מה אתה עונה על המאמר הזו של משה פייגלין?
תשובת משה פייגלין למכתבו של ברוך מרזל בעיתון בשבע:
לעיון במכתבו של ברוך מרזל בעיתון בשבע, לחץ כאן.
לפני כחצי שנה, נחל הליכוד תבוסה מול קדימה, בשל המלחמה שניהל נגדי נתניהו. למרות זאת, המליצה מפלגתו של מרזל – האיחוד הלאומי – לנשיא פרס, על בנימין נתניהו כמועמדה להרכבת הממשלה. בזכות המלצות אלה של מפלגות הימין, נתניהו הוא היום ראש הממשלה. עכשיו כשנתניהו מקדם את רעיון שתי המדינות, מטיל מרזל את המשימה והאחריות להפלת נתניהו, לא על חברי מפלגתו – אלא כמובן עלי. בלי משים מאשר מרזל כי למנהיגות יהודית מתוך הליכוד, יש כנראה יכולת גדולה הרבה יותר מאשר למפלגתו שלו.
ברוך מרזל הוא יהודי יקר שכמו רבים מן המתנחלים, אהב מאוד את טעמה המתוק של מחאת 'זו ארצנו' ומבקש מאיתנו להטעימו שוב מאותו הטעם. אלא שאנו זוכרים היטב שבעקבות המחאה ההיא, עלה נתניהו לשלטון והמשיך בדרך אוסלו באמצעות קולות הימין. אנו החלטנו שאת המשחק הזה אנו לא משחקים יותר, אבל אליבא דמרזל, המטרה אינה תוצאת המשחק, אלא עצם ההשתתפות.
אם נשאל את עצמנו במה הועיל ברוך מרזל להתיישבות, עם משחקי אום-אל-פאחם שלו, נמצא עצמנו מתקשים להשיב. אלא שלנו, במנהיגות יהודית, ברור שברוך מרזל וחבריו מצליחים בהחלט. הם מצליחים משום שמטרתם, כאמור, היא עצם ההשתתפות במשחק. על ניצחון הם כלל לא מעיזים לחלום. עצבנת שופט או עיתונאי, סחטת קללה עצבנית מח"כ שמאלני, הצלחת להעלות חיוך על שפתי הציבור הנאמן – השגת את מטרתך. עכשיו אתה יכול לחזור ל"בית השלום" או לבתים שהקמת בשוק של חברון, ולהמתין לגירוש הבא, בידיעה ברורה שאתה את שלך עשית...
זו בהחלט זכותם של מרזל וחבריו לפעול על פי דרכם והאמת היא שגם אנו, מוצאים עצמנו לעיתים מחייכים להנאתנו למשובתם.
הבעיה מתחילה כשהם מתעקשים להציב למנהיגות יהודית את אותן מטרות שהציבו לעצמם. מן הרגע הראשון שבו הקמנו את מנהיגות יהודית, חזרנו והסברנו שמטרתנו אינה מחאה - לא חוץ פרלמנטארית ולא פנים פרלמנטארית. יותר איננו נלחמים בשמאל כדי להעלות את הנתניהו התורן לשלטון. אנחנו חותרים למטרה אחת בלבד – הנהגה אמונית למדינת ישראל. כפי שמרזל הוא סיפור של הצלחה לאור המטרה אותה הציב לעצמו, גם את מנהיגות יהודית יש לבחון לאור המטרה - השונה בתכלית – שהציבה היא לעצמה. השאלה עליה עלינו להשיב אינה אם פייגלין נכנס לכנסת או אם נתניהו מתנהג יפה – לא אלו היו המטרות שמנהיגות הציבה לעצמה. לכולם הרי ברור שיכולתי להיות בכנסת מזמן. כמו כן הייתי גדול המזהירים מפני ביבי. לכולנו גם ברור שדווקא בגלל המטרה הגדולה שהצבנו לעצמנו, ביבי נלחם בי בחירוף נפש והמערכת נעמדה על רגליה האחוריות ומנעה את כניסתי. מגוחך לטעון שמי שעוד לא הגיע לפסגת האוורסט, נכשל – בעוד זה שכלל לא מעז להתחיל לטפס, הצליח...
השאלה שצריכה, אם כן, להישאל כדי לבחון אם מנהיגות מצליחה או נכשלת, היא אחרת לגמרי. השאלה היא האם מאז שהוקמה מנהיגות יהודית, הצליחה התנועה לקדם את האלטרנטיבה האמונית להנהגת המדינה - כן או לא. האם הציבור האמוני עצמו מודע היום לרעיון? האם מעגלים הולכים ומתרחבים בתוך הציונות הדתית ומחוצה לה מתוודעים לכך שנוצרת אלטרנטיבה אחרת להנהגת המדינה? האם המועמד האמוני והרעיון שהוא מייצג חדרו לתודעת הציבור? או שמה מאז שהתחלנו את דרכנו – שום דבר לא השתנה, אף אחד לא שמע - לא על הרעיון, לא על האיש ואף אחד גם לא החל כלל לחלום בכיוון הזה.
למי שהתשובה לא ברורה דיה, כדאי לשאול את עצמו שאלה מאוד פשוטה. מי טורד יותר את מנוחתו של נתניהו, שנוא נפשו של מרזל. חבר הליכוד פייגלין או איש האיחוד (שכני וחברי הטוב) ח"כ מיכאל בן ארי? האם זה פייגלין שכלל אינו ח"כ, או כל חברי הכנסת של האיחוד הלאומי גם יחד? למי שמוכן להתייצב באמת מול המציאות ולהשיב לעצמו בכנות – התשובה ברורה לחלוטין.
רוב הח"כים, הן של האיחוד הלאומי והן של הבית היהודי, הם אנשים מצוינים וראויים לשרת בכנסת יותר מרוב חברי הבית. אלא שהבריחה מן ההתמודדות האמיתית, ההתעקשות על ריצה במפלגות סקטוריאליות והצבת מטרות מוגבלות לציבור האמוני, מסיטה אותו מתפקידו האמיתי לעת הזו – הנהגת עם ישראל בדרך ה' - ותוקעת אותו שוב ושוב בתוך דפוס פעולה שתמיד נכשל. מאז ש"עצרנו את הנסיגה בסיני", אנו ממשיכים בדיוק באותה דרך ובד"כ גם עם אותם אנשים. עכשיו אנו "עוצרים את הנסיגה" בגוש קטיף, "עוצרים את הנסיגה" במאחזים ולאחרונה אנו "עוצרים את הנסיגה" גם בעפרה ובהתיישבות הוותיקה. – מי שבורח מייעודו, מוצא עצמו מנהל ללא הרף מלחמת מאסף חסרת תכלית ולבסוף גם על עצמו אין הוא מסוגל יותר לשמור.
אנו תומכים ומסייעים, בכל הכוח הפוליטי הרב שצברנו בליכוד, בהמשך ההיאחזות בכל סנטימטר של ארץ ישראל. גם המאבק החוץ פרלמנטארי חשוב מאוד וצריך להימשך. אפילו שובבותם של מרזל וחבריו – יש לה מקום במערכה הגדולה. אבל קודם שאנו רצים אל כל אלה – על כולנו למלא את טופס ההצטרפות לליכוד, לא רק כדי שנוכל להיאבק מאבק משמעותי על ארץ ישראל, אלא בראש וראשונה כדי שהציבור האמוני יעלה בהמוניו על המגרש בו מתחוללת המערכה החשובה מכל – המערכה הקובעת מי ינהיג את מדינת ישראל.
http://he.manhigut.org/content/view/3792/