עמלק ואויבי ישראל > המאבק על ארץ ישראל
השמאל של עד 1976 = הימין הקיצוני של היום: למה כך הוצאה מחוץ לחוק???
GY:
בס"ד
מדבריך הבנתי שאתה לא רואה את הכנסת כמכשיר לקידום חלק מהרעיונות שלנו. לכל היותר אתה רואה בכנסת מין גימיק זמני. בתנ"ך מדינת יהודה קמה כשהיו שנים עשר שבטים ובנו של המלך שלמה לא השכיל ולא שמע לזקנים. שבט יהודה היה אז במרכז העולם והוא נהנה מהמקדש המפואר שהיה בשטח בנחלתו. האחרים גבם נשבר מהמיסים ומהעבודה הקשה בארץ הלבנון.
היום רעיון ההיפרדות מישראל אינו מעשי: אין יותר שבטים ונחלות. יש עם אחד שבירתו ירושלים. ההבדל בזיקה לדת אינו ייחודי לאזור אחד דווקא בארץ, אלא מעורבב בכל הארץ. אז איך תחלק את האדמה?
אני הבנתי שכדאי לרוץ לכנסת דווקא כדי לקדם יוזמות שלנו, וליצור לובי של אנשים שקרובים אלינו ממפלגות קרובות. ברגע אחד מניתי יותר מעשר יוזמות כאלו:
לשיפור חינוך יהודי בישראל,
לאהבת ישראל,
להקלה על התישבות יהודית בגולן וסמוך לגבולות המדינה,
להקלה על התישבות ביוש"ע,
ליצור גוש חוסם בכנסת כנגד נסיגות מאדמת ישראל,
להתנגד לשחרור רוצחים ערבים כדי להחזיר שבויים חיילי צה"ל ואחרים,
לחוקק חוקים שישנו את מעמד הימין הקיצוני ויהפכו אותו בחזרה לחוקי
לפנות לבית המשפט בתלונות כנגד חברי כנסת ערבים בגין מעשיהם,
להגביל את פעילות השב"כ והמשטרה בשטחים נגד יהודים,
להקל על הוראות הפתיחה באש של חיילי צה"ל והמתנחלין באופן שיתן להם יותר הרתעה ויותר חופש פעולה כנגד ערבים,
להגדיל את ההתישבות היהודית ביש"ע ועוד ועוד
אני חושב שדווקא, ובניגוד לדעתו של נעם, יש לנו מטרה להיבחר לכנסת לקדם נושאים קרובים אלינו. ואם אני צודק במחשבה שלי - אז צריך לפעול כדי לקדם אותה. זה אומר שגם אנחנו כתנועה נצטרך להיות חוקיים ולפעול במסגרת החוק וגם לתמוך וליצור לובי ושתוף פעולה עם תנועות הקרובות אלינו. מובן שלהיפרד ולהתחיל הכל מחדש זה הרבה יותר קל. לעומת זאת, לתקן מצב קיים מעוות ומקובע - קשה מאד. אבל לפחות זה מעשי. לשבת בבית ולחלום על התנתקות או היפרדות שלא תהיה כנראה לעולם תמיד הרבה יותר קל.
GY
דוקא_כך:
יכול להיות שאתה צודק, ובאמת צריך ליישם בצורה רצינית "בתחבולות תעשה לך מלחמה" על-ידי העמדת פנים שאנחנו "מתונים" וכך להיכנס לכנסת.
GY:
בס"ד
אני נגד שקר. לא צריך לשקר אף פעם. יהודי לא צריך לשקר בכלל, ולא לשקר יהודים אחרים בפרט, שזה חמור יותר.
יש לנו מטרות רבות. צריך להגיד ולהגדיר מהן המטרות שמתאימות למסגרת פוליטית ולקדם אותן במסגרת הפוליטית. הכנסת היא מכשיר לקידום נושאים מסויימים. נושאים אחרים שאינם מתאים למסגרת פוליטית, או יכולים לגרום לנו נזק, או יכולים ליצור בעיות שונות- אין לקדם אותם במסגרת פוליטית.
אותם אנשים מהימין שייכנסו לפוליטיקה צריכים להבין מראש שהם עוסקים בנושאים מסויימים ומוגדרים כאשר בנושאים אחרים הם אינם עוסקים כלל. לא להתייחס אליהם ולא לדבר עליהם בכלל. אמנם בפוליטיקה הישראלית כולם רגילים לתחוב את אפם בכל נושא אפשרי, וכולם "מומחים גדולים" לכל דבר ועניין. אבל זה לא מחוייב המציאות. בעולם מקובל שאנשים מסויימים מביעים דיעה של טעם אך ורק בנושאים בהם הם מבינים ומומחים. חוסר התייחסות לנושאים מסויימים אינו שקר ואינו פחיתות כבוד. הפוליטיקאים מהימין צריכים לבוא לציבור ולהגיד מראש שאכן יש להם דיעות בנושאים מסויימים אבל הם לא עוסקים בהם כלל במסגרת הפוליטית או כל זמן שהם בתפקיד ממלכתי.
אני חושב שגישה כזו תוסיף לנו כבוד ותראה על הבגרות והגישה הענינית ותחבב אותנו על הציבור.
GY
אור_הירח:
--- ציטוט של: GY על נובמבר 01, 2006, 18:57:18 ---בס"ד
מה שקראו עד בחירות 1977 שמאל, ייצג למעשה דיעות הרבה יותר ימניות מאשר הימין הקיצוני היום. אני זוכר ראיון בטלויזיה שהיה בשחור לבן עם גולדה מאיר. המראיין שאל אותה איך ישראל יכולה לשלוט על מיליון ערבים? האם ישראל לא צריכה להחזיר שטחים כדי לעשות שלום עם הערבים? גולדה ענתה כזה "לא" שהמראיין לשונו דבקה לחיכו ולא שאל יותר ובזה הסתיים הראיון.
עם עליית הליכוד לשלטון במהפך של 1977 חוסל למעשה הימין בישראל. בגין עלה בסיסמה שהוא יכול לעשות שלום, וצירף לממשלה את עזר ויצמן ומשה דיין (לממשלה אם כי לא למפלדת הליכוד שהתנגדה לשניהם). ויצמן התחיל כליכודניק צעיר ואחר כך עם השנים עבר שמאלה, ומשה דיין נדחה ע"י מפלגת העבודה. שניהם היו לווינים פוליטיים. לכאורה היתה מטרתו של בגין להתגבר על המערך וסופסוף אחרי שנות דור להחליף את השלטון בישראל. אך בדרך לשם הוא איבד בלי להרגיש את הימין. באותן הבחירות, מפלגת העבודה היתה מבולבלת ולא שמה לב למה שהליכוד עושה, ונשארה בדיעות הימניות הישנות שלה. כך הפסידה העבודה את בוחרי הימין כי באופן מסורתי הם תמכו בליכוד, אבל גם את בוחרי השמאל שתמכו במשה דיין ועזר ויצמן וראו בממשלה כזו שמאלנית ומתאימה לדיעותיהם. בסבבי הבחירות הבאים שנערכו אחריהן, כבר הציגה העבודה בכל פעם מצע שמאלי יותר עד שהגיעה למקומה כיום.
הפסקה הבאה היא קצת מסובכת, ואני מתנצל על כך:
לפי תורת המשחקים (שבין מפתחיה היה זוכה פרס נובל לכלכלה ג'ון נאש) ידוע שכאשר יש שתי מפלגות פראגמטיות בשלטון, ומספר אחת מציגה מצע פוליטי, מספר שתיים תמיד תביע דיעה קרובה אליה ככל האפשר כך שהפער ביניהן יהיה מינימלי. בצורה כזו השניה מגיעה למקסימום התמיכה בה בציבור (למי שאוהב מתימטיקה, יש משוואה נחמדה מאד שמתארת את זה). בבחירות 77 הופר שווי המשקל. כעת הליכוד לא היה יותר מספר שתיים, אלא מספר אחת. הליכוד, שזיהה את שבירת שווי המשקל, נקט באסטרטגית הבחירות שמאלנית. החלטה זו של הליכוד גרמה לתזוזה של מספר שתיים - מפלגת העבודה, ויחד עמה גם כל הפוליטיקה בישראל חזק שמאלה. במפה הפוליטית בישראל כיום חזר באיזון בין שמאל לימין, והדיעות שוב מקובעות.
שווי המשקל מכתיב שהימין יכול לקבוע מהו הקו האדום השמאלני ביותר של ההשלטון, ואילו השמאל יכול לקבוע מהו הקו האדום הימני ביותר של השלטון. ::)
מבחינה מעשית, השמאל יכול להחליט על צעד ימני כגון פתיחת מלחמה תוך הסתמכות על קונצנזוס לאומי. בעוד שהימין יכול להחליט על צעד שמאלני כגון על הסכם שלום תוך הסתמכות על אותו סוג של קונצנזוס אלא מהכוון השני. אם הימין ינסה לפתוח במלחמה (צעד ימני), השמאל ברגע הראשון יתחזה לתומך במהלך. אבל בהזדמנות הראשונה יפלג את העם ויגרום להפלת השלטון. מי שזוכר את ההפגנות נגד שרון ובגין מלחמת של"ג שגרמו לנפילת שרון ונפילת בגין, והפכו את שרון כביכול לרוצח בסברה ושאתילה (מקרה בו ערבים ניצלו את בלבול הקרבות ורצחו ערבים אחרים). ואילו השמאל, אם ינסה צעד שמאלני, כגון להגיע להסכם שלום- מייד הליכוד יתנהג באותה הדרך ויפלג את העם ויפיל עת השלטון בהזדמנות הראשונה. ראה לאן הובילו נסיונות להסכמי השלום של רבין ואהוד ברק.
מהפך 77, הזיז את כל המפה הפוליטית עמוק לשמאל. לאחר מכן השמאל התאושש ושווי המשקל חזר. אלא מה, שווי המשקל החדש נשאר מקובע עמוק בשמאל ואינו יכולה לצאת מהמקום הזה. שווי המשקל הזה הוא נורא לכולם. בישראל היום יש פער גדול בין מה שאנשים אומרים, רוצים ומאמינים ולמי הם בעצם מצביעים. השמאל והימין מחבקים אלו את אלו חיבוק דוב כשבאמצע קדימה ואינם יכולים לזוז ממנו שמאלה או ימינה מאותה הנקודה. בדיעבד,אילו מנחם בגין ב 77 נקט בעמדה שיש בה שמירה על הדיעות הימניות - הוא היה אמנם מפסיד את השלטון באותן הבחירות, אבל שווי המשקל הישן היה נשמר ולישראל היה שלטון בעל עמדות ימניות עד היום. מי שרוצה לדעת מדוע קדימה זכתה בבחירות, יסתכל על המפה הפוליטית. קדימה היא המרכז המדוייק של הפוליטיקה בישראל.
היחיד שאיים על שווי המשקל המקובע הזה מימין היה הרב כהנא. הרב כהנא ייצג אלטרנטיבה ימנית, בדומה למה שהליכוד היה לפני 1977 רק עם צוויון דתי אמוני, כלומר מפלגה עם פוטנציאל של 24% מקולות המצביעים לערך. כהנא, חדור אמונה וצדיק אמיתי, לא סוטה ימין ושמאל מדרך התורה, התנהג בפוליטיקה הישראלית כפיל עוור בחנות חרסינה. לרוע מזלו, הוא היה יחיד עם מפלגה עשירה אבל קטנה יחסית למפלגות הגדולות. בתקופה, לפני שהוציאו את כך מחוץ לחוק, היה בכך הרבה מאד כסף שהגיע מחב"ד. הרבי החליט וכולם עשו. זו היתה הפעם האחת והיחידה שחב"ד התערבה בבחירות בישראל. היו אז לתנועת כך הרבה עשרות מיליונים. יותר משהיה לליכוד! הדברים שחיים מציג בנושא הזה היום, היו שונים בתכלית בתקופה ההיא. הכסף זרם אז כשיטפון אדיר והביא לסקרים שניבאו לכך 11 מנדטים. כל נתיבי איילון היו מכוסים בפלקטים שחורים צהובים עם האגרוף המפורסם. לא יכלת להפנות מבט בשום מקום בישראל בלי לראות צהוב.
ראש הממשלה אז, יצחק שמיר, חשש מאבדן קולות מצביעים של הליכוד לכך. שמיר שיתף פעולה מאחורי הקלעים עם פרלמנטרית וותיקה ומנוסה ועורכת הדין מעולה, ושונאת דתיים וימניים עד שרשי שערותיה שולמית אלוני. זו עשתה את מה שהיא יודעת היטב, ויחד גרמו למהלך משפטי שהוציא את כהנא מחוץ למשחק הפוליטי לתמיד: ארגון טרור לא חוקי. אין בושה גדולה מזו. מכה איומה ונוראה שאין כמוה!. כל עשרות המיליונים ששפך הרבי, והמאמצים והפלקטים והסקרים, כולם ירדו לטמיון. כהנא בסופו של דבר התנהג בדיעבד טפשות בקוצר רוח ובקוצר ראיה. הוא נזרק בבעיטה מהכנסת והוצא מחוץ לחוק לעולם בבושת פנים. שמיר חיסל יריב פוליטי חזק ועשיר בחכמה ובמחיר אפס. התוצאה של הסיפור הזה היא שכיום בגלל הבג"ץ ההוא, לא יכולה לקום מפלגה ימנית אמיתית במסגרת החוק והשב"כ יושב חזק על כל מי שמצייץ ימין קיצוני (תשאלו את נועם כמה חזק). את הסיפור הזה אני לא שמעתי בדרשותיו של חיים... חיים מעדיף יותר להתרפק על החום והאהבה והאופוריה והשמחה שהיתה אצל היהודים, והפחד אצל הערבים. הוא חי עד היום את הלך הרוח שהיה ברחוב היהודי בימים שקדמו לבג"ץ. שקדמו לבושה ולביזיון הנורא. עוד לא קמה בישראל מפלגה כזו שהוצאה מחוץ לחוק כארגון טרור.
שמיר רצה לקבוע מהו הגבול הימני אך לא יכל לעשות זאת בעצמו כי היה ימני. לפי האמור לעיל, רק השמאל יכול לקבוע את הגבול הימני. אבל שיתוף הפעולה שלו עם השמאל, יצר מנוף מתאים. היום הקו האדום הימני בפוליטיקה הישראלית עובר כחוט השיערה בלבד ממדיניות הליכוד. ביום שיכנסו כמה חברי כנסת ערביים לכלא, הקו האדום השמאלי יעבור כחוט שיערה מהמערך.
הדברים שאני מתאר כאן הם לצערנו כולנו נכונים, ומבחינת עם ישראל הם איומים ונוראיים. שווי המשקל הקיים כיום הוא למעשה רע לכל המפלגות, לאזרחים, ולמדינה. אבל הפרגמטיזם הפוליטי מכתיב שאף אחד לא יסכים להתאבד פוליטית כדי לצאת ממנו. בסיפור שהיה בסרט מצוייר על חתול ועכברים, היה לעכברים פעמון. כל העכברים ידעו שאם יתלו פעמון על צוואר החתול הם יוכלו לשמוע אותו מרחוק ולברוח, אבל אף עכבר לא רצה להסתכן ולתלות את הפעמון בעצמו על צוואר החתול.
פתגם סיני עתיק אומר שגם אם אתה מפסיד, אל תפסיד את הלקח. הלקח הוא הבנה של הכוחות הפועלים במערכת הפוליטית והתנהגות לפיהם, ואם אנחנו רוצים להגיע לשלטון יום אחד בע"ה, לפני כן מישהו יצטרך להסיק מסקנות גם מסיפור נפילתו של הרב כהנא זצ"ל.
GY
--- סוף ציטוט ---
אתה כותב מאוד יפה יחסית לקיצוני חבל...
GY:
בס"ד
תודה רבה ;D
ראיתי שאתה נמצא יחסית הרבה בפורום ומתעניין בדברים ומגיב. זה טוב מאד. חשוב שליהודים יהיה איכפת. אני מאחל לך שתפתח דיעה מקורית ואישית שלך, ותבחר לעצמך דרך שראויה לך על פי למידת הדברים ידיעת העובדות והגעה לאמת שלך.
בעניין זה, עצתי לך היא לשמור על ראש פתוח ולא להניח מראש שכל הימניים הקיצוניים הם .....
GY
תפריט
[0] אינדקס הודעות
[#] עמוד הבא
[*] עמוד הקודם
עבור לתצוגת גירסה מלאה