נץ, עקרונית אני מסכים כאן עם הרבה דברים, למרות שזה לא בהכרח סותר את הדמוקרטיה, אך יש כאן בעיות כלכליות/סוציאליות של שליטה של אותן משפחות הון במשק(מה שקיים בכמעט בכל משק).
מאמר מצוין ללא ספק.
מצד שני:
רוב עסקי הליבה של "המשפחות" נהנים מהגנה או מחסות ממשלתית אחרת כלשהי, דוגמאות: למה יש בישראל רק חמישה בנקים גדולים ועוד קמצוץ של קטנים? קשה לזכור מתי הוקם בישראל בנק חדש, בטח לפני 40 שנה ויותר. כי כדי להקים בנק יידרש היזם למסלול מכשולים ואישורים כה מייגע שהסיכוי שיצליח להגיע לסופו הוא אפס. למה צריך מסלול מכשולים? כי הממשלה למעשה ערבה כלפי הציבור לחוסנו של הבנק. כלומר, השקפת העולם שהמדינה צריכה להיות "האבא והאימא" של האזרח היא שמונעת הקמת עוד 150 בנקים בישראל, היא שהפכה אותם ל"ענקים מכדי ליפול". ואם הממשלה אחראית עליהם, אז פקידי ממשלה צריכים ורשאים להמשיך ולהכתיב להם את מהלך העסקים: גובה עמלות, שיעור הריבית, וטו על איוש מנהלים – ולמעשה לנהל אותם ולהבטיח את רווחיהם על ידי מניעת תחרות והבטחת ההכנסה לבעליהם.
כאן נוסדה הבעיה, בנק, על מנת שיוכל להפעיל השקעות, כמה שיותר השקעות(הלוואות, משכנתאות, השקעות חוץ, השקעות פנים, אשראי לכרטיסי אשראי וכן הלאה) צריך בין היתר, מלבד ההון העצמי, והלוואות מהציבור(אג''ח) ומבנק ישראל, פיקדונות.
ככל שיהיו יותר בנקים, חלוקת הפיקדונות של הציבור יגדל, וסכך הפיקדונות פר בנק ירד, ובכך "כמות הכסף" ירד. האם זו לא סכנה להאטה בפעילות המשק?
בכל זאת, פחות אשראי, זה פחות השקעות, זה פחות עסקים חדשים שנפתחים, זה להסתפק בבית יותר קטן או הורדת מחירי הבתים(למרות שהיום זה יהיה מבורך, אך גם זה עד גבול מסוים) וכן הלאה.
בנוסף, עניין ההתערבות הממשלתית בנעשה בבנקים:
באוגוסט 2008, ביצע בנק ישראל רפורמה בעמלות הבנקים וחברות האשראי.
אם תרצה, אתה מוזמן לראות זאת באתר בנק ישראל(אין לי פשוט כוח לחפש) כאשר פישר הצהיר שסך העמלות שהציבור משלם ירד(אני לא זוכר בכמה).
בכל אופן, באותו זמן עבדתי בחברת "כרטיסי אשראי לישראל בע''מ" או בשמה הידוע לציבור "ויזה כאל".
עמלות השוטפות של כרטיס אשראי של בנק דיסקונט(כל כרטיס) לפני הרפורמה היו, דמי חבר בסך 10 ש''ח בחודש, דמי ניהול על סך 6.45 בחודש(יכול להיות 6.75 איני זוכר במדויק) ועמלות הביטוח על הכרטיס ששכחתי את שמה, על סך 22 ש''ח בשנה.
בנוסף היו עמלות כלליות על הפעולות הבאות:
כ-40 ש''ח על לקיחת הלוואה דרך הכרטיס(מלבד כרטיס אקטיב וכרטיסים מיוחדים).
כ-39 ש''ח על פריסת חוב(מלבד כרטיס אקטיב וכרטיסים מיוחדים).
כ-15 ש''ח להעברת עסקאות בין כרטיסים פר עסקה, מקסימום 75 ש''ח(מלבד כרטיסים מיוחדים, לא רלוונטי לאקטיב).
כ-10 ש''ח לביטול הוראת קבע.
כ-10 ש''ח להגדלת מסגרת האשראי.
ועמלות נוספות אחרות שאיני זוכר.
כלל עמלות אלו בוטלו- ונוצרה עמלה חדשה על סך 19.90 לחודש(איני יודע כמה היא היום, אני מאמין שהיא 39.6, כן גנבים).
הלקוח שלא ביצע שום פעולה, שילם פחות או יותר את אותם עמלות.
לקוח שהיה נוהג לבצע מספר פעולות בשנה, כמו פריסה(לרוב) או ביטול הו''ק חסך.
עמלות של כרטיס חוץ בנקאי של חברת ויזה כאל, כל כרטיס היה עולה לפני הרפורמה(מלבד העמלות על פעולות כפי שציינתי) עמלות שוטפות של:
6.45/6.75 עמלת דמי ניהול. בחודש
כ-21 ש''ח ש''ח בשנה דמי ביטוח.
בין 59 ש''ח ל-100 דולר דמי חבר פעם בשנה, אלא אם כן הלקוח היה מבצע מספר פעולות דרושות עם הכרטיס.
אחרי הרפורמה-12.9 מדי חודש.
כאשר בנוסף יצאו הרבה מאוד כרטיסים, בעלי פטורים מעמלות, בבנק שלי, בנק הפועלים, מלבד קבלת הפטור על היותי סטודנט, לפני הלימודים היה לי כרטיס בעל פטור מדמי הכרטיס כמבצע, ואנני לקוח עסקי או בעל הון רב.
באותה תקופה עבדתי בצוות בנקים-צוות המטפל בפניותיהם של בנקאים, ללקוחות בעלי כרטיס אשראי של כא''ל(ושל אותו בנק).
כמות המבצעים ומועדונים שהעניקו פטור היו גדולים יותר מאשר לפני הרפורמה.
אני יכול לומר לך(בהנחה שתמשך אותה מגמה) שנכון להיום האדם הממוצע, על ידי פעולות שונות, יכול לקבל פטור מעמלות השוטפות על כרטיסי האשראי שלו לכל החיים.
אם תרצה אני יוכח לך בקלות רבה.
גם כאן, הלקוח הממוצע(מלבד מחזיק אקטיב) חסך כסף.
אזי אנו רואים יתרון בהתערבות הרגולטור בנעשה בשוק הבנקאי.
בכל אופן, מהניסיון שלי, ובמיוחד בתקופת המעבר של העמלות, רוב הלקוחות חסכו כסף.
רוב הלקוחות שאיימו לנטוש את החברה עקב השינוי(שאני שוחחתי עמם) שוכנעו להישאר, והוכח להם שהם משלמים בסופו של דבר פחות.
כנ''ל ההתערבות של סטנלי פישר, או יותר נכון הביקורת שהוא העביר בזמנו על הבנקים, שדאז, סירבו להוריד את הריבית על המינוס,אף על פי שבנק ישראל הוריד את הריבית לכ-0.5 אחוז(פריים היה 2 אחוז).
האם אחד מהפתרונות לבעיית "משפחות ההון" אינה תמונה בהגדלת הפיקוח הממשלתי על אותם משפחות? פיקוח נקי מאינטרסים פוליטיים וכלכליים?
הגדלת הסמכויות של המגביל העסקי(שחייב כבר להתערב בקרטל הבנקים, חברות הביטוח, חברות האשראי, חברות התקשורת וכן הלאה)?
או לסיכום, האם לא יהיה קל יותר, ללחוץ על הרגולטור להתערבות באופן יעיל יותר, מאשר לא להתערב בכלל?
אגב אם אני לא טועה ישראל הצטרפה(ולא מובן כיצד) לליגה של "המדינות המפותחות" שלהם תקנים למיגור השחיתות(כמובן שהשאיפה היא שהשחיתות והאינטרסים כלכליים הפוגעים בציבור יחוסל סופית).
אני מקווה שזה יהיה תמריץ(למרות שאני בספק) לרגולטור לפקח על השחיתות ועל בעלי ההון כמה שיותר.
סקר
נושא: סקר: האם מדינת ישראל היא דמוקרטיה? (נקרא 25027 פעמים)