אתה טועה, יש אחדות מקיר לקיר אצל החרדים לגבי התמיכה במאבקם הצודק. אולי אתה מקנא, מפני שאין ולעולם לא תהייה אחדות כזאת ונחישות כזאת אצל הדתילוני"ם (כמו שאומר פה יפה מאד אבי רט ברגע נדיר של חשבון-נפש).
במה זה שונה מאלימות כלפי החיילים והיסמי"ם עם האלות והסוסים? מה ההבדל בין ה"חמומי מוח" כלשונך האלה לבין ההם שהיו על הגג בכפר דרום והמטירו חומצות על המגרשים? האם גם הם היו "חמומי מוח" בעיניך שרק השחירו את פניה של החברה הדתית-לאומית?
א.) אני לא ראיתי את התמיכה של גדולי העולם הליטאי ולו אחד, ואין אף חרדי ליטאי שנטל חלק במהומות.
ב.) גם בקרב החסידים, לא כל החצרות נוטלות חלק בעניין, אלא רק חלקם.
ג.) יכול להיות שיש תמיכה ברמה ההצהרתית ביחס למקרי המבחן הנ"ל (ברמת הבעת הדעה ביחס למקרי פתיחת החניון בשבת והאם המדוברת), אבל אין תמיכה רוחבית באלימות כשלעצמה, צר לי.
ד.) אינני יודע מה זה "דתילוני"ם", הסקטור של חובשי הכיפות הסרוגות מורכב מהרבה תתי קבוצות (דתיים "לייט" מאדיאולוגיה, הקיבוץ הדתי, ישיבת הגוש, הר המור, חבקו"ק, מרכז, חרד"לים, ישיבות "הקו", מודרן-אורתודוכס-אנגלו-סכסי, ניאו-ברסלב, בני עקיבא, עזרא, אריאל, יו"ש, שפלת החוף, גרעינים תורניים וכו' וכו' וכו').
ה.) גם אצל החרדים יש פיצולים על גבי פיצולים במגוון תחומים (רק הבחירות האחרונות בירושלים אומרים הכל)
ליטאים מול חסידים (דגל התורה מול אגודת ישראל), ליטאים נגד ליטאים (ישיבת פוניבז' כמשל), חסידים נגד חסידים (מאבקים בין חצרות ובתוכם), סאטמער ונטורי קרתא נגד כל השאר, אשכנזים מול ספרדים והרשימה עוד ארוכה,
אז על איזה אחדות כבודו מלהג?תשמע, אני חסיד גדול של שיקולי "עלות/תועלת", כפי שכבר כתבתי בעבר, אני נגד פעולות בדד על ידי יהודי בודד או מספר יהודים בודד נגד מוסלמים, לא בשל חוסר המוסריות שבהם (אין לי שום בעיה עם הפן המוסרי שלהם), אלא בשל חוסר היעילות שבהם.
אותו הדבר ביחס למהומות בלתי מאורגנות ובלתי מצויידות ובעלות מטרות קצרות טווח והתנהלות של מלחמת מאסף, לא בשל המוסריות, אלא בגלל שזה פשוט לא יעיל.
ומכאן אני נפנה ל-
נעם פדרמן קורא לזה "כּסאח"..
נץ קורא לזה "לעלות על הבסטיליה של גווארדיית 1984"..
אני ונועם פדרמן לא נמצאים על אותו משקל, בשל העובדה, ששוב, השיטה של פדרמן זה השיטה החרדית והשיטה של אותם צעירים בעמונה ועל גג בית הכנסת בכפר דרום,
לא יעיל ב-ג-ר-ו-ש , פעולות קטנות של "אנרכיה" בסגנון האלקשי, זה סוג של מלחמת מאסף בלתי מסודרת ומאורגנת, פרץ ספורדי של מיואשים שב-LONG RUN פשוט יפסידו במלחמת המאסף הלזו או סוג של UPHILL BATTLE שבלתי ניתן לנצח בו, אלא חוץ מהישגים מקומיים ספורדיים.
מה שאני מציע מאידך, זה מהלך כולל שמתחיל במהלך של העמדת אלטרנטיבה אליטיסטית ברמת חמשת נקודות הכח בשלטון המדינה באמת- עיין מאמרי -
http://hayamin.org/forum/index.php/topic,13158.0.htmlלאחר שאתה משיג את זה, "המכה בפטיש" הוא אותה עליית המונים כוללת ומאורגנת על "הבסטיליה" שתיפול כמו פרי בשל לידינו, אופציה שנייה להתנהלות כוחנית היא בסגנון ה-חולצות החומות של היטלר בגרמניה הויימארית, הרבה יותר קטלני, הרבה יותר מאורגן, הרבה יותר יעיל.
