ערבי, שלא כמו היהודי, לא יוותר על כבודו הלאומי. הערבים, שמרגישים בבית בכל מקום אשר ידרכו, לעולם לא יוותרו על אדמם שכן בתרבות
הערבית האדמה היא מהות חייו של הערבי. האדמה, הנשים והצאן. ברגע שערבי מוותר על אחד מאלו לחלוטין, כבודו הוא היסטוריה
וכך גם חייו.
כל ערבי עם מינימל של כבוד עצמי לא ירצה אותך ואותי בחיים כיוון שלדידו התיישבנו בסלון שלו, ואין בדבריו אלא הטעייה
פביאנית שהערבים מומחים בה בדיוק כמו כל עם פחדן ושקרן אחר ובדיוק כפי שהם מצווים לעשות בדתם (המוסלמים שביניהם).
