בס"ד
הצעת סיעת תנועת "כך" להביע אי-אמון לממשלה בשל הסכנה לקיומה של המדינה
מצד אויבים ובוגדים מבית
מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כאשר יצא אברהם אבינו עם בנו יצחק לעקדה, הוא לקח אתו גם את שני נעריו. ובכן, "ביום השלישי וירא את המקום מרחק". שואלים חז"ל: "מה ראה? ראה ענן קשור בהר". אמר ליצחק: "בני, רואה אתה מה שאני רואה?" אמר לו: "הן", כן. אמר לשני נעריו: "רואים אתם מה שאני רואה?" אמרו לו: "לאו". אמר: "הואיל והחמור אינו רואה, ואתם אין אתם רואים, שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור".
אכן, חברי הכנסת, יש בני אדם הרואים, המבינים, החשים, הרואים את המציאות ואת האמת. יש שמסתכלים בדיוק באותו כיוון, בדיוק על אותו מצב, ואינם רואים כלום.חמורים. אך יותר מפליא, יותר מדהים מחמורים שאינם מסוגלים לראות, הם אלה שלא רוצים לראות. בתורה, לאחר שבע מכות שהונחתו על מצרים מאת הקדוש-ברוך-הוא, בא משה ומזהיר על מכה שמינית, מכת ארבה. ועבדי פרעה המפוחדים, המתוסכלים, אומרים לפרעה: "הטרם תדע כי אבדה מצרים?" בפשטות, הפירוש הוא: וכי אינך יודע כי מצרים אבודה? המפרש הגדול אבן-עזרא מביא פירוש מבריק, שכולו הבנה עמוקה לנפש האדם. על המלים "הטרם תדע" אומר אבן-עזרא: "הטרם תרצה שיתברר לך כי אבדה מצרים"? חברי הכנסת, איזה פירוש נפלא ואמיתי. ודאי שפרעה יודע כי מצרים אבודה, לא ייתכן שלאחר שבע מכות על-טבעיות לא ידע ולא יבין את האמת, אך המלך העיקש לא רוצה לדעת, לא רוצה להבין, לא רוצה להודות באמת המרה. לכן הוא עוצם את עיניו, מתעלם מהאמת הקשה, בורח מהמציאות הכבדה. הוא לא רוצה שיתברר לו. חולשת בן האנוש: הסירוב להביט בעיניים פקוחות ברע. וכמו שנאמר בישעיהו: "ועצם עיניו מראות ברע".
חברי הכנסת, עדים אנו היום לקבוצה שלמה בארץ שאינה רואה כלום: פוליטיקאים, אנשי רוח, סופרים, מתייוונים למיניהם - חמורים שפשוט לא מסוגלים לראות ולהבין, או פרעונים, משורש "פרעה", שמתוך אימת נפש מחרידה נרתעים מלהביט בפרצופה העכור של האמת המרה, של המציאות הקשה, ובחיל ורעדה בורחים מהמפלצת ומסתגרים במגדל השן בעיניים סגורות ובאשליה ילדותית, כאילו אם רק לא יסתכלו על האמת - היא תיעלם.
חמורים, פרעונים, מטורפים. בונים לעצמם, המבולבלים האלה, מגדלי בבל, גורדי שחקים של אגדות שקר ומיתוסים מגוחכים, שלא היו מביישים את חכמי חלם.
אגדה א': הערבי הישראלי, הפלשתיני היושב במדינת היהודים, הוא ערבי טוב ונאמן למדינת ישראל, יש להבדיל בינו לבין הערבי הרע, הפלשתיני היושב בשטחים, הזורק עלינו אבנים ובקבוקי תבערה, שלא כאבנים ובקבוקי התבערה בוואדי-ערה.
אגדה ב': הערבי הישראלי, הפלשתיני היושב במדינת היהודים, הינו מסכן ומעונה העומד בפני דילמה של זהות כפולה: מצד אחד הוא בן העם הפלשתיני, שאותו הוא כל כך אוהב, ומצד אחר הוא אזרח מדינת היהודים שאותה הוא כל כך אוהב, אך לעולם, חס ושלום, לא יבגוד הערבי, הפלשתיני היושב במדינת היהודים, לעולם לא יבגוד בישראל, במדינה שנפשו קשורה בנפשה.
אגדה ג': חייבים להבין את המסכן ולעזור לו לצאת ממצוקתו ולהרגיש כי אוהבים אותו, כי אכן זה ביתו. חייבים להעניק לו חשמל וביוב ובכך הוא באמת יהיה ערבי טוב. חייבים להעלות את רמת החיים שלו. לדוגמה, יש להוציא ממנו את הזעם והתסכול ואת הלאומיות הפלשתינית על-ידי קבלת בית-שימוש שבו יישב בשקט. הוי עם סכל ואין לב, עם נבל ולא חכם. הטרם תדע כי דווקא ככה, דווקא באשליות חלמאיות כאלה, אבדה ישראל?
יהודים, האמת המרה היא כה יסודית וכה צלולה עד שאי-אפשר להתכחש לה. אפילו תינוקות של בית-רבן רואים אותה, מבינים אותה ומודים בה. ומה היא האמת? האמת היא שהערבים הנמצאים בתוך מדינת היהודים, האזרחים שלנו, חברי הכנסת מוחמד מיעארי, תופיק טובי, תופיק זיאד, מחמד ותד וכהנה וכהנה, שונאים את מדינת היהודים הציונית ורואים בה מדינת ליסטים וגזענים, כאשר כל שאיפתם היא לשים קץ לקיומה.
האמת היא שאין ערבי אחד במדינה הרוצה לחיות במדינה המכונה "המדינה היהודית", כאשר הוא אינו יהודי. האמת היא שאין ערבי אחד במדינה שאינו מתקומם נגד חוק השבות, המעניק לכל יהודי ולא לערבים זכות טבעית וחוקית להיות כאן, לעלות ארצה ולקבל מייד אזרחות, כאשר לבן-דודו של אותו ערבי אזרח, השוהה בירדן, אין זכות דומה. האמת היא שאין ערבי אחד במדינה הרואה בהמנון "התקווה" את השיר שלו, שאין ערבי אחד שאינו רואה במלים "נפש יהודי הומייה" מושג זר, שאין ערבי אחד במדינה השומע את המלים "התקווה בת שנות אלפיים" ואינו מבין שהתקווה בת שנות האלפיים של היהודי לחזור לארץ היתה לגביו, הערבי, חלום בלהות. האמת היא שאין ערבי אחד במדינה הרואה ביום העצמאות יום חג. בשבילו זהו יום אבל, לא חגיגת ניצחון כי אם זיכרון תבוסה והשפלה. האמת היא שאין ערבי אחד במדינה שאינו חולם על היום שבו תקום מדינה ערבית בשם "פלשתין" במקום המדינה היהודית "ישראל", ומשום כך אין ערבי אחד במדינה שאינו מזדהה עם הערבים ביהודה, בשומרון ובעזה, המתקוממים ומורדים נגד היהודים ותובעים מדינה בשם "פלשתין" ביש"ע.
אין ערבי אחד במדינה שאינו מקווה שזה יהיה רק השלב הראשון בדרך למדינת פלשתין, שתכלול גם את הגליל - נצרת ועכו, גם את המשולש - טייבה, טירה וכפר-קסם, וגם את יפו, וגם את רמלה, וגם את לוד, וגם את תל-אביב וירושלים - מזרח ומערב.
משום כך, לעולם לא יהיה כאן שלום, והמאבק והמלחמה והדמים יגיעו, חס ושלום, גם לגליל וגם לשרון וגם לכבישי המדינה וגם לבתיהם של תושבי רמת-השרון. ודאי שזוהי המציאות, ברור שזוהי האמת לאמיתה, וממציאות מרה זו בורחים החמורים והפרעונים.
כאשר ציוותה התורה הקדושה: "השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה", הסביר המפרש הגדול אברבנאל למה לא תיתכן ברית בין ישראל הכובש לבין העם הכבוש, וזה לשונו: "כי אחרי שהם לקחו את ארצם מידם אין ספק שתמיד יבקשו רעת ישראל - - - כי כיוון שאתה ישראל באת אל הארץ ההיא ולקחת אותה מידי יושביה - - -איך ישמרו לך ברית אהבה? אבל יהיה בהיפך - כי יהיה למוקש בקרבך". דברים צלולים, ברורים של יהודי שהבין, לא חמור ולא פרעוני.
הוי, יהודים עיוורים. ודאי שעם שמאמין בכנות, כמו הערבים, שזו ארצם והיא נלקחה מהם, העם הזה לא יהיה מוכן לקבל את הפירורים הצבועים של אבא אבן או שמעון פרס, שמיר או גאולה כהן, של הקיבוץ הארצי או של "גוש אמונים", המלצרים היהודים מימין ומשמאל, מיוסי ועד גאולה, המשקרים לערבים במצח נחושה, המפטפטים על שוויון זכויות ועל דמוקרטיה. אבל אין יהודי אחד בבית הזה שיהיה מוכן לתת להם להיות רוב בדמוקרטיה, בילודה, בדמוגרפיה.
יהודים, המרד של הערבי הישראלי הפלשתיני בקרבנו כבר התחיל. בינתיים הוא אומנם על אש קטנה, אך להב המרד כבר עולה. שמעו פרעונים וחמורים, הוזהרתם: ביום המרד של הערבים הישראלים לאות הזדהות עם אחיהם ביהודה, בשומרון ובעזה, העתיקו את עזה ואת יהודה ושומרון ליפו, ללוד, לוואדי-ערה. אותה שנאה בעיניים, אותן אבנים, אותם בקבוקים, אותם ססמאות ודגלי אש"ף, אותה החלטה לחסל את המדינה היהודית.
בנצרת מומחשת השנאה למדינה. עורכים הפגנות עם ססמאות נגד המדינה ובעד תמיכה באש"ף. בעכו ובחיפה וגם ביפו יש הזדהות גלויה עם אש"ף ושנאה ליהודים, שנאה בולטת. בוואדי-ערה, אהה, ואדי-ערה, אהה, אום-אל-פחם, כל האזור הזה, השוכן בלב-לבה של המדינה, הפך לשטח כיבוש קטן, כאשר כלי רכב של יהודים הופכים מטרה לאבנים ולבקבוקי תבערה. אוטובוס של "אגד" נשרף, דגלי אש"ף מונפים באוויר, ויהודים פוחדים לנסוע בכביש חדרה-עפולה. שומו שמים, זאת המציאות במדינה הציונית היהודית, הגאה, הריבונית, 40 שנה לאחר העצמאות כביכול.
לפני ארבע שנים החליטה תנועת "כך" להגיע לוואדי-ערה ולאום-אל-פחם כדי להדגיש ולהמחיש את האמת הברורה לכל מי שאיננו חמור או פרעון, שוואדי-ערה ואום-אל-פחם במיוחד הם קן של נחשים ועקרבים, מבצר של שונאי יהודים בישראל, שחייבים לסלקם מהארץ. ברור שכל החמורים והפרעונים מהשמאל ועד הליכוד, אפילו עד
"התחיה", התקוממו וקרקרו: גזענות, התגרות; ערביי ואדי-ערה ואום-אל-פחם הם אזרחים טובים ונאמנים. ואנשי הקיבוצים האומללים והאטומים מיהרו להגיע לשם ולהזדהות עם אחיהם הערבים מול הגזענים היהודים. וויצמן, העזר כנגדנו, מיהר לתת לקן הנחשים מעמד של עיר, כך שהיום היא כבר עיר של נחשים.
והנה, ידידי הטובים והיקרים, חברי הכנסת, מתכבד אני להודיע לכם, שאני מתכוון לקיים בעזרת השם מבצע של "בחזרה לוואדי-ערה" בחג הפסח הבא עלינו לטובה. הפעם יצטרפו אלינו מאות ואלפי אנשים יהודים שפויים, לא חמורים, שהצליחו במשך השנה הזאת להבין, שאומנם זה מוקד של נחשים ועקרבים.
כולנו, השפויים, הגענו למסקנה, שאם אנו רוצים להציל את הילד, את הבן, את הבת, מליל "איטבח אל-יהוד", ואם רצוננו להבטיח שבעוד 10 שנים תתקיים מדינה יהודית בארץ, הפתרון היחידי הוא להוציא את הערבים מהארץ. התשובה היחידה היא באימוץ דברי אמנו שרה, שדרשה: "גרש את האמה הזאת ואת בנה ישמעאל כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק".
הפתרון היחידי הוא בהבנה שהערבים אזרחי מדינת ישראל שונאים את המדינה, מהווים גיס חמישי, הממתין לקומו למרוד ולחסל את המדינה היהודית; בהבנה שהערבים כאן, במדינת היהודים, מעצם העובדה שאינם יהודים ואינם ציונים, הפכו סרטן המתפשט בגופנו.
ומכיוון שהממשלה האומללה הזאת לא מסוגלת לראות, לא רוצה שיתברר לה כי בדרך שאנו צועדים אבדה המדינה, חס ושלום, ולא מוכנה להוציא מכאן את הערבים - אני מציע אי-אמון לממשלה.
נושא: נאום של הרב כהנא זצוק"ל-הי"ד בכנסת לקרוא (נקרא 1391 פעמים)