בס"ד
1.מה הכוונה שאומרים "עבירה מטמטמת ליבו של אדם"? איך זה מתבטא הטימטום? והאם כל עבירה גורמת לטימטום-הלב או רק עבירת עריות?
2.מה נחשב לעבודה-זרה? רק נצרות ובודהיזם? ואיך יהודי צריך לנהוג איתם לפי היהדות? ומה גורמת העבודה-זרה? והאם זה אומר שהאפיפיור עובד עבודה-זרה ודינו ללכת לגיהנום?
3.מה העונש על גניבה וגזל? ומה נחשב לגזל?
4.מי נחשב רשע לפי היהדות? והאם מותר לשנוא את הרשעים(כי שמעתי שצריכים לשנוא את החטאים שלהם ולא אותם) ולדבר עליהם לשון-הרע?
5.למה החרדים-והחסידים מתנגדים לקידמה? ולמה הם מתבדלים מן החברה וחיים בגטאות? והאם זה חובה לנהוג כמותם?
6.מה הכוונה של הדיבר "לא תענה ברעך עד שקר"? מה זה אומר שאסור לשקר בכלליות?
7.מה זה טומאה? איך זה מתבטא? מה התסמינים של זה? והאם כל הטומאות הם אותם הרגשות?
1. יש יחסי גומלין בין הנשמה לגוף, כאשר אדם עושה עבירה יש כתם על הנשמה שלו, ממילא זה משפיע על כל המערכת הזאת שאנו קוראים לה "גוף-האדם", ולקלוט רוחניות נעשה יותר קשה לאדם. את האמירה הזאת מייחסים בעיקר לאכילת מאכול אסורות, כיוון שהאוכל בונה תאים בגוף האדם, ונמצא שאם אדם אוכל מאכלות אסורות, גופו ממש, מבחינה מציאותית נהיה ערבוב של טומאה, וזה מטמטם את ליבו ומוחו. כיוון שהאוכל טמא, וטומאה דוחה כל רוחניות.
2. הגדרת עיקרו של איסור עבודה זרה על פי הרמב"ם: "עיקר הציווי בעבודה זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים. לא מלאך, ולא גלגל, ולא כוכב, ולא אחד מארבע היסודות, ולא אחד מכל הנבראים מהם. ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלוהים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה - הרי זה עובד עבודה זרה."(רמב"ם, הלכות עבודה זרה, ב' א').
לגבי הנוצרים:
"ודע, שזו האומה הנוצרית הטוענים טענת המשיח לכל שינויי כיתותיהם, כולם עובדי עבודה זרה." (רמב"ם, פירוש המשנה, עבודה זרה א,ג:)
"הנוצריים עובדי עבודה זרה הן, ויום ראשון יום אידם הוא." (משנה תורה, הלכות עבודה זרה פרק ט' ד')
לגבי האיסלם:
"אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם. והם מייחדים לאל יתעלה ייחוד כראוי..." (תשובות הרמב"ם, פריימן, הוצאת "מקיצי נרדמים", התרצ"ד, סימן שסט)
3. רבים אינם מבחינים בין הגזל לגנֵבה, ושאלה היא: מהי גנבה ומהי גזלה? מרן, ר' יוסף קארו, בעל "שולחן ערוך", אומר:
איזהו גזלן? הלוקח ממון האדם בחזקה, כגון שחטף מידו מטלטלים, או שנכנס לרשותו שלא לרצון הבעלים ונטל משם כלים, או שתקף בעבדו או בבהמתו ונשתמש בהם, או שירד לתוך שדהו ואכל פירותיה, וכל כיוצא בזה.
ובמקום אחר הוא אומר:
איזהו גנב? הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים. אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא, אין זה גנב, אלא גזלן.
4. אי זהו רשע? כל שעבר עברה שחייבין עליה מלקות, זהו רשע ופסול" (רמב"ם, עדות י', א-ב ).
התורה בפרשת משפטים אומרת פסוק: "כי תיראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עימו" (שמות פרק כג' פסוק ה').
התורה שם עוסקת במקרה שאדם פגש את חברו שאותו הוא שונא, והחבר הזה פורק משא מעל החמור והוא צריך עזרה, חייב אותו אדם שעבר שם לעזור לו לפרק את המשא מהחמור אע"פ שהוא שונא אותו.
התלמוד במסכת בבא מציעא דף לב' עמ' אומר שהפסוק עוסק ביהודים, גם זה שפרק את הסחורה מהחמור, וגם זה שפגש אותו- שניהם יהודים!
הרמב"ם בפרק י"ג הלכה י"ג מהילכות "רוצח ושמירת הנפש" מעלה קושיא והאיך יכול להיות שהפסוק עוסק בשני יהודים כאשר אחד שונא את השני והרי נאמר "ולא תשנא את אחיך בלבבך"?! הרמב"ם מעלה את הקושייא וגם מתרץ אותה, וז"ל הטהור: "ה"שונא" (ראה שמות כג,ה) שנאמר בתורה--הוא מישראל, לא מאומות העולם. והיאך יהיה לישראל שונא מישראל, והכתוב אומר "לא תשנא את אחיך, בלבבך" (ויקרא יט,יז): אמרו חכמים, כגון שראהו לבדו שעבר עבירה, והתרה בו ולא חזר--הרי זה מצווה לשונאו, עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו. ואף על פי שעדיין לא עשה תשובה--אם מצאו נבהל במשאו--מצוה לפרוק ולטעון עימו, ולא יניחנו נוטה למות: שמא ישתהה בשביל ממונו, ויבוא לידי סכנה; והתורה הקפידה על נפשות ישראל, בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהם נלווים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר "אמור אליהם חי אני נאום ה' אלוהים, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו, וחיה" (ראה יחזקאל לג,יא).
וכך גם כותבים בעלי התוספות על הסוגיה שם במסכת בבא מציעא דף לב' ע"מ ב', וז"ל: " ומוקי לה (ומעמידים את פירוש הפסוק) בישראל שמותר לשנאותו כגון שראה בו דבר ערווה".
והנה אנחנו רואים שלכאורה מפורש להדיא מדברי רבותינו שיש סוג של יהודים שמותר ואף מצווה לשנוא אותם. אבל בעלי התוספות בתלמוד במסכת פסחים דף קי"ז מגבילים את הדין הזה, וז"ל: "אסור סתם כך לשנוא אדם מישראל, אלא הכוונה כאן (בפסוק הנ"ל) לאדם שראה בחבירו דבר עבירה, שאז מצווה לשנוא אותו- בכל זאת צריך להיזהר כי עלולה כל שינאה של מצווה להיפך במשך הזמן לשינאה אישית" (עיין גם ספר מעיינה של תורה ספר שמות עמ' קד' שמביא את הדברים בהרחבה).
5. החרדים הם אינם נוקשים, והם מעורבים בכל ענפי התעשייה הציבורית והאזרחית, תוך הקפדה על קלה כבחמורה, יש לציבור החרדי אנשי עסקים מיליארדרים, כדוגמת: לבייב, בוימלגרין, שיינפלד, לייבוביץ' ועוד... יש חברי כנסת, שרים, ראשי ערים, רופאים, עורכי-דין: כאשר עו"ד וינרוט נחשב לאחד מעשרת העו"ד הטובים במדינה, פרופסורים ומרצים באוניברסיטאות, ועוד ועוד...
6. יש דיון עצום על זה בפוסקים, תעיין בילקוט יוסף "הלכות כיבוד הורים", שם הוא דן בארוכה בנושא זה.
7. סוג של כוח רוחני שלילי בבריאה...
כל טוב...
