בס"ד
עם ישראל - בין פטיש הפולחן (העצמי) לסדן הגלותיות
מאז שהיהודים יצאו לגלות בפעם הראשונה לאחר חורבן בית ראשון בידי הבבלים ואובדן הריבונות היהודית בארץ ישראל, התחילו היהודים להרגיש בפעם הראשונה מזה שנים כמיעוט, כנתינים - הרגשה שחוו כשחיו תחת שלטון המצרים כעבדים. הרבה רגשות התערבבו עם ההרגשה הזו, ביניהם פחד, דיכאון.
אחרי חורבן בית שני בידי הרומאים והגלייתם של היהודים אל כל קצוות העולם, היהודים התחילו לחיות תחת שלטונם של המוני סוגי משטרים, עמים וקבוצות דתיות שונות. הם הפכו למעין שעיר לעזאזל במלחמות (מלחמת הצלבנים במוסלמים ובחזרה, כיבושי האיסלאם, מלחמות המעצמות האירופאיות, מלחמות אירופה והאימפריה העות'מאנית וכו'), שספג את כל הזעם של המעצמות. פוגרומים רבים בוצעו ביהודים במערב כבמזרח, האנטישמיות גאתה, השפלות, הוצאות להורג המוניות, בזיזת ואונס יהודים, שריפת ספרי קודש יהודיים.
היהודים, כעם משועבד, לא ידעו מה לעשות - ובחרו לשתוק, ולתת לפריץ/אחמד להורגו, מפחד שאם יתקומם ויתמרד -ישחטו בו הגויים. וכך היה. היהודים הפכו לשק חבטות בינלאומי, יהודי הייתה מילה נרדפת לאישה, כי כולם ידעו שהיהודים ממילא לא יעיזו להתנגד מחמת הפחד - והמשיכו להתעלל בהם כרצונם. יהודים רבים, כחלק מתהליך הפחדנות והכניעה לגוי שלהם, חשבו שאם יצטרפו אליהם (או לפחות כך חשבו שהם מסוגלים) - יתנצרו/יתאסלמו ויהפכו לחלק מהתרבות והלאום; דברים שנראו היטב במהלך רדיפת היהודים בספרד הקתולית (ויכוחים דתיים בין מומרים יהודים ליהודים לדוגמא), בגרמניה (תנועת ה"רפורמה"), באימפריה הרוסית (בולשביזם יהודי ובראשו טרוצקי, שחרט על דגלו התבוללות מוחלטת עם הרוסים והפיכת היהודים לקומוניסטים, שלילת הלאום והדת היהודיים כחלק מה"פתרון לאנטישמיות"), ושלא נשכח את הציונות החילונית (הרצל שהציע התנצרות המונית של יהודים כ"פתרון לאנטישמיות") ודוגמאות רבות אחרות - וכך יפסיקו להכות בהם ולשנוא אותם.
אך לא כך היה, ולא כך היה אמור להיות מלכתחילה. היהודים הואשמו בהיותם "מזהמים של הגזע הארי", "מטמאים את הא'ומה (ה"אומה האיסלאמית")", "חזירים כופרים (מוראנוס; בספרד הנוצרית)" או במילים אחרות, נשארו אותו דבר מבחינת הגויים, ז'ידים/יאהוד/קייקס/יודן. היהודים, שעשו הכל בשביל להתחבב על הגויים, ובין השאר גם עזיבת היהדות ועם ישראל מבחינה רוחנית, הופתעו לגלות כי לא השתנה כמעט דבר מבחינת יחסם עם הגויים, שהמשיכו להשמיד בהם ובעיקרם בשואה.
היהודים, במיוחד אחרי השואה, מאסו בתפקיד המיעוט החלש והמסכן, שתלוי בחסדי הגויים, והתחילו לעלות לא"י כבר בסוף המאה ה-19 (לאחר הפוגרומים הרבים שבוצעו ביהודי מזרח אירופה), ובעליות המוניות לאחר השואה ובהעפלה, במטרה להקים בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל (כמובן שיהודים גלותיים הגיעו גם לפה וגם נשארו פה, הפעם בדמות השמאל הקיצוני שבגד בעם ישראל בדמות מכירה והלשנה לבריטים על פעולות ופעילי האצ"ל, הלח"י ושאר הארגונים הימניים והדתיים). היהודים קיוו יותר מכל להפוך לעם שיכול להגן על עצמו, וכך היה במלחמת העצמאות (1948), במלחמת סיני (1956) והכי חשוב - מלחמת ששת הימים (1967).
אך היהודים, שהסתנוורו מאור הניצחון, לקחו את תהילת הניצחון והקרב והיללו את עצמם (ופה ראוי להוסיף את התהילה שגנב יצחק רבין, שהיה לא פעיל עקב בעיות עישון, למרות שהיה הרמטכ"ל רשמית), ביצעו פולחן עצמי, הפכו את מדינת ישראל וצה"ל למעין אלילים שאי-סגידה וביקורת עליהם היא בגידה. במקום לעשות קידוש ה' ולהודות לקב"ה על הניצחון הניסי והאולטימטיבי שהיה לנו במלחמת ששת הימים, נתלנו את התהילה והנס לעצמנו. ואת העונש על חילול ה' הנורא הזה קיבלנו במלחמת יום כיפור (1973), שאת ימי השיא (השליליים) שלה תיאר משה דיין כ"חורבן בית שלישי" (למרות שברוך ה', לא היה כך).
מה ניתן להסיק מכאן? שהיהודים, מאז הגלות, תמיד בחרו באחת מהאופציות הבאות: גלותיות פחדנית התרפסותית, שכללה התבוללות וחילול ה' נורא, או פולחן עצמי מולטי-חילוני, שכלל סגידה של ממש למדינת ישראל ולצה"ל, תקיפה והשמצה של כל החולק עליהם ולו על צעד של חייל בבסיס מהשירותים למיטה. דבר אחד איחד את שניהם, והוא העונש והפורענות שקיבלנו על שני חילולי ה' הנ"ל.
עם ישראל, במקום לשלב בין היהדות והביטחון בה' לבין השתדלות ומאמץ אנושי מלחמתי-צבאי וכלכלי (כמו דוד המלך ע"ה), בחר באחת מהאופציות האלו, והתוצאות ניכרות.
ולסיום, ציטוטים תנ"כיים כחומר למחשבה:
"כִּי בְתַחְבֻּלוֹת, תַּעֲשֶׂה-לְּךָ מִלְחָמָה; וּתְשׁוּעָה, בְּרֹב יוֹעֵץ." משלי פרק כד' פסוק ו'.
"אֵין-הַמֶּלֶךְ, נוֹשָׁע בְּרָב-חָיִל; גִּבּוֹר, לֹא-יִנָּצֵל בְּרָב-כֹּחַ.שֶׁקֶר הַסּוּס, לִתְשׁוּעָה; וּבְרֹב חֵילוֹ, לֹא יְמַלֵּט" תהילים פרק לג', פסוקים ט"ז-י"ז.
"אֵלֶּה בָרֶכֶב, וְאֵלֶּה בַסּוּסִים;וַאֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם השם אלקינו נַזְכִּיר" תהילים פרק כ' פסוק ח'.
נושא: עם ישראל - בין פטיש הפולחן (העצמי) לסדן הגלותיות (נקרא 2236 פעמים)