הנה מה שכותב המרן אהרן ראטה על פגם הברית בשומר אמונים:
"ועיקר אחיי אהוביי נחפשה דרכינו ונחוקרה ונשובה עד ה' בעוד כוח בנפשותינו, עד שלא יגיע העת שלא יהא אפשר עוד לתקן כלום, אפילו אם יביאו כל אילי נביות שבעולם, ובפרט מן הפרט על פגם הברית קיימא קדישא, אשר מובא בגמרא ובזוהר הקדוש וביתר ספרי חוכמה, עד כמה גדולה העונש המר המרור אשר לא יזכה רח"ל לעמוד בתחיה ויהא נידון בעונשין גדולים ועצומים. ועל זה ידוו כל הדווים כי על זה בא כל הגלות וכל הצרות רח"ל, כמובא בזוהר הקדוש (פרשת נח דף ב"ו ע"א) באם ישראל מקיימים ברית קיימא אין כל אומה ולשון יכול לשלוט בהו, והנה בעוונותינו הרבים רבו וגם רבו בפרט בחורי חמד, שפרצו לשפוך זרעם לבטלה, ה' יהפוך לבבם לטובהולתשובה, אוי ואבוי בניי אהוביי אל מי תנוסו לעזרה, והאיך תוכלו לתקן פגמים גדולים ונוראים כאלו, בשביל תאוה סרוחה ומשוקצה ומזוהמה של רגע, אתם מוסרים נפשכם ואת תורתכם ואת תפילתכם לסטרא אחרא, ולהיות נידון לדורי דורות, כאשר גלוי וידוע ומקובל מכמה נשמות שנתגלו לכמה צדיקי עולם, ובאו לפניהם בזעקה וצעקה במר ובמרירי תמרורין, להושיעם מצרתם, באמרם כי על זה העון הגדול והמר אין מקבלים בשמים שום אמתלא ושום תירוץ, הלא מלאו כל ספרי הקודש מזה.
על כן בניי אחיי אהוביי רחמו רחמו על נפשיכם, חוסו נא עליכם, ואל תמכרו את עצמיכם בשביל תאות רגע להימכר לצמיתות ביד האויב הגדול והנורא, ראו צרות רבות של ישראל שלא שקטו ולא נחו זה כמה שנים, וכל זה בשביל שני פגמים אלו פגם האמונה ופגם היסוד, ומיום שנתרבו החציפות והשריצות המטמאות והמשקצות נשמות זרע עם הקודש, אין לך יום שאין צרתה מרובה מחברתה, אוי לי עי לבי עלי דוי, ולא באתי להזכיר חס ושלום עון בית ישראל, רק היצר הרשע אינו מסתפק עוד בכל אלו הנסיונות, ומבלבל את העולם עד רגע האחרונה בשטותים ובתנחומים של הבל, ולחזק לבם כסלע, הלא כבר אמר הבורא ברוך הוא (יחזקאל כ) חי אני נאום ה' אלוים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם, ואין הדבר תולי אלא בתשובה, ואל תבטחו בביטחון של שטות ומי יודע עד כמה יכאיח אותנו הבורא לשוב אליו, ומה יהא עוד עד אותו זמן חס ושלום מה יעבור על העולם, ה' ירחם במהרה בימינו על עמו קדוש."
"תאמינו לי אחיי אהוביי שלא ישקוט עוד ינוח העולם עד ביאת משיח צדקינו בכל אופנים שיהיה, עד שיתקנו ישראל פגם האמונה ופגם היסוד, ובזכות אלו השני דברים יהיה הגאולה במהרה בימינו בצירוף הצדקה שהוא תיקון גדול ונורא למדת היוסד"
מובא בספר זרע קוש וזה לשונו: הפוגם בריתו פוגם בכל אבריו וסאיב גרמיה על ידי שמתעורר על כל אבריו הרוח העומאה, מפני שאי אפשר לצאת העיפה הזרע קודש מן המוח אם לא מכח הרתיחה שהרתיח את כל אבריו, ודומה קצת לעון הכעס סמרתיח את כל אבריו גם כן, ומעמא את עצמו מבית ומחוץ.
בזוהר הקדוש פנחס דף רכ"ה ע"ב כתב וזה לשונו כל דא אתתקנת בתקונא דברית, כוון דאתקן כלא [על ידי פגם ברית קיימא קדישא פוגם בכל איבריו, והמתקן הפגם ההוא מתקן בזה כל האברים]
