עבריינים למיניהם, הם לא אויבים, הם אנשים שמבצעים פשעים. זה 2 דברים נפרדים.
וללא קשר לגולדשטיין אני מנסה להבין את צורת החשיבה שלך, ומה לא ברור בזה, אם הדרך היחידה לנצח את המלחמה היא לחסל את כל המחבלים, אז מה יותר מוסרי, לעשות זאת על חשבון חיי יהודים או על חשבון חיי אזרחי האויב?
מה זה לא האויב? אני מנסה לבדוק את רמת המוסר שלך גם.
יש לך עכשיו בניין, עם 10 דירות, 9 מותכם מאכלסות עבריינים כבדים, חמושים ומסוממים שאין להם בעיה לפתוח בקרב יריות עם השוטרים.
יש לך משפחה אחת חסרת מזל שגרה שם כרגע.
אם תכניס שוטרים הרבה שוטרים ימותו, ואולי המשפחה ואולי לא.
אם תוריד פצצה מהאוויר כל העבריינים ימותו.
אתה תהיה מודע לכך שבעתיד כל עבריין ירצח לפחות 10 יהודים טובים(ניסיונות חיסולים, סכסוכים, עקב הלשנות, עדויות, טעויות, כי הסתכלו על החברה שלו במועדון תמציא אתה סיבה).
מקרה כזה אתה מוריד פצצה?
עכשיו מה אם אחד הדיירים הוא ערבי שקשור למשפחת הפשע שם(ויש ערבים שקשורים למשפחות פשע יהודיות), ולו קשרים עם חיזבאללה(מלבנון הוא מבריח סמים). עכשיו כן? הרי לא חשוב מספרים חשוב העיקרון...
בנוגע למשפט השני שלך, אני הסברתי לך, מה לא ברור? תלוי בסיטואציה, בסכנה וביעילות, בזמן ובמקום.
אם מחר חותמים על הסכם שלום, אבל יש שם כמה מחבלים, ומצד שני יש לך צ'אנס בלתי הפיך לשקט לתמיד אז לא.
אם אותם מחבלים אפשר לתפוס בלי לסכן חיי חיילים יותר מדי(וזה כבר נעשה) אז לא.
אם אותם מחבלים יורים כרגע קאסמים על ישראל, ומתחבאים מאחורי ילדים ונשים, כן, זה מוסרי.
כמו שאמרתי זה לא שחור ולבן.