטעה" כדי להצדיק את המדיניות "הבלתי חוקית וחסרת הכבוד". לפקידים אמריקאים יש את החוצפה ללמד מוסלמים איך לחיות את אמונתם.
"אנחנו מקבלים את העובדה כי איסלאם הוא הדת המקובלת על רוב האפגאנים. הם יכולים לקיים אותו באיזה אופן שהם רוצים", הודה עוזר המזכיר לדרום אסיה, אך הוא הוסיף, האיסלאם שלהם "צריך לבוא בגישה סובלנית, בגישה שמקבלת אמונות אחרות".
לא מפתיע, שהטליבאן דוחים מכל וכל את התוכחות הללו. ב-1999, יומיים לאחר שביל קלינטון תיאר את יחסם לנשים, "סטייה נוראית" של האיסלאם, הם ענו: כל ביקורת לגבי זכויות הנשים המוסלמיות צריכה לבוא ממוסלמים. הקלינטון הזה איננו מוסלמי ואינו מבין מאומה באיסלאם ובמוסלמים".
כמוהו, ההצהרות המשונות של הנשיא בוש לגבי האיסלאם האמיתי ה-"בלתי-אלים" דרבן את נציג הטאליבן לענות: אני נדהם מהנשיא בוש כשהוא טוען שאין בקוראן הצדקה לג'יהאד או לאלימות בשם האיסלאם. האם הוא סוג של חוקר האיסלאם? האם אי פעם למד באמת את הקוראן?"
הטליבאנים צודקים בנקודה זו, אכן תמוה שפקידי הממשלה האמריקאית טוענים לגבי מהות האיסלאם. איך הם - לא מוסלמים ולא חוקרי האיסלאם אלא נציגים של ממשלה חילונית - יכולים ללמד מוסלמים את דתם? ובאופן מעשי, איזה מוסלמי יקבל הנחיה רוחנית מהבית הלבן?
מעניין, מדיניות ארצות הברית קובעת כי התרברבות זו בלתי מקובלת. "אל תרשה לעצמך להרצות למוסלמים על איסלאם", רשום בתזכיר פנימי של מחלקת המדינה הנושא את אישורו האישי של מזכיר המדינה. קארל אינדרפרת, בכיר לשעבר במחלקת המדינה שהיה אחראי על אפגניסטן, מסכים כי "זה לא מתאים שאלה שאינם מוסלמים ירשו לעצמם להסביר" לגבי האמונה האסלאמית והקוראן.
ברנרד לואיס, חוקר האיסלאם הידוע, אומר זאת באופן פחות דיפלומטי: "ברור כי זה חצוף מצד אלה שאינם מוסלמים לקבוע מה שמרני ומה אפיקורסי באיסלאם".
זוהי עיצה נבונה. במקום לנהל קמפיין בלתי אמין המוקיע את הטליבאן (או כל צורה אחרת של איסלאם מיליטאנטי) בדרכים דתיות, וושינגטון צריכה להיצמד לייעודה - הפוליטיקה. דיכוי, עוני, אלימות, וחוסר צדק בשלטון הטליבאן, נותנים סיבות רבות להאשים אותם, מבלי להתערב בתוקף איסלאמיותו של המשטר.
החיים באפגניסטן הם גיהינום עלי אדמות. מכות והוצאות להורג הם עניין שגרתי; לדוגמא, שמונה ילדים שהעזו לצחוק על חיילי הטליבאן נורו למוות. ב-1998, הטליבאן רצחו 600 אוזבקים כפריים במערב; בתחילת 2001, הם המשיכו בהרג 200 אזרחים מן המרכז. בכדי למנוע עריקה ל-'ברית הצפונית', הטליבאן לקחו אלפי בני משפחות של חייליהם כבני ערובה ו-400 חיילים נרצחו כדי למנוע מהם להחליף צד.
לממשלת ארצות הברית יש מסר חריף אל העולם, מסר של אינדיבידואליות, חופש, חילוניות, שלטון החוק, דמוקרטיות, רכוש פרטי. אך אסור לה להגיד משהו על קיום מצוות איסלאם אמיתי (או דת אחרת).
זכותו של הנשיא להוקיע את שלטון הטליבאן לאור העובדה שנשים "מוכות על כך שגרביהן דקות מידי. גברים נכלאים משום שלא הופיעו לתפילה משותפת". אך אל לו להביע את דעתו אם עונשים אלה מוסמכים על ידי איסלאם טהור.
מחקרים שעקבו אחר האיסלאם כינו תופעות אלה בשמות והגדרות שונות ורבות כגון: האיסלאם הפוליטי: שמתכוון לשימוש באיסלאם להשגת מטרות פוליטיות. האיסלאם המודרני: שמתכוון לחלק שאימץ יישום הסוציאליזם ולא התנגד למודרניזציה ולמדע, האיסלאם הקהילתי עממי, האיסלאם האותנטי, שהתנגד בנחרצות למדע ולמודרניזציה שהוא הבסיס האידיאולוגי של רבים מארגוני הטרור העכשווי.
ישנן עוד הגדרות כמו התחייה האיסלאמית, האיסלאם המתעורר והמקוריות האיסלאמית, אך אין ספק שהקשר בין האיסלאם וסוגים אפלים של אלימות וטרור הם בולטים ביותר, כמו הג'יהאד האיסלאמי, האיסלאם הרדיקלי, האיסלאם הפונדימנטליסטי, העליונות האיסלאמית, האיסלאם החמוש, האלימות האיסלאמית ובסוף הטרור האיסלאמי.
בלט ביצוע מעשה ראשון של אלימות טרוריסטית איסלאמית במסגרת ההתעוררות האיסלאמית החדשה בתוך מצרים בשנת 1974. מדובר ב"ארגון אלפניה הצבאית" בהנהגתו של טרוריסט פלשתיני בשם סאלח סרייה, שהוא מחניכיו של חסן אלבנא מייסד תנועת האחים המוסלמים במצרים בשנת 28, ולאחר פעולה זו הוענשה כל קבוצה שהשתמשה באלימות להשגת מטרות פוליטיות.
פלגים של ההתעוררות האיסלאמית השתמשו באלימות פוליטית "טרור" כאמצעי לשינוי במדיניות ארצם כמו תנועת הג'יהאד, תנועת האיסלאמים במצרים, וסניף תנועת האחים המוסלמים בסוריה, ומפלגת "אלתחריר" השחרור בירדן, אך תנועות אחרות השתמשו בטרור לאחר כישלונן להגיע לשלטון בבחירות דמוקרטיות כדוגמת גדודי ההצלה באלג'יר. תנועות ופלגים איסלאמיים רבים הגיעו לשלטון באמצעות שימוש באלימות או בצבא, כדוגמת המהפכה הצבאית שהביאה את חאפז אסד לכס השלטון בסוריה, והמהפכה של הקצינים החופשיים במצרים ובסודאן ובהשתתפות פלג איסלאמי ליד האזרחים בהתקוממות לשינוי המשטר באירן.
ישנם קבוצות וארגונים שמשתמשים באיסלאם כמקור לצדקת פעילויות הטרור, וכאמצעי לגיוס תרומות ופעילים לביצוע פיגועי טרור, ובולטים ביניהם ארגוני החמאס, והג'האד האיסלאמי הפלשתיני, שמכוונים את פיגועיהם נגד העם בישראל. החיזבאללה בלבנון, מוג'אהידין קשמיר בהודו, המוסלמים הצ'צ'נים נגד רוסיה, ולפניהם המוג'אהדין האפגאנים בשנות ה-80, ויש לציין שמורגש שימוש בטרור ואלימות בקרב קבוצות איסלאמיות פוליטיות כמו המצב במפלגת "אלאיסלאח" התימנית ו"אלפסיל אלאיסלאמי" בסומל, והפלגים האפגאנים לאחר פירוק בריה"מ.
בנוסף לאלו ישנם ארגונים איסלאמיים שמשתמשים בטרור בינלאומי כמו "אל-קאעידה", "אלג'יהאד המצרי", אלה ארגונים ששמו להם למטרה את האינטרסים המערביים, הישראלים והאמריקנים בעיקר. וכאמור, בתנועה האיסלאמית השתמשו בטרור ובאלימות פוליטית להשגת מטרות פוליטיות שונות שאינן לגיטימיות, והשתמשו באיסלאם כתירוץ להצדקת פשעיהם, דבר שחיזק את הקשר בין הטרור להתעוררות האיסלאמית.
אך הסיבה העיקרית להתפכחות המערב והגדרת האיסלאם כאחד האלמנטים הבולטים בטרור, הוא השימוש בטרור הבינלאומי ע"י ארגונים ופלגים איסלאמיים שנקראים בשמות שונים, אם כי כולם הסתעפויות מארגון אחד שמאגד את רוב ארגוני הטרור תחת השם "האחים המוסלמים" ו"התנועה האיסלאמית" במובנה הכללי, וניתן לראות בדרך בה פרץ האיסלאם לעולם "אסלם או תמות" כמקור השראה לטרור העכשווי, וכבסיס עליו נשענים כל ארגוני הטרור האיסלאמי לחיזוק מעמדם ולתמיכה בעולם האיסלאמי.
תיקצור מאמר העוסק ברצח על כבוד המשפחה:
20513 מספר עבודה
תופעת רצח על רקע חילול כבוד המשפחה תיאור העבודה
2009 שנת פרסום
המכללה אקדמית אשקלון מוסד לימודים
אלימות במשפחה קורס
31 מספר עמודים
15589 מספר מילים
32 מספר מקורות
120 ש"ח מחיר
רצח , תופעה , אלימות , אלימות במשפחה , אסלאם , כבוד , פשע , פשעי כבוד , חילול כבוד משפחה מילות מפתח
פרטים אודות מחבר העבודה
מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים האיכותי והמשתלם בישראל. מאגר ענק של סמינריונים, עבודות גמר, סיכומי שיעור, מבחנים ועוד.
צפייה מקדימה בעבודה
- אנו מאפשרים לך לצפות בעבודה "תופעת רצח על רקע חילול כבוד המשפחה" לפני רכישתה
הזמן עכשיו
קבל את קובץ העבודה מייד עם סיום ההזמנה.
תקציר העבודה:
תוכן עניינים
מבוא ... 3
פרק 1 : האסלאם ... 5-4
פרק 2 : אלימות במשפחה וחילול כבוד המשפחה .......................................................... 17-6
2.1 סוגיית האלימות במשפחה ............................................. 9-6
2.2 סוגיית רצח על רקע חילול כבוד המשפחה ....................... 12-9
2.2.1 החברה הערבית .................................. 15-12
2.2.2 המשפחה .................................. 17-15
פרק 3 : גורמי תופעת רצח על רקע חילול כבוד המשפחה ............................................. 22-17
פרק 4 : נתונים סטטיסטיים ....................................................................................... 26-23
4.1 היקף האלימות במשפחה כלפי נשים בארץ ....................... 24-23
4.2 פשעי כבוד בארץ ........................................................ 26-24
4.3 פשעי כבוד בעולם ........................................................ 26
סיכום ... 27
רשימת מקורות
נספחים
מבוא
הכאת נשים הוגדרה והוכרעה כבעיה חברתית אוניברסאלית בני עצמה (גל-און , 2007 ; לב-ארי ויאירי , 1996) , הקיימת מהחברה המתקדמת והמודרנית ביותר ועד לחברה הפשוטה והמסורתית ביותר (גל, 2003 ; לב-ארי ויאירי , 1996) ; כמו-כן , האלימות כלפי נשים משתייכת לז'אנר של פשעים דוממים , כדוגמת : אונס , גילוי עריות ועוד , אשר מסך עבה של חשאיות מכסה עליהם , ויוצר קרקע נוחה להמשכיות האלימות כלפי נשים , המתרחשת מאחורי הדלתות , כאשר המבצעים לרוב הם הגברים (לב-ארי ויאירי , 1996; Schur , 1984) . קולן של הנשים המוכות התחיל להישמע בישראל ובעולם כולו רק בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים של המאה העשרים (אבני , 1990 ; לב-ארי ויאירי , 1996 ; Dobash & Dobash , 1992 ; Jasinski , 2001) . ארגוני הנשים המוכות העלו את נושא תופעת האלימות כלפי נשים באמצעות אמצעי התקשורת באופן קבוע לסדר היום החברתי (Dobash & Dobash , 1992) .
אלימות כלפי נשים היא סוגיה החושפת מבנה דואלי של עליונות –נחיתות בין גברים ונשים . להנצחת מבנה זה מסייעות המיתולוגיה , הדת , התרבות , האידיאולוגיה והמין הגברי המופקדים על חלוקת המשאבים החברתיים (גל , 2003) . עם הזמן , בתחילת שנות התשעים החלה ההתעניינות במצבה של האישה ערביה והחלה לפרוץ המודעות בדבר תופעת הנשים המוכות במגזר הערבי (לב-ארי ויאירי , 1996) . מצבן של הנשים הערביות קשה שבעתיים , האלימות כלפי נשים בחברה הערבית בישראל ובחברה הפלסטינית , פושה בכול השכבות , ללא הבדלי השכלה ומעמד ; עירוב הנורמות בין הישן והחדש ובין האישי והציבורי מביא לא אחת לרצח נשים (גל , 2003) .
תופעה נוספת שפרצה לעין האנושית הנה תופעת הרצח על רקע חילול כבוד המשפחה , המוגדרת כתופעה תרבותית של קבוצת מיעוט אתנית השוללת זכויות אדם ואנוש כלפי המין הנשי (ורצברגר , 2001) , קרי קיפוח האישה ודיכויה (גל , 2003 ; ורצברגר , 2001 ; חסן , 1999 ; לב-ארי ויאירי , 1996; Dobash & Dobash , 1992 ; Schur , 1984 ; Eisikovits & Buchbinder , 2000) . בעבר תופעה זו , הייתה בבחינת טאבו שאסור לגעת בו , ולמעשה , עד לפני מספר שנים , זכתה ללגיטימיות כמעט מוחלטת בחברה הערבית-פלסטינית , לגיטימיות שנוצרה גם מצד שתיקת המתנגדים לה (חסן , 1999) . פשעי הכבוד , התרחשו לרוב בקרב החברה המוסלמית או בחברות שהיו תחת כיבוש מוסלמי והושפעו ממנו (גינת וטל-לינדר , 2007 ; ורצברגר , 2001 ; חסן , 1999 ; לב-ארי ויאירי , 1996) .
בעקבות אותה נורמה אלימה , ילדים ממשפחות ערביות גדלו לתוך סיטואציה אלימה , ועברו תהליך סוציאליזציוני אלים , דבר שיביאם להתנהג באלימות , שמקורה ברכישת ערכים ונורמות אלימות כחלק מחיקוי סגנון החיים שבקהילתם , דהיינו סגנון החיים ההורי וכהשתקפות שלו (לב-ארי ויאירי , 1996) . אותה אישה מוכה בידי בן-זוגה ניצבת , למעשה , בפני שני ברירות : להישאר לסבול ולספוג את המכות , או לברוח מאלימות בן-זוגה דבר שיעלה במחיר סולידריות משפחתה ובחברות קהילתה (Dobash & Dobash , 1992) ; אולם , כך או כך היא בין הפטיש לסדן , תירדף על-ידי בעלה ועל-ידי בני משפחתה , ותואשם בהתנהגות סוטה ומרדנית ואף בביוש כבוד משפחתה (גל , 2003 ; ורצברגר , 2001 ; חסן , 1999 ; סועאד ומרי-תרז , 2005) .
עבודה זו תעסוק בתופעת רצח על רקע חילול כבוד המשפחה , ותיגע במהות , בשורשים , במאפיינים ובגורמים .
אפילו התקשורת שלנו כבר התחילה להתפכח:
פשעי המלחמה של טורקיה
על טורקיה להיות שפוטה של ישראל ולא להפך! [צילום: AP]
--------------------------------------------------------------------------------
מדינת ישראל צריכה להגיב לטורקיה בזקיפות קומה ולא בהתרפסות להלן פשעי המלחמה של טורקיה בתקופות השונות שלא נחקרו מעולם - החל מטבח הארמנים הראשון ועד הפצצות כפרי הכורדים מצאי מה עלינו לעשות - הפקת סרטים ישראלים על מסעות הטבח של הטורקים ועוד
> פשעי המלחמה של טורקיה
> אז מה עלינו לעשות?
> מקורות
▪ ▪ ▪
תגיות: חאלד משעל
רקע למצב
מוסטפא כמאל אטאטורק, המכונה גם אבי הטורקים, קרוב לוודאי מתהפך בקברו בחוסר נחת אם היה רואה את האידיאולוגיה האיסלאמית שמשתלטת על טורקיה החילונית ואת היחלשות מעמדו החוקתי של הצבא הטורקי כמגן המשטר, שהייתה בבת עינו בעת הקמתה.
ספק רב אם ישכחו בעתיד הנראה לעין הדי הסערה במהפך בעמדה הטורקית בישראל, ששיאו התבטא בהפקת הסדרה האנטי ישראלית ותמונותיה המזוויעות והצגתה ברשת הממלכתית הטורקית ובכל אמצעי התקשורת בעולם, וכן בהתבטאויות בוטות וגסות רוח בגנות מדינת ישראל על-ידי מנהיגי ההנהגה הטורקית וראש ממשלת טורקיה ארדואן בראשם. מאחר שכל זאת מעוגן היטב בתפיסת העולם האיסלאמית השולטת בטורקיה.
התנהגותה של ממשלת טורקיה כלפי ישראל איננה מפתיעה. בחמש השנים האחרונות הצליח ממשלו של רג'יפ טאיפ ארדואן למחוק כל סממן של קשרים אסטרטגיים עם ישראל, אומנם לאט, אך בטוח. להערכתי, התפנית הממשית כלפיה היה בסירוב הישראלי שטורקיה תשמש כמתווך בינינו ובין הסורים ולא במבצע 'עופרת יצוקה', כפי שהטורקים מסבירים זאת. כי אם אכן היה מתבצע התיווך הטורקי, ספק אם היו טענות בגין "עופרת יצוקה". התנהגות פסולה זו נמשכת עד היום, ונכונו לנו קרוב לוודאי עוד הפתעות רעות.
ראש ממשלת טורקיה, רג'יפ טאיפ ארדואן, נשמע יותר ויותר כמו מנהיג החמאס ח'אלד משעל. אין פלא שמנהיגי החמאס חולמים להקים ברצועת עזה מדינה איסלאמית בדמותה של טורקיה.
הטבח בארמנים [צילום: AP]
פשעי המלחמה של טורקיה
אז לפני שטורקיה מאשימה את ישראל השכם והערב בפשעי מלחמה במבצע "עופרת יצוקה", הבה נחזור להיסטוריה ונמנה את פשעי המלחמה העיקריים של הטורקים בתקופות השונות:
1. טבח הארמנים הראשון- כאן המקום לציין כי טבח הארמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה לא היה הטבח הראשון בארמנים, כי מוקדם יותר, ב-1890, חיו כ-2.5 מיליון ארמנים באימפריה העות'מאנית. מרבית הארמנים היו נוצרים ובכך הם שונים מהרוב המוסלמי. רוסיה עודדה את הארמנים לשאוף לאוטונומיה כדי להחליש את האימפריה העות'מאנית. כדי לא לאבד את שליטתו, החליט הסולטאן עבדול חמיד השני להסית את הכורדים נגד הארמנים. התנכלות הכורדים ונטל המיסים הגבוה הובילו להתקוממות ארמנית. בתגובה, בין השנים 2894-1896, הכוחות העות'ומנים וכנופיות כורדיות הרגו בין 100,000 ל-200,000 ארמנים והרסו מאות כפרים, כנסיות ומנזרים. מאוחר יותר, במאמץ לקבל הכרה בינלאומית, השתלטו מורדים ארמנים על בנק עותומן באיסטנבול. בתגובה, הרג המון טורקי כ-50,000 ארמנים. מידת מעורבות השלטון באירועים אלו אינה ברורה. לא ידוע אם פרשה זו נחקרה אי-פעם.
2. רצח העם הארמני או "שואת הארמנים"- כמי שגדל והתחנך על ספר הפרוזה "40 הימים של מוסה דאג" של ורפל, למדנו גם ממקורות שונים כי היה ניסיון ההכחדה מכוון ושיטתי של האוכלוסיה הארמנית על-ידי האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה וזמן קצר אחריה. היא התאפיינה במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות - צעדות בכפייה ותחת איום בנשק, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. מקובל לציין את תחילת רצח העם הארמני ב-24 באפריל 1915, ביום זה הורתה ממשלת "הטורקים הצעירים" על מעצרם של כ-250 אינטלקטואלים ומנהיגים ארמנים באיסטנבול. לאחר מכן, עקר הצבא העות'ומני באופן שיטתי אלפי משפחות ארמניות מבתיהן וכפה עליהן לצעוד מאות קילומטרים, ללא מזון ומים, לעבר מדבריות סוריה. צעדות אלו היוו למעשה גזר דין מוות על מרבית הצועדים, בשל התנאים הקשים והעלמת העין ממעשי טבח, אונס והתעללות שנעשו במגורשים ובקרב הקהילה הארמנית בכלל. ההערכה הרווחת בין המומחים היא כי בין מיליון למיליון ומחצה ארמנים נספו באירועים אלה. קבוצות אתניות נוצריות אחרות, כמו אשורים ויוונים, הותקפו גם הן באותה תקופה באימפריה העות'מאנית, ויש הרואים בכך חלק ממדיניותה הכללית.
לאחר הסכם הכניעה של טורקיה לבעלות הברית, בינואר 1919, כינסו בעלי הברית ועדה מיוחדת לנושא. ועדה זו הכירה ב"רפובליקה הדמוקרטית של ארמניה" (אשר התקיימה בשנים 1920-1918), זימנה למשפט את הסולטאן מהמט השישי והקימה מנגנון להבאה למשפט של פושעי מלחמה טורקים. במשפטים הצבאיים נשפטו שלושת הפאשות שלא בפניהם למוות. הטורקים מצידם מכחישים את ה"שואה" הארמנית וטוענים, כי הקורבנות נפלו במהלך הקרבות במלחמה ולא במסגרת ניסיון להשמיד את העם הארמני. הטבח היה צריך להיחקר באופן יסודי ומקיף על-ידי גוף מוסמך של האו"ם, ועוד לא מאוחר לכך.
3. טבח האשורים- האשורים היו מיעוט נוצרי שהתגורר בדרום מזרח טורקיה. בעימות שהיה להם עם הצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה גירשו אותם הטורקים, הרגו וטבחו בהם ועשרות אלפים מהם מצאו את מותם. בתום המלחמה החזירו הבריטים כמה אלפים מהם לכורדיסטן העירקית (עירק של היום) אך רבים מהם הוגלו מחוץ לטורקיה.
4. הפצצות הכורדים- לפני שארדואן השתמש בנימוק המצוטט ש"אני לא אסכים שמטוסים ישראלים של חיל האוויר שהפציץ והרג ילדים בעזה, ישתתפו בתמרון אצלנו", היה מן הראוי להזכיר את מעשי הזוועה שביצעו הטורקים בכורדים במשך זמן רב. מדובר במיעוט מוסלמי ולא נוצרי כמו במקרים הקודמים. מאבקם בטורקים לעצמאות מתחיל מ"הסכם פריז" לאחר מלחמת העולם הראשונה דרך "הסכם לוזאן" ב-1923, ונמשך עד עצם היום הזה. במהלך העימות הזה, מחקו הטורקים כ-3,000 כפרים כורדים מעל פני האדמה, נהרגו למעלה מ-37 אלף כורדים, התרחשו היעלמויות של עצירים ועוד מעשים ואמצעים שגבו מחיר של חפים מפשע. למשל - העבירו בכוח אוכלוסיה של אלפי אנשים ממקום למקום, הטילו מגבלות תרבותיות ועשו "טיהור אתני".
מאבקם של הטורקים בכורדים הנאבקים לשלטון עצמי התעצם בשנות ה-80' עם הקמת ה-PKK "מפלגת העובדים הכורדית", וטורקיה מבקשת את תמיכת העולם במאבקה זה בטענה כי "היא נלחמת בטרור". למותר לציין, כי מעשים אלה לא נחקרו על-ידי כל מוסד בינלאומי מוסמך.
5. הפלישה הטורקית לקפריסין- הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין נוצרה למעשה בשנת 1975, עם חלוקת האי קפריסין לשתי ישויות פוליטיות. קפריסין קיבלה עצמאות מידי בריטניה ב-1960 לפי הסכם לחלוקת השלטון בין הקהילה היוונית לקהילה הטורקית באי. בנוסף, הובטח בהסכם כי בריטניה תוסיף להחזיק בסיסים צבאיים באי. המתח בין הקהילות, שהקשה על קיום ההסכם, עלה והתפרץ בעקבות הפיכה צבאית שביצעו קפריסאים-יוונים בעידודו של השלטון הצבאי ששלט אז ביוון. מטרתה של ההפיכה הייתה לאחד את קפריסין עם יוון. בתגובה, פלש צבא טורקיה ב-1974 לצפון קפריסין ויצר חיץ בין האזור שבו הייתה מרוכזת האוכלוסיה הטורקית ליתר חלקי האי. 200 אלף קפריסאים-יוונים שהתגוררו בצפון האי נמלטו או גורשו אל דרום האי, לאזור שעדיין נשלט בידי הממשלה הקפריסאית-היוונית, ובמקביל נמלטו או גורשו 60 אלף קפריסאים-טורקים אל צפון האי. כיום, ההפרדה בין הקהילות היא כמעט מלאה. צבא טורקיה לא התפנה מאז מהאי וב-1975 הכריזו הטורקים באי על הקמתה של "המדינה הפדראלית הטורקית של קפריסין" (Kıbrıs Türk Federe Devleti). הכרזה זו הייתה אמורה להיות צעד לקראת הקמת מדינה פדראלית שתכלול את כל שטחו של האי, אך היוזמה נדחתה על-ידי קפריסין, האומות המאוחדות והקהילה הבינלאומית. לאחר שמונה שנות משא-ומתן חסר תוצאות בין שתי היישויות המדיניות באי, הכריזה היישות הטורקית על עצמאותה ב-15 בנובמבר 1983 ואימצה את השם "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" (Kuzey Kıbrıs Türk Cumhuriyeti, KKTC).
עד היום, אף מדינה, למעט טורקיה, וכן אף ארגון בינלאומי אינו מכיר בריבונותה של הרפובליקה של צפון קפריסין. כמובן שמעשי הזוועה של הטורקים באוכלוסיה היוונית לא נחקרו מעולם על-ידי גוף מוסמך בינלאומי.
עד כאן פשעי המלחמה העיקריים של טורקיה;
ואם כבר על סרט טורקי דיברנו, אזי אני מציע שבאמצעות מפיקי הסרטים שלנו בארצנו, ויש לא מעט מפיקים וגם טובים, הבה ונפיק בסיוע ממלכתי שלושה סרטי תדמית עלילתיים כדוגמת "אקספרס של חצות". הראשון- על תקופת רצח הארמנים, בו חיילים טרקים רוצחים ארמנים באכזריות; השני- על אודות משפחה של כפר שנחרב בהפצצות מטוסים טורקים; והשלישי- על אודות משפחות יווניות שנעקרו מבתיהן על-ידי חיילים טורקים מאזור האי הצפוני וגורשו לדרום האי.
אז מה עלינו לעשות?
נכון שיש לפעול להרגעת הרוחות ולא להתלהם חרף כל כעסינו על טורקיה ובראשה ארדואן, אך הגיעה העת, וכנראה אין מנוס מכך, בה עלינו לפעול בזקיפות קומה משום שרפיסות עלולה להביא יתר קיצוניות מצד הטורקים. אנו, כמדינה ריבונית, צריכים להשיב מלחמה הן במישור הדיפלומטי והן במישור המדיני, מלחמה אשר תגרום לטורקיה לחשוב שנית ואפילו להשפיע על ממשלתו של ארדואן ודעת הקהל הטורקית.
יש להודיע לטורקים בצינורות הדיפלומטיים, שאם "העליהום" על מדינת ישראל לא ייפסק לאלתר ותימשך הפקת ושידור סדרת הטלוויזיה על 13 פרקיה המתוכננים, ישראל תפעל כך:
תציג קבל עם ועולם את התמונות והמראות המזוויעים שבוצעו על-ידי הצבא הטורקי בארמנים לפני שמתחילים לדבר על פשעינו בדוח "גולדסטון" ו"עופרת יצוקה";
ישראל תשקול לעורר את דעת הקהל העולמית על פשעי המלחמה של הטורקים נגד הכורדים ונגד המיעוט היווני בקפריסין;
ישראל תשקול הגשת תלונות לבית הדין הבינלאומי בהאג כנגד פשעי המלחמה שלא נחקרו מעולם;
ישראל תשקול החזרת שגרירה מטורקיה ואת ניתוק כל היחסים הדיפלומטיים עימה ותחדל מקיום כל קשרי מסחר וכלכלה, כולל עניין המים, שהממשלה תקים סוף-סוף את מתקני ההתפלה.
ישראל תבטל את טורקיה כמתווכת הוגנת בינינו לבין הסורים.
מדינת ישראל תנתק את קשרי התיירות ותנחה את אזרחיה לא להגיע לטורקיה למטרות תיירות, ותפנה את האזרחים למדינות חילופיות כמו יוון, קפריסין היוונית, סיציליה, רומניה ובולגריה. אומנם אנו מהווים כ-1% בסך-הכל מהתיירות הטורקית, אך מבחינת האפקט גם זה משהו.
ישראל תיזום הפקת סרטים באורך מלא, על פשעי המלחמה של טורקיה ותשדרם ברחבי תבל. ישראל תפעל בכל המוסדות של הקהילה הבינלאומית לאי-שילובה של טורקיה באיחוד האירופי, בנאט"ו ועוד.
לאור התקרבות טורקיה ל"ציר הרשע", על מדינת ישראל לעשות הערכת מצב מדינית-ביטחונית מחודשת לגבי שינוי חדש זה באזור המזרח התיכון הקרוב. אין ספק שהדבר מעלה את האיום במדד הביטחוני.
אני מקווה שבעקבות פעולות אלו, העם הטורקי ממשלתו וצבאו יפעלו לעצור את הסחף הזה בין שתי המדינות, אך לשם כך דרושה זקיפות קומה. ובטוחני שזה ישפר לבסוף את יחסינו עם הטורקים.
מקורות
1. הספר "40 הימים של מוסה דאג" מאת: פרנץ ורפל.
2. הסרט "אררט" הוא סרט עלילתי מאת אטום אגויאן משנת 2002 העוסק ברצח העם ובהכחשתו כיום.
3. אנציקלופדיית ויקפדיה - על רצח העם הארמני.
זהו לבינתיים.אם יש לכם עוד מה להוסיף אז נא להוסיף (עדיף על פשעי המוסלמים באנדלוסיה ובתקופת מוחמד אבל כל דבר על פשעיהם הוא נהדר).
