לבקשתו של נץ אפתח נושא זה בדיון חדש. נץ טען בדיון איתי שיחסו אל הפרופסור הוא מורכב. אני בתגובה רוצה לשאול כמה שאלות את נץ.
ליבוביץ' על תורה וערכים:
באופן מפתיע מגלה ליבוביץ' בכל הקשור לערכים ומוסר עמדה כמעט רלטיביסטית, אפילו כמעט קאנטינאית. אלא שקאנט האמין במוסר שנובע מתבונה - ניתן לקרוא זאת בספרים "ביקורת התבונה המעשית", "ביקורת התבונה הטהורה", דבר שאותו ליבוביץ' שלל וטען שערכים הם עניין של הכרעה רצונית (ההשווה בין שני אישים אלה היא עניין מורכב ולא ניכנס אליו כעת). וכך כותב ליבוביץ' על מונח הערך (מתוך "על מדע וערכים"):
ערכים אינם קטגוריות של החשיבה הראציונאלית, ולא ניתן לגזרם מהכרח שבמציאות או בהיגיון, משום שאין הם שייכים לתחום הקוגניטיבי אלא לתחום הקונטיבי של תודעת האדם. הם אינם מעוגנים במציות שאנו מכירים בתפיסתנו הישירה או במחקרנו המדעי. ערכים הם דבר שאדם אינו צריך להם - באותו מובן של "צריך" שבפסוקים על אודות הטבע. ערכים אינם ישים כשלעצמם, אלא מוצרים של תודעתו של האדם, ולא של זו שקולטת תכנים מן העולם אלא של זו שמכוונת כלפי העולם. ההכרעה הערכית אינה מתחייבת מן המידע שהאדם משיג ממסגרתו הקיומית - מן העולם, אלא היא נובעת מרצונו, מרצון שהוא מודע לו - שלא כהכרה המדעית, הבאה מן המידע על המציאות, והיא חסרת מגמה, היא כפויה על האדם המכיר אותה.
ליבוביץ' טען שלערכים אין הנמקה. ראציונאליות אליבא דליבוביץ' קיימת אך ורק במדע ורק בו קיימת חשיבה אובייקטיבית. ערך לא יכול להיות תכלית להשגת דבר מסוים אלא ערך הוא המטרה עצמה, ומכאן נוסעת השקפתו של ליבוביץ' לפיה יש לערוך הפרדה מוחלטת בין דת לבין מוסר. מהותה של הדת היא במעמד של אדם מול אלוהים ובתביעה מהאדם לעבוד אותו. כל מי שרואה בתורה מסמך מוסרי בעצם מכפיף את התורה כך שתשמש מכשיר בידי בני האדם.
אכן עשרת הדיברות אין כוונתם מוסרית. "מוסר היהדות" הוא מונח נטול מובן. מוסר אינו יכול להיות יהודי או לא יהודי, דתי או לא דתי – מוסר הוא מוסר. לפיכך לא הפיקה היהדות מעולם תורת מידות ספציפית ומעולם לא התגלמה במוסר ולא דגלה בו. באשר לרחשי לב, קיים ניגוד מוחלט בין היהדות לבין "עבודת אלוהים שבלב" או "המצפון" של דת ההומניזם, שהיא לאמיתו של דבר עבודת האדם. זוהי העבודה הזרה שאליה מתכוון הפסוק שלנו, "לא תתורו אחרי לבבכם".
המוסר הוא קטגוריה אתיאיסטית שאינה מתיישבת עם ההכרה הדתית או עם ההרגשה הדתית. ביהדות, אין האדם ערך כשלעצמו, אלא "צלם אלוהים", שאינו מקבל את משמעותו אלא מעובדה זו. לפיכך, היהדות מעולם לא הפיקה תורת מוסר ולא התגדרה במוסר ולא דגלה בו. המקרא אינו מכיר את הטוב והישר אלא רק את "הטוב והישר בעיני ה'".
מה דעתך על תפיסה זו?
ליבוביץ' על האמונה.
משנתו הדתית של ליבוביץ היא יוצאת-דופן בהגדרתו את מושג האמונה. בניגוד לתפיסת האמונה המקובלת - זו המדגישה את חשיבות קבלתן של שורת הנחות מטאפיזיות על המציאות ("אלוהים ברא את העולם וגומל למאמיניו") והרואה בקיום המצוות נגזרת של הנחות אלו - מזהה ליבוביץ את האמונה ביהדות עם מה שהוא אוהב לכנות "קבלת עול תורה ומצוות". ואילו להנחות על טבעו של אלוהים ואף על התגלויותיו אין חשיבות דתית: "האל איננו אובייקט של החשיבה הדתית". החשיבה הדתית עניינה במעמדו של האדם לפני אלוהים, וזו מגולמת בקיום מצוות.
דוגמא ידועה היא דוגמת המזוזה, לטענתו של ליבוביץ' מזוזה מותקנת בפתחו של בית מתוקף ציווי דתי בלבד ומעידה על יושבי הבית שהיהדות היא ערך עבורם. אך כל הטוען שבכוחה של המזוזה להגן על יושבי הבית מפני רעות כלשהן - הרי הוא נתפס לאלילות ולכישוף, ובכל אופן הוא משתמש בדת כמכשיר לסיפוק צרכיו ולכן זו אמונה שלא לשמה. ליבוביץ' גם שלל את טענותיהם של אלה המצדדים בקיום הדת היהודית כאמצעי לשימור העם היהודי או אמצעי למתן תוקף של העם היהודי על ארץ ישראל, הרי טענו מקודם שערך לא יכול להיות אמצעי אלא הוא המטרה, ואותו הנוהל לגבי תפילות - אתה מתפלל משום שאתה מצווה להתפלל, ללא קשר להלך נפשך באותו רגע. כל מי שמתפלל משום שהוא משוכנע שתפילותיו יעזרו באינטרס כלשהו - יהיה זה אינטרס אישי מובהק כמו מציאת שידוך, ועד לאינטרס הנשגב ביותר כמו תפילה למען חיילים או ניצחון במלחמה - גם הוא כעובד עבודה זרה. ואותו הדין לגבי אלה המתפללים כיוון שהם חשים את השכינה האלוהית שורה עליהם בזמן התפילה - אלה בסך הכל עוסקים בספורט אמוציונאלי, "ואם כן מה ההבדל בין סידור תפילה לבית קולנוע - שניהם מכשירים לסיפוק צרכיו של האדם!"
מעריך ליבוביץ ומחשיב את השומר תורה לשמה, כלומר שלא על מנת להיטיב עם עצמו ובכל מובן אפשרי: לא למען גמול בעולם הזה ולא מתוך אמונה בעולם הבא, לא לשם גמול גופני, לא לשם רוממות הרוח ולא למען שיפור המידות, לא לסיפוק רוחני או צורך נפשי ואף לא חברתי. בכל אלו - כדוגמת השאיפה ל"חוויה דתית" - רואה ליבוביץ את הניגוד לעבודת השם. אדם זה אינו עובד את אלוהיו אלא את עצמו הוא עובד.
"התורה אינה ספר מידות, אינה ספר מדע ואינה ספר תאולוגיה - תכליתה לא לספק לאדם תשובות או להבטיח לו גמול מסוים, תכליתה בעבודת האלוהים". מה דעתך על אמירות אלה? אם תגיב בשלילה על כל הנקודות הסבר בבקשה במה יחסך אל הפרופסור "מורכב". תודה.
נושא: שאלות לנץ וגאה בזה על פרופסור ישעיהו ליבוביץ'. (נקרא 9116 פעמים)