בס''ד
לעולם לא אשכח את השנה הארורה הזאת, 2005, שנת הגירוש האיום והנורא! בשנה זו גם התגייסתי לצה''ל. היו לי מעט ספקות בהתחלה, אבל בתור בן למשפחה של עולים (אבי הוא יהודי סרבי ואמי התגיירה, גם היא ממוצא סרבי) באנו לארץ בשנת 1988, שנתיים לאחר שנולדתי... ותמיד חינכו אותי לאהוב את העם הזה, את הארץ הזאת, את האמונה שהארץ הזו היא נחלת עם ישראל בלבד. לא האמנתי שיבוא היום שבו המדינה היהודית תגרש באכזריות ברוטאלית שכזאת אלפי יהודים, נאמנים, פטריוטיים, שאוהבים את המדינה ומשרתים יותר מכל ציבור אחר בישראל.
למזלי, לא הייתי חלק בגירוש אחינו מאדמתם, כי הייתי רק טירון אז, אבל התעדכנתי בכל מה שהתרחש..... הזדעזעתי עד עימקי נישמתי כאשר ראיתי בטלויזיה איך שוטרים וחיילים יהודים כמוני, מגרשים את בני עמם מבתיהם... זוהי טראומה שרודפת אותנו עדיין, אלו הן צלקות שגם הזמן ממאן לנחם. כאב לי לצפות בגירוש, אך כאב לי גם מאוד לראות איך הורסים בתי כנסת, בתי מדרש וכו', ואיך ההמונים הערבים הנאצים ימח שמם וזכרם, שמחים וצוהלים לנוכח אסוננו הכבד! מי יתן וה' אלוהי אברהם, יצחק ויעקב ינקום את נקמתינו, ואת דמם השפוך של כל אחינו ואחיותינו שנהרגו בעקבות ההתקפות, והטילים שקיבלנו מהאויב הערבי הארור לאחר ההתנתקות הארורה שזאת.
ובנוגע ליהודי היקר חיים בן פסח, אני מאחל ומתפלל יומם ולילה לעלייתך לארץ אבותיך, בעזרת ה' במהרה!?בברכה,
עדן איסקוביץ, קרני-שומרון