בס"ד
נועם חומסקי-יהודי אנטישמי
נועם חומסקי, פרופסור לבלשנות מהמכון הטכנולוגי שבמסצ'וסטס (MIT), דמות נערצת על אקדמאים שמאלנים ועל חבריהם העיתונאים, כתב עשרות ספרים ומאמרים, הקליט אינספור ראיונות ונשא הרצאות רבות – והכול בגנותה של ישראל. חומסקי מקפיד לשוב ולחזור על כל דבר דיבה, עיוות או סילוף המתפרסם בתקשורת הערבית, המערבית, ובקרב חוגים "שוחרי שלום" בישראל, ומתבל את הדברים בתיאוריות קונספירציה פרי רוחו. חומסקי מציג את ישראל כמדינה גזענית שגירשה את הערבים מבתיהם, תפסה את אדמתם, הפכה אותם לעבדים, עינתה ורצחה אותם והפלתה אותם לרעה בכל דרך אפשרית. על פי חזונו, ישראל הינה סוכן של האימפריאליזם האמריקאי, המבצע את העבודה השחורה עבור ארצות הברית, במזרח התיכון וברחבי העולם כולו.
ספריו של חומסקי אודות הסכסוך הערבי-ישראלי מלאים בציטוטים, מובאות והפניות למקורות תיעוד, וכך יוצרים רושם של מידע אמין מדויק, חומר הנכתב על ידי מומחה. אך כפי שמציין וורנר כהן במחקרו Partners in Hate: Noam Chomsky and the Holocaust Deniers (שותפים לשנאה: נועם חומסקי ומכחישי השואה), רבים מן המקורות אותם מביא חומסקי הם פמפלטים אנטישמיים פרי ידיהם של עוכרי ישראל המכפישים את הציונות. אבל גם כשהוא מביא מקורות מהימנים יותר, הוא עושה זאת באופן בררני. כשמקורותיו של חומסקי מכילים גרסאות או פרשנויות של מאורעות בהם ישראל "יוצאת רע", חומסקי משבץ את הדברים בנרטיב שלו; אך כאשר אותם מקורות עצמם מציגים את מעשיהם של ציונים או ישראלים באור יותר חיובי, הוא משמיט או מתעלם מן הדברים. חומסקי אף מעוות ומסלף את מקורותיו על מנת לרקוח נרטיב מזיק לישראל, אף יותר מהמקור עצמו. קשה להסביר התנהגות כזו של חוקר, לבד מלומר שזו ביטויה של שנאה כפייתית.
חומסקי, בנו של וויליאם חומסקי, איש אקדמיה שחקר את השפה העברית, מכחיש בתוקף כי הוא אנטישמי. הוא מאשים את ישראל ואת תומכיה בארצות הברית (הליגה נגד השמצה היא אובייקט מועדף לשינאתו של האיש) בכך שהם יוצאים נגד כל מבקריה של ישראל ומאשימים אותם באנטישמיות. יתירה מזאת, לטענתו, ישראל ותומכיה נוהגים להשתמש בשואה כאמצעי ליצירת אהדה כלפי ישראל ומעלליה התוקפניים והאימפריאליסטיים. חומסקי מציג עצמו כקורבן של האשמות שווא מצד התעמולה הציונית, אותה הוא מאשים בכך שהיא מציגה אותו כאנטישמי וטוען כי היא נחושה בכוונתה לערער את אמינותו.
חומסקי מקפיד להכחיש כל כוונה אנטי-יהודית המיוחסת לו, ונימנע מלצאת במתקפות גלויות נגד העם היהודי כקולקטיב, או על היהדות בתור שכזאת בחומרים שהוא מפרסם תחת שמו. עם זאת, הוא מוצא דרכים לסייע בידי אנטישמים גלויים ממנו להעביר את המסר שלהם לקהל הרחב, מבלי שהוא עצמו יגיד בגלוי שהוא מסכים עם ההשתלחויות האנטי-יהודיות. האמצעי היעיל ביותר בו הוא משתמש הוא ההכשר שהוא מעניק לכותבים אנטישמיים מובהקים, והלגיטימיות לה הם זוכים בזכותו בקרב ציבור האינטלקטואלים מן השמאל הסוגד לו ומעריצו הערצה עיוורת.
לדוגמה, חומסקי כתב את המבוא לספרו של מכחיש השואה הצרפתי הידוע לשמצה רוברט פוריסון (Faurisson), אחד מספרים רבים בהם טוען פוריסון שארגונים יהודיים בדו את השואה על מנת לסחוט פיצויי מלחמה מגרמניה ולגייס אהדה בינלאומית לשם הקמתה של מדינת ישראל:
"תאי הגזים, כביכול, ורצח העם שבוצע לכאורה ביהודים, כל אלה הם חלק מאותו שקר היסטורי שהיה הבסיס למעשה הונאה פוליטי ופיננסי רחב היקף בו הנהנה העיקרי הוא מדינת ישראל והקורבן הוא העם הגרמני עצמו - לא מנהיגיו, והעם הפלשתיני...", כך פוריסון.
בעוד ההקדמה של חומסקי לא מאשרת מפורשות את התיזה של פוריסון, היא גם לא מבקרת או מגנה אותה. בנוסף, חומסקי מכחיש את העובדה שפוריסון הוא אנטישמי, ובמקום זאת מאפיין אותו כ"ליברל א-פוליטי". זמן קצר לאחר מכן הרחיק חומסקי לכת וטען, בהתכתבות פרטית שניהל עם העיתונאי האוסטרלי וויליאם רובינשטיין, שהוא לא רואה בהכחשת שואה משום מעשה אנטישמי:
"איני רואה השלכות אנטישמיות בהכחשת קיומם של תאי גזים, או אף בהכחשת השואה. לא הייתי מוצא השלכות אנטישמיות גם בטענה שהשואה (בין אם מאמינים שאכן התרחשה ובין אם לאו) מנוצלת לרעה, בצורה אכזרית, על ידי המסנגרים על מעשיה הדכאניים והאלימים של ישראל. איני רואה שום רמז לאנטישמיות בעבודתו של פוריסון...."
אם כך, חומסקי אינו מוצא שום דופי בהכחשת העובדה שהפשעים החמורים ביותר שהתחוללו בתולדות ההיסטוריה האנושית אכן אירעו. מה שנתפש בעיניו כ"אכזרית" הוא דווקא העובדה שהזוועות נועדו לכאורה לעורר אהדה כלפי ישראל. גם לפני שחיבר את ההקדמה לספרו של פוריסון בשנת 1980, חומסקי חתם על עצומה למען פוריסון, ובגאווה רבה חתם את שמו בראש רשימה שמנתה מאות שמות:
"ד"ר רוברט פוריסון שימש כפרופסור מכובד לספרות וביקורת צרפתית של המאה העשרים באוניברסיטת ליון-2 שבצרפת. מאז 1974 הוא שוקד על מחקר היסטורי מקיף העוסק בסוגיית 'השואה'. מאז שהחל לפרסם את ממצאיו, פרופסור פוריסון נתון למסע הטרדות אכזרי, הפחדה, הוצאת לשון הרע, ואלימות פיזית בניסיון גס להשתיקו. אנשי ציבור מפוחדים אף ניסו להפסיק את מחקרו בכך שמנעו ממנו גישה לספריות ולארכיונים ציבוריים. אנו מוחים בתוקף נגד ניסיונות אלה לשלול מפרופסור פוריסון את חופש הדיבור והביטוי, ואנו מגנים את המסע המביש שנועד להשתיקו".
מאוחר יותר טען חומסקי שהעצומה הייתה "ניטראלית למדי" ביחסה לדיוק "מימצאיו" של פוריסון. ולאחר שאת ה"שואה" הוא מכניס למירכאות, מוסיף חומסקי ואומר: "אך קשה להתכחש לעובדה שרוח הדברים מרמזת על כך שפוריסון חשף אמיתות חשובות, הודות למחקר אמיץ ומקצועי שערך, וכן, שגורמים בעלי השפעה מנסים להשתיקו". תוך כדי הוויכוח אודות תמיכתו בפוריסון, חומסקי גם העניק "הכשר" למוציאים לאור של פוריסון, סרג' טיון (Thion) ופייר גיום (Guillaume) - שני מכחישי שואה בזכות עצמם. על פי חומסקי, טיון הוא "איש אקדמיה נאור, סוציאליסט הדוגל ומאמין בחופש, שעברו מעיד על התנגדות נחרצת לכל צורה של טוטליטריזם," בעוד את גיום הוא מתאר כ"דוגל בחופש הביטוי והמחשבה, אנטי-פשיסט מתוך עיקרון."
חומסקי גם כתב את מה שמתאר וורנר כהן כ"חוות דעת נלהבת" על כריכת ספרו של הפרופסור המנוח מהאוניברסיטה העברית, ישראל שחק, (יהודי אנטישמי נוסף), בו הוא תוקף את הדת היהודית על היותה גזענית. שחק יוצא בהתקפות על התלמוד – מטרה מסורתית המשמשת אנטישמים מזה דורות. המוציאים לאור של ספר זה, Noontide Press, חבורת ניאו-נאצים ידועה, מסכמים את המגנום אופוס של שחק בקטלוג פרסומי, בזו הלשון:
"עבודה נפלאה ורבת-עוצמה עם הקדמה מאת גור וידאל, קריאת חובה לכל המתעניין בשאלה הנצחית והמטרידה, "השאלה היהודית". בהסתמכו על מחקר מבריק של התלמוד היהודי והחוקים הרבניים, שחק מתחקה אחר המסורת היהודית – מסורת של עוינות מרושעת כלפי הלא-יהודים, ובעיקר נגד הנצרות. הוא חושף את התפקיד ההרסני שמילאו היהודים במהלך ההיסטוריה בשמם של שליטים רודנים. הספר נכתב על ידי יהודי יליד פולין, "ניצול שואה" שילדותו עברה עליו בגטו ורשה בזמן המלחמה ובמחנה הריכוז בלזן. לאחר שהגיע לפלשתין בשנת 1945, עבד במשך שנים כפרופסור לכימיה אורגנית. פרופסור חומסקי מ-MIT מכנה את שחק "מלומד יוצא דופן, בעל תובנה וידע מעמיק," משבח את עבודתו ומכנה אותה "מעמיקה ומלאת ידע, תרומה רבת ערך." בחוקרו לעומק את שורשי השוביניזם היהודי והעוינות היהירה כלפי מי שאינו יהודי, שחק מראה כיצד יהודים מעודדים להתבונן בלא-יהודים כתת-אנוש טמא מבחינה רוחנית ומוסרית. כתוצאה מכך, מזהיר שחק, "ישראל כמדינה יהודית מהווה סכנה לא רק לעצמה ולאזרחיה, אלא לכל היהודים, ולכל העמים והמדינות במזרח התיכון ובעולם כולו".
שחק אף מצדיק את פוגרום חמלניצקי הידוע לשמצה שהתחולל באוקראינה של המאה ה-17, בו טבחו קלגסיו של חמלניצקי עשרות אלפי יהודים, על בסיס ההאשמה שהיהודים ניצלו את האיכרים האוקראינים ולכן "מגיע להם". בין ההאשמות הרבות המוטחות ביהודים וביהדות, בולטת בעיקר אחת: טענתו של שחק לפיה היהודים סוגדים לשטן. זה האיש אותו חומסקי משבח ועליו הוא כותב:
"מלומד יוצא דופן, בעל תובנה וידע מעמיק...עבודתו מעמיקה ומלאת ידע, תרומה רבת ערך".
חומסקי אף הופיע בהרצאה יחד עם שחק ב-MIT ב-3 בנובמבר 1994, בערך באותה עת בה הספר על ההיסטוריה היהודית נמסר לדפוס. נושא ההרצאה היה "פונדמנטליזם יהודי". חבורה הנקראת Radio Free Maine מספקת קלטת וידיאו של ההופעה. אין בידי תעתיק מלא של הדברים שנאמרו באירוע, אך באתר האינטרנט של הקבוצה נתן למצוא את תמצית הדברים:
"חומסקי ושחק הרחיבו את הדיבור אודות הפשעים האיומים שמבצעת ישראל נגד פלשתינים חפים מפשע, דברים שחוזרים השניים ואומרים כבר 25 שנים. בשלב השאלות והתשובות שחק עבר להתקפה רחבה יותר על היהדות ו"המסורת היהודית". שחק מעיר הערה על המחזה 'כנר על הגג', המבוסס על סיפורו של שלום עליכם. פרופסור שחק רואה את המסורת היהודית כמנוגדת לחברה הדמוקרטית, בדומה לשלום עליכם, ששם אותה ללעג ברבים מכתביו. (הבל גמור לכשעצמו, )מ"ע). בנוסחו ההוליוודי, המחזמר הפך את הנושא על פיו, והמחזאים גרמו לצופים להתענג על המסורת היהודית. לבד מהמוסיקה המשעשעת, המחזאי ראה בדברים תעמולה למען המטרה היהודית הלאומנית שעלתה בחיי אדם כה רבים. היהודים אכן מתלוצצים אודות הצביעות שביהדות הקנאית והולכת השולל המשעשעת את העולם הלא יהודי. על מנת להמחיש את טיעונו, שחק שב ומספר את הבדיחה היהודית הידועה: "יש יהודים שלא מאמינים בקיומו של אלוהים, אך גם הם מאמינים שאלוהים נתן להם את הארץ".".
למיטב ידיעתי חומסקי עצמו לא התבטא באופן שכזה, אך הוא עמד בשקט לצדו של שותפו להרצאה ולא מחה, שעה ששחק אמר את דברי התועבה האנטישמית הזאת. ואת שתיקתו לא ניתן לפרש אלא כהודאה.
כשראש ממשלת מלזיה, מוחמד מהטיר, דמות ציבורית ידועה בעולם המוסלמי, נשא דברים בוועידה איסלאמית בינלאומית, ופתח בנאום אנטישמי מובהק, חומסקי נקט בקו פעולה מעט שונה. במקום לדחות מכל וכל את הערותיו הפוגעות של מהטיר, הוא חיפש תירוצים וביקש לצמצם את מידת אחריותו של מהטיר לדברים. כשנשאל חומסקי מה דעתו על דבריו של מוחמד מהטיר על היהדות העולמית השיב חומסקי באורח מתחמק האופייני לו:
"תלוי לאיזה סוג של תגובה אתה מצפה. אם אתה שואל אם אני מסכים עם תוכן כמה מהערותיו עליהן הרבו אמצעי התקשורת לדווח, (כמו למשל שהיהודים שולטים בעולם וכו'), אז כמובן שהתשובה, כפי שכולנו יודעים, היא שלילית - ההערות הן שערורייתיות. אך מה שפורסם באמצעי התקשורת הוא רק חלק קטן מהסיפור כולו, שנדון על ידי פרשנים הוגנים יותר, בעיקר פאול קרוגמן ולעתים גם אחרים. הערותיו של מהטיר היו רק הערות שוליים להתקפתו המרה על איסלמיסטים, אותם האשים בכך שחסמו את הקדמה האינטלקטואלית, המוסרית והכלכלית. זה היה מרכז נאומו. בדומה לעבר, ולא משנה מה חושבים עליו (עניין מורכב כשלעצמו), יש להריע לו על דברים אלה. העולם האיסלאמי מאד זקוק לביקורת מן הסוג הזה. וכפי שאחרים כבר ציינו, מהטיר אינו זוכה לאמינות בקרב החוגים הללו (החזקים כל כך במלזיה) בשל הקשר הקלוש שלו לאיסלאם. כך שבהחלט יכול להיות....שהערותיו על היהדות העולמית, עליהן קפץ המערב כעל מוצא שלל רב (תוך התעלמות מההקשר), הן בבחינת "השלכת עצם" לציבור הבוחרים, כפי שאנשי ציבור בארצות הברית (מאז ימיו של קרטר) מעמידים פני נוצרים אדוקים ומשתדלים להרשים את התקשורת בלי קשר למה שהם באמת חושבים. ההנאה המרובה שהפיקו מהדברים קשורה לניסיונותיהם, מזה 30 שנה, לחפש סימני אנטישמיות. יש תעשייה שלמה המשגשגת בימינו, שלא חדלה ממאמצים שכאלה בקרב אינטלקטואלים. כבר כתבתי על זה לפני כמעט 35 שנים. זוהי אחת הטכניקות המשמשות לחתירה תחת פעילי שמאל, והגרועים שבין העוסקים במלאכה (דוגמת אירווינג הוו [Howe]), זוכים להערכה רבה על מעשיהם. זוהי דוגמה טובה לקנאות אידיאולוגית בארצות הברית, ומעניין שתפישה זו מובאת דווקא באחד מכתבי העת היותר ליברלים העוסקים במדיניות חוץ, וכנראה שמרבית הקוראים גם מאמינים לדברים ומקדמים בברכה את המסר, כפי שקרה לבדותות מן הסוג הזה מאז שנות ה-60. במקרהו של מהטיר, זו לא המצאה, אך סביר להניח שהתמונה האמיתית עוותה".
במילים אחרות, אין זה חשוב שראש ממשלתה של אחת מהמדינות המוסלמיות הגדולות הינו אנטישמי גלוי ומוצהר, ושהערותיו האנטישמיות זכו לתרועות מצד פוליטיקאים ואנשי ציבור בכירים בעולם המוסלמי. עבור חומסקי, כל מה שחשוב הוא שהסבת תשומת הלב לאנטישמיות הינה בבחינת "חתירה תחת פעילי שמאל." כך, כל מי שמסב את תשומת הלב לאנטישמיות הינו חורש רעה מאגפי הימין. כפי שמשתמע, על "שוחרי הקדמה", אותם אנשים טובים ונאורים, להתעלם או להכחיש את האנטישמיות – בדיוק כפי שעושה זאת חומסקי. יש לשים לב גם להנחתו של חומסקי שהאנטישמיות היא פיתיון שמנהיגים איסלאמיים זורקים לציבור שוחר הטרף שלהם – מצב עניינים שחומסקי אינו מוצא לנכון לבקר אלא מקבל כנורמה מובנת מאליה בחלק זה של העולם.
הגורו השמאלן שלנו גם סייע לארגונים אנטישמיים, חלקם בימין הקיצוני של הקשת, בדרך נוספת, שקטה אף יותר, בכך שהתיר להם לפרסם או להפיץ את ספריו, מאמריו והקלטות נאומיו. Noontide Press, הזרוע העוסקת בהוצאה לאור של הארגון האנטישמי והפרו-נאצי אשר תכלית קיומו הוא הכחשת השואה Institute of Historical Review, פרסם מהדורה של ספרו של חומסקיTriangle The Fateful, אחת ממתקפותיו היותר מרושעות על ישראל ועל הציונות. Noontide מפרסם בקטלוג המקוון שלו שתי קלטות המכילות הרצאות שנתן חומסקי – "המשבר במזרח התיכון ואיום המלחמה הגרעינית: חלק 1 ו-2," תקיפה מילולית ארכנית על ישראל. The Journal of Historical Review, כתב עת בעל שם של אותו ארגון, המתמחה בהכחשת השואה, פרסם מאמר פרי עטו של חומסקי תחת הכותרת "כל שוללי הביטוי החופשי מערערים את החברה הדמוקרטית" בגיליון אביב 1986; המאמר זמין באתר האינטרנט של ה- Institute for Historical Review.
חומסקי היהודי מככב בין היתר באתר האינטרנט של איגוד הפשיסטים הבריטי (British Union of Fascists), הארגון נוסד ערב מלחמת העולם השנייה על ידי הנאצי הבריטי אוסוולד מוסלי (Mosley). בין הספרים אותם ניתן להוריד מהאתר, המתפרסמים לצד עבודותיו והאוטוביוגרפיה של מוסלי עצמו, נמצא מאמר פרי עטו של נועם חומסקי שכותרתו "מה גורם לאמצעי התקשורת של המגמה השלטת להיתפש ככאלה?" האתר משתמש במובאה מאת חומסקי ככותרת להדפסה מחדש של מאמר משנת 1947 – "זוועות" (Atrocities) - מאת מוסלי עצמו, בו הוא מוחה נגד חוסר הצדק שבמשפטי נירנברג. זו לשון המובאה פרי עטו של חומסקי:
"אילו החילו את חוקי נירנברג כיום, צריך היה לתלות את כל אחד מנשיאי ארצות הברית בעידן שאחרי המלחמה".
בשעתו, האתר הפשיסטי במוצהר הכיל מאמר המפרט את מעלותיו של חומסקי, תחת הכותרת "חיפושו של נעם חומסקי אחר האמת." במאמר דברי הלל ושבח על תפקידו כעומד בראש המגמה ("הרביזיוניסטית") להכחשת השואה וכעומד מאחורי תוכחותיו של ישראל שחק כלפי היהדות. על פי אחד מן המריעים לחומסקי,
"חומסקי, כאיש משכיל, מתנגד ליהדות המאורגנת, בעיקר לזן הציוני שלה. הוא יכול לאזן בין שמאל לימין ולפנות אל שני הצדדים בגינויה של אמריקה ושל ישראל ובאמונתו שהדת היהודית הינה אנטי-סוציאלית. זוהי דחייה של דוֹגמה, גילוי של אומץ-לב מוסרי, בכך הוא מבטיח שכל הצדדים ייקחו אותו ברצינות".
במה אחרת המעניקה להטפותיו של חומסקי מרחב מחיה היא רדיו איסלאם, אולי הארסי מבין אלפי אתרי האינטרנט האנטישמיים, המפרסם ברשת לפחות עשרה מאמרים או פרקים מספריו ומספק קישורים לרבים מפרסומיו של חומסקי המופיעים באתרים אחרים, לרבות הספר Necessary Illusions. כתביו של חומסקי מפארים גם את הספרייה המקוונת של רדיו איסלאם, לצד "קלאסיקות" אנטישמיות כדוגמת הפרוטוקולים של זקני ציון, מיין קאמפף היהודים הבינלאומיים של הנרי פורד ועבודותיהם של בני חסותו של חומסקי – רוברט פוריסון, סרג' טיון וישראל שחק. ועוד לא הזכרנו את המובאות הארוכות מכתביו של חומסקי המתנוססות ומעטרות את דפי האתר.
קשריו של חומסקי עם מוציאים לאור אנטישמיים מכחישי שואה כדוגמת פייר גיום (Guillaume) וסרג' טיון (Thion) המרבים לפרסם ניאו-נאצים וארגונים פשיסטים למיניהם, אותם כבר הזכרנו, מטרידים לא פחות. בזמן שחומסקי יצא בהצהרותיו הפומביות לזכותו של רוברט פוריסון, הוא העניק זכויות פרסום לגרסה הצרפתית של ספרו 'הכלכלה הפוליטית של זכויות אדם לגיום וטיון. בכך, הציל אותם מפשיטת רגל ובזכותו יכלו לפרסם את יצירות המופת של ידידם פוריסון, מכחיש השואה הדגול. בנוסף, על פי זיכרונות אותם העלה גיום על הכתב אודות ידידותו הנאמנה עם חומסקי, העובדה שהצמד גיום-טיון הם הן המו"ל והן העורך של ספריו של חומסקי, עזרה להם בשיקום תדמיתם שניזוקה קשות בשל פעילות הכחשת השואה בה לקחו חלק.
הצלת עסקיהם של אותם מו"לים הגבירה את תפוצת הכתבים האנטישמיים והעניקה להם גיבוי "יהודי" ר"ל, תרמה רבות למתן לגיטימציה לאנטישמיות בצרפת, ובעקבותיה, לאלימות הגוברת נגד יהודי צרפת כיום.
חומסקי לא יכול למנוע מאנשים לצטט מספריו, הוא גם לא יכול למנוע מהם לשבחו ולהתרפס בפניו. אך לפי החוק האמריקאי וחוקיהן של רוב המדינות הדמוקרטיות, אסור לפרסם או להפיץ מאמרים, הקלטות, פרקים מספרים וכו' מבלי לקבל את רשות הכותב. מכאן, קשה לראות כיצד כל כך הרבה ארגונים אנטישמיים וארגוני ימין קיצוני (שרק חלק מהם מניתי כאן) יכולים להפיץ את כתביו ואת נאומיו של חומסקי מבלי לקבל את הסכמתו. ולמה שיסכים לכך שאנטישמים ינצלו את מעמדו בקרב חוגים אקדמיים ליברליים ויזכו ללגיטימציה בעקבות התחברותם עימו?
וכאן אנו מגיעים לשאלת המימון. בעוד שחלק מהארגונים האנטישמיים מחלקים חינם את כתביו של חומסקי, לפחות שניים, Noontide Press ושותפות גיון-טיון (הפועלים באמצעות מספר שמות מו"ל), שיווקו את פרסומיו של חומסקי, ובאמצעותם גייסו כספים בהם השתמשו לצורך הפצת חומר בו הנימה האנטי-יהודית גלויה ובוטה אף יותר. מדוע מסייע חומסקי במימון אותן יוזמות ומעניק לגופים הללו זכויות הוצאה לאור של כתביו?
בעוד חומסקי נמנע, בדרך כלל, משימוש גלוי בסטריאוטיפים אנטי-יהודים ומסתפק במתן הכשר לאחרים שיעשו זאת, לעתים הוא לא יכול להתאפק. בטור שהתפרסם בירחון ביקורת התקשורת השמאלני The Lies of Our Times ב-1 בינואר 1990, חומסקי כתב: "היהודים אינם ראויים ל'מולדת שנייה' כיוון שניו-יורק כבר שלהם, עם אוכלוסיה יהודית ענקית, תקשורת נשלטת על ידי יהודים, ראש עיר יהודי, ושליטה על חיי התרבות והכלכלה".
ובריאיון שהעניק מאוחר יותר, תחת הכותרת "אנטישמיות, ציונות והפלשתינים" אומר חומסקי:
"עתה, היהודים בארצות הברית הם האוכלוסייה שזוכה במרב הזכויות ובעלת ההשפעה הרבה ביותר ...אנטישמיות כבר אינה מהווה בעיה, למרבית המזל. השאלה עולה, אך היא עולה כיוון שהעם הנבחר רוצה לוודא שיש לו שליטה מוחלטת, לא רק 98% שליטה. זוהי הסיבה לכך שסוגיית האנטישמיות עולה לדיון. לא בשל איום האנטישמיות; הם רוצים לוודא שהמדיניות בה תומכת ארצות הברית (והם עצמם) במזרח התיכון אינה נתונה לביקורת...עלינו לזכור זאת כאשר מדובר על אנטישמיות בארצות הברית".
טענות על כך שיהודים הינם "אוכלוסייה מועדפת ומשפיעה" המבקשת לעצמה "שליטה מוחלטת", הן במרכז השיח האנטישמי במאה וחמישים השנים האחרונות. אלה הם הרעיונות המרכזיים של הזיוף האנטישמי הידוע לשמצה הפרוטוקולים של זקני ציון. בהמשכו של אותו ריאיון, בלא קשר לשום דבר אחר, חומסקי מעיר:
"העיתונות העברית גלויה הרבה יותר מזו האנגלית, ויש לכך סיבה טובה: העברית הינה שפת סתרים, אתה קורא עברית רק אם אתה שייך לשבט. כמו רוב התרבויות זוהי תרבות שבטית. אני לא רוצה להגזים, אך מהתרגומים לאנגלית באינטרנט ניתן ללמוד הרבה".
הרעיון לפיו היהודים הם קושרי קשרים חשאיים, אף הוא מרכזי במיתולוגיה האנטישמית. זהו היפוכה הגמור של האמת: ישראל היא החברה הפתוחה ביותר עלי אדמות. לעולם לא יקרה שהישראלים עצמם לא ידווחו על מעשה עוולה, כביכול, של ממשלתם, בעיתונות הישראלית ובעיתונות הזרה.
חומסקי מתאמץ להכחיש את האנטישמיות בה הוא לוקה, ולהסתירה מאחורי מסווה של אנטי-ציונות ואנטי-ישראליות. אך לעובדות לא ניתן להתכחש. הוא אינו חדל מלגנות ולהוקיע ממסד יהודי המייצג מיליוני יהודים, ממסד בו תלויים חייהם של מיליוני יהודים - אולי של כל היהודים - ומציגו כמושחת ומרושע. היו לו אין ספור הזדמנויות לגנות את האנטישמיות ואת האנטישמים, אך הוא נמנע מלעשות זאת. הוא לא חדל לסייע ולעודד אנטישמיים, בגלוי ובסתר. יתכן שמעריציו הרבים של חומסקי רואים בו קול אמיץ הנושא מסר של צדק, קידמה, מוסר ואמת. אך אין ספק שריחה המבאיש של אנטישמיות גסה העולה מכתביו ופרסומיו לא משתנה, ואחת היא באילו שמות בוחרים לכנותה.
