שכל,רגש ועסקאות שבויים
כיצד ניתן להתחרות בתמונות? הכיצד ניתן לעמוד בלחץ הקולות?
שאלות אלו מקבלות משנה תוקף במיוחד כאשר אלו משודרות בשידור ישיר ברצף של 24 פריים לשנייה, מעל כל מרקע וערוץ אפשרי ומעל גלי האתר הרדיופוני ישירות לעיני ואוזני הצופים והמאזינים ללא כל אלטרנטיבה ראויה.
היו אלה תמונות והקולות מההלוויה של שני חיילי המילואים, אודי גולדווסר ואלדד רגב, בדגש על ההלוויה של גולדווסר בו חזרו על התמונות והקולות כמו פטיפון שבור, כל כלי התקשורת המשודרת בישראל.
המטרה: ליצור את מדורת השבט הרגשית של העם היהודי היושב בציון.
התהליך המסוכן שהחל כבמפולת שלגים במחאתו של מוטי אשכנזי (לאחר מלחמת יום כיפור כנגד ממשלת גולדה מאיר), שלא הוא ולא חבריו הבינו את מלוא משמעותה של המלחמה, וממש לא היטיבו לראות את התמונה הגדולה של מלחמת יום כיפור, בו עשו יד אחת אנואר א סאדאת וארה"ב, כדי להעביר את מצרים מפטרונותם של רוסיה הסובייטית לידי ארה"ב.
אך כל זה לא עניין את מוטי אשכנזי וחבורתו (ולבטח לא את אנשי התקשורת שגיבו אותו) בבחינת- אל תבלבלו אותי עם עובדות.
עד היום ממשיכים כלי התקשורת לטפטף להמונים שהפסדנו במלחמת יום כיפור ושעצם זה שהיא אירעה איך שאירעה ושאולי עצם העובדה שאירעה בכלל, מוטלת על כתפינו הצרות בלבד.
המדרון החלקלק ממשיך אם כן, בזמן הקצר שקדם למבצע אנטבה בו ה"ממשלה" שקלה ברצינות לבצע עד תום את דרישות החוטפים.
אבל חוסר הראיה למרחוק הגיעה לשיאה בעיסקת ג'יבריל בה שוחררו אלפי מרצחים מוסלמים בעד כמה חיילים ובראשם חזי שי שנפל בשבי הסורי בקרב סולטן יעקוב במלחמת שלג.
המשכו של הפיאסקו בפרשיית רון ארד שמסרבת לגווע, ב-3 החיילים החטופים משנת 2000 וכן האחרונים רגב וגולדווסר ופרשיית גלעד שליט האקטואלית.
היו אלו ארגון "4 אמהות" או "4 סמרטוטות" כפי שכינה אותן ובצדק, מח"ט גולני דאז שמואל זכאי, שלחצן הרגשי בגיבוי כל שאר האליטות השולטות שנמאס להם מ"הבוץ" הלבנוני בהשתמשם בסיסמאות כגון: "אין לנו חיילים מיותרים למלחמות מיותרות" וכהנה וכהנה כיד הדמיון הבולשביקית הטובה עליהם.
הסחף התבוסתני/רגשי/אנטי מלחמתי שהחל בפסטיבל וודסטוק וכבש את המערב בשנות השישים המאוחרות הגיע לישראל אחרי מלחמת יום כיפור עם התעצמות כוחה של "המעצמה השביעית" קרי- הקודקוד התקשרותי/מדיית ההמונים.
האליטה האוליגרכית משתמשת בכלי הרגש דרך קודקוד המדיה כדי לשלוט בהמונים בעידן בו "אין אמת מוחלטת" ואף אחד לא אובייקטיבי ולכל אחד "הנרטיב" שלו.
בעידן מסוכן זה בו הורידו במערב את המגנים, בו כנופיית הבוגדים הבולשביקית לא רואים במי צריך להלחם ומוכרים אותנו לידי האיסלם, בעידן זה חייבים להציב אלטרנטיבה ראויה, למען השרדותינו באיזור אנו חייבים להפסיק את מסכת שטיפת המוח הזו, שמחלחלת לכל חלקה פנויה ומגרשת דרך החלון את השכל הישר.
אם לא נדע לעשות את הדבר הנכון וההגיוני כל כך, נמצא עצמנו מאחורי שלט שכתוב עליו "ארבייט מאכט פריי" והפעם הכיתוב יהיה בערבית ובפרסית.
השכל הישר של הסתכלות רחבה אסטרטגית ולא מה שמצווחת משפחה כזו או אחרת עם כל הכאב הכרוך בכך.
דווקא יוסף סטאלין לימד אותנו פרק בהלכות שכל ישר כשסירב לשחרר את בנו בעיסקת חילופי שבויים עם הנאצים לאחר שזה נפל בידיהם כקצין בדרגת סגן בארטילריה הרוסית ליד העיר חרקוב באוקראינה.
מיותר לציין שבנו לאחר שחזה בכך שלא יעשו דבר למענו, העדיף להתאבד בקפיצה על הגדר החשמלית שהקיפה את מחנה השבויים שבו שהה לאחר ששוביו הגרמנים הקשיחו את התנאים בו היה שרוי אחרי שהבינו שסטאלין זנח את בנו לאנחות.
"חכמה בגויים תאמין" אמרו חכמינו וחייו של אחד וכאבה של משפחה לא שווים את גורל העם והארץ.
