בס"ד
ידידי כך או כך, לצערנו אין פתרונות מהירים ואין זבנג וגמרנו. זה לא נס קפה. הדרך היחידה לעשות משהו בעל משמעות היא דרך קשה וארוכה ומתסכלת. קודם כל צריכים לפעול במסגרת החוקים הקיימים ולזכות להיכנס לכנסת. אחר כך צריך הרבה חכמה והרבה צנעה והרבה ניסיון פוליטי כדי להגיע לשתוף פעולה עם גורמים קרובים לנו כי רק כך דברים נעשים לאורך זמן. הרב כהנא זצ"ל היה באופן אישי אדם צנוע מאד, אבל בנאומיו הפוליטיים היה מאד לא צנוע ומאד לא חכם. הוא היה אדם מאד מפחיד ומאיים בדבריו. אם נקרא למועצת ישע בשם מועצת פשע, ואם נשמיץ את ליברמן ואת אפי איתם, ברגע שנצטרך את תמיכתם בעתיד הם יפנו לנו עורף.
GY
איני מסכים איתך. אני מבין מאיפה אתה בא---"בתחבולות תעשה לך מלחמה". בודאי. אבל מצד שני, "ראשית חכמה יראת ה'" וכשהשם בחר ביחזקאל לנביא הוא אמר לו שימסור את דבריו לעם ישראל, ללא סטיות וללא פשרות, "אם ישמעו ואם יחדלו". ומהבחינה הזאת הרב כהנא זצוק"ל הי"ד היה אחד היהודים החכמים ביותר אי-פעם, בזכות דבקותו בהשם ובדרכיו, וסירובו להתפשר על המסר התורני. וזה היה ההבדל בין תנועת כ"ך לבין כל השאר. הרב עשה
הבדלה בין טוהר התנועה שלו לבין שאר השיקוצים החילוניים
והדתיים בפוליטיקה הישראלית, שקרקרו וממשיכים לקרקר על אינטגרציה ו"אהבת ישראל" מזויפת. בכך שהרב סרב להתפשר, הוא חיזק את הניגוד שבין האמת של תנועתו ובין השקר של כל השאר, ובכך יצר בסיס לשינוי בעם ישראל, ולחזרתו של העם בתשובה בעתיד (הקרוב ב"ה). הוא אמנם לא זכה לראות את פרי מאמציו, ואולי גם אנו לא נזכה לראות את הגאולה השלמה והסופית, אבל בכל מקרה ברור שמעשיו היו נכונים, נבונים, שקולים
ונחוצים. "מיהו חכם? הרואה את הנולד." והרב הי"ד ראה את הנולד, ועל כך אין עוררין.
הדברים שכתבת, במיוחד
"מאד לא צנוע ומאד לא חכם. הוא היה אדם מאד מפחיד ומאיים בדבריו", ראשית כל אינם נכונים, כיוון שאם תתבונן בתשומת-לב בתמונות של עצרות עם בהן הרב הופיע, תראה ששומעיו השתייכו לשלושה מחנות: (1) תומכיו הנלהבים, ששתו בשקיקה, בהערצה ובאהבה את דבריו; (2) שונאיו, שרחשו לו בוז; ו-(3) ישראלים ממוצעים אדישים שהקשיבו לדבריו בתשומת-לב וחשבו על משמעותם באופן שכלתני בלי לערב את רגשותיהם. היחידים שהיתה להם יראה מפניו היו המנהיגים העלובים בממשלה, והם פחדו ממנו לא בגלל המסר שלו, אלא מחשש לאיבוד השפעתם. אילו במקום הרב כהנא היה מופיע מנהיג כאריזמטי שמאלני שהיה מושך רבים שמאלה ומסרב להתפשר עם הימין (המדומה), השלטון היה מטפל בו באותה צורה בה טיפלו ברב כהנא. כמובן שלרב כהנא הם רחשו שנאה מיוחדת, כיוון שהם היו מתבוללים שונאי יהדות, אבל השנאה הזאת לא השפיעה על האמצעים שנקטו בכדי להיפטר ממנו, אלא שנאתם היוותה בעיקר מקור לסיפוקם מהצלחתם בסילוקו מן הכנסת.
שנית, דבריך מסגירים את העובדה שעמוק בתוכך אינך כהניסט (ואני לא מציין זאת בהכרח כעובדה שלילית אלא פשוט כעובדה). אתה קרוב יותר מבחינה אידאולוגית ל"מחנה הדתי הלאומי", ואני מניח שתזדהה במיוחד עם משנת הרב קוק זצ"ל. תלמידי הרב קוק יותר קרובים לכהניסטים מאשר כל השאר, ובכל זאת הם מאוד מאוד רחוקים... הם מבינים את חשיבות קדושת הארץ ויישוב הארץ, אבל, כמו השאר, הם מעדיפים להיות "מציאותיים" והם אינם מבינים שאנו חיים בתקופה של גבורה, כאשר יד ישראל חזקה, ושהגיע הזמן לקדש שם שמיים על-ידי גבורה וכח, מכיוון שגבורה וכח הם הדברים היחידים שמבינים הגויים. כל העניין של הנחת תפילין---זה עניין של "השם עוז לעמו יתן". השפלות של הגלות הגיעה לסיומה, הגיע הזמן להכיר בכך שכבר יש לנו עוז שניתן לנו על-ידי הקב"ה ברחמיו הרבים, וצריך להפסיק לפחד להשתמש בעוז הזה, ולהתחיל לקדש שם שמיים בגבורה.
מהם הדברים ה"מפחידים" וה"מאיימים" (לטענתך) שאמר הרב? ראשית כל, הוא דיבר אך ורק אמת, בין אם זו היתה האמת של המציאות, ובין אם זו היתה האמת של ההלכה. הפריעה לרב (וצריכה להפריע לכל כהניסט) האדישות של עם ישראל למצבו הביטחוני והמוסרי. מטרת הרב היתה לנער את העם מאדישותו, לעורר את העם ליטול אחריות על גורלו ולהחדיר בעם אידאליזם, אמונה וביטחון. הרב בסך הכל תאר את המציאות שבה העם לא רצה להכיר. הרב הזכיר שמות של קרבנות יהודיים שנרצחו על ידי הישמעאלים ימח שמם, ואת אופן הירצחם. הרב הפנה את תשומת לבנו לאיום הדמוגרפי שהיוו ומהווים הערבים. הרב הזכיר לנו ללא הרף את הניגוד הגמור בין הגדרתה של המדינה היהודית, שדורשת רוב יהודי, לבין דמוקרטיה נוסח המערב.
בסופו של דבר, הרב
לא נכשל---נהפוך הוא, הרב
הצליח להעביר את המסר שלו בשלמותו, ואות לכך הוא הצעד הנואש שנקטו הבוגדים בשלטון שהבינו שאין להם סיכוי לנצח את הרב בצורה הוגנת---המסר של הרב כבר הועבר, וה"נזק" (לתוכניותיהם השטניות של המתיוונים) כבר נעשה. אפילו שמעון פרס הודה בכך בשנת 1996 לאחר תבוסתו בבחירות, שש שנים לאחר הירצחו של הרב, ש"היהודים ניצחו והישראלים הפסידו". הרב הפיח רוח גבורה וכבוד לאומי בקרב העם, והיכן שהיה נר קטן ודל שדעך, הוא הפיח להבה עצומה שממשיכה לגבור ולהתעצם עם הזמן!
מתוך כל התנ"ך, הספר שהנחה את הרב ועורר בו השראה במיוחד, היה ספר יחזקאל. לכן, אני רוצה שתחזור להודעה שכתבת ותקרא אותה שוב לעצמך, ובזמן שאתה קורא את מילותיך, דמיין לעצמך שאתה מקטרג על הנביא יחזקאל (במקום על הרב כהנא)---ואולי אז תראה את החומרה של השגיאה ששגית (לדעתי ולדעת כל כהניסט), שאמנם לא נעשתה בזדון, חלילה, אבל בכל זאת היא שגיאה (שוב, מנקודת מבט כהניסטית), והיא מאפיינת את צורת החשיבה של רוב ה"מחנה הדתי הלאומי".
יש לי בקשה אישית ממך, GY, ומשאר קוראינו (היהודים!) היקרים שאינם נרתעים מלהקשיב לדברי תורה: אנא האזינו לשיעורי תורה מוקלטים של הרב, אותם תוכלו להוריד כאן
http://www.kahane.org.il/multimedia/audio.htmlבהם מסביר הרב את משנתו לתלמידיו בישיבת הרעיון היהודי. באחד מן השיעורים, הרב מביא כדוגמא את סיפורו של משה רבינו. והרי אפשר לומר שמשה לא התנהג בצורה "מציאותית", אפשר לומר שמשה היה "פזיז". הוא אמנם ראה מצרי מכה עברי, אך יכול היה להבליג ולגלות קצת סבלנות, לחכות עד שהיה מגיע לשלטון במצרים, ואז היה משתמש בהשפעתו כדי לשפר את מצבו של עם ישראל, ואולי היה אפילו מבטל עבדותם! אבל משה, במקום להיות "מציאותי", בא והכה את המצרי והרגו, וכתוצאה מכך איבד את כל השפעתו, ונאלץ לברוח על נפשו, ואם לא די בזה, הוא קבל בתמורה כפיות טובה ממשת"פים מקרב בני עמו! האם משה צדק או שהיה "פזיז"? כדי לדעת מה התשובה, הקשיבו לדבריו של גדול דורינו, הי"ד.