בני עשו הם אדומים ויושבים או אמורים לשבת בנחלת הר שעיר אותה הוריש להם ה' לפי חוקי הברית והמורשת.
אסור לנו לקחת מנחלתם לפי חוקי תורת משה. כי כשם שלנו הורישו את שטחי נחלות השבטים ככה הורישו לבני עשו
את האזור ההוא.
אם הם באים וגרים בארצנו אסור לשנוא אותם בגלל שהם אחים שלנו.
דור שלישי שלהם שיושב איתנו נחשב לחלק מעם ישראל.
בפרשת השבוע הקודמת נאמר שאם הם יהיו יושבי הארץ יצחק מברך את עשו שזרעו ירש את האזור של מטעי הזתים וכאשר הם ירידו
אז הם יסירו את העול של שלטון ישראל מעליהם (אם יש סיבה שהם ירידו).
לפי הפרוש שלי הם יהיו בתפקיד "גוי נבל" שנלחם בנו ופוגע בנו כאשר בני ישראל לא ישמרו את הברית כמו שצריך וזה בכל דור.
וזה כתוב בשירת העדות שקוראים לה שירת האזינו שהייתה למשמרת בארון הברית שאותו היו נושאים הלויים ואבד במשך הדורות.
שירת האזינו היא השירה בסוף ספר דברים היא שירת העדות שמוכיחה את בני ישראל בכל דור ואני אעתיק אותה לפה.
היא מופיעה בדברים פרק לב:
א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; {ס} וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. {ר}
ב יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, {ס} תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, {ר}
כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא, {ס} וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב. {ר}
ג כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא: {ס} הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ. {ר}
ד הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, {ס} כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט: {ר}
אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, {ס} צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. {ר}
ה שִׁחֵת לוֹ לֹא, בָּנָיו מוּמָם: {ס} דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל. {ר}
ו הַ לְיְהוָה, תִּגְמְלוּ-זֹאת-- {ס} עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם: {ר}
הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ, {ס} הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ. {ר}
ז זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר; {ס} שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. {ר}
ח בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, {ס} בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם; {ר}
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, {ס} לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {ר}
ט כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ: {ס} יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. {ר}
י יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, {ס} וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן; {ר}
יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ-- {ס} יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. {ר}
יא כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; {ס} יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ. {ר}
יב יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ; {ס} וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר. {ר}
יג יַרְכִּבֵהוּ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ, {ס} וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי; {ר}
וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע, {ס} וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. {ר}
יד חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן, {ס} עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים {ר}
בְּנֵי-בָשָׁן וְעַתּוּדִים, {ס} עִם-חֵלֶב, כִּלְיוֹת חִטָּה; {ר}
וְדַם-עֵנָב, תִּשְׁתֶּה-חָמֶר. {ס} טו וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, {ר}
שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ; {ס} וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ, {ר}
וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ. {ס} טז יַקְנִאֻהוּ, בְּזָרִים; {ר}
בְּתוֹעֵבֹת, יַכְעִיסֻהוּ. {ס} יז יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ-- {ר}
אֱלֹהִים, לֹא יְדָעוּם; {ס} חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, {ר}
לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם. {ס} יח צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי; {ר}
וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ. {ס} יט וַיַּרְא יְהוָה, וַיִּנְאָץ, {ר}
מִכַּעַס בָּנָיו, וּבְנֹתָיו. {ס} כ וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם-- {ר}
אֶרְאֶה, מָה אַחֲרִיתָם: {ס} כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה, {ר}
בָּנִים לֹא-אֵמֻן בָּם. {ס} כא הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל, {ר}
כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; {ס} וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם, {ר}
בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם. {ס} כב כִּי-אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי, {ר}
וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחְתִּית; {ס} וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ, {ר}
וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים. {ס} כג אַסְפֶּה עָלֵימוֹ, רָעוֹת; {ר}
חִצַּי, אֲכַלֶּה-בָּם. {ס} כד מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף, {ר}
וְקֶטֶב מְרִירִי; {ס} וְשֶׁן-בְּהֵמֹת, אֲשַׁלַּח-בָּם, {ר}
עִם-חֲמַת, זֹחֲלֵי עָפָר. {ס} כה מִחוּץ, תְּשַׁכֶּל-חֶרֶב, וּמֵחֲדָרִים, אֵימָה; גַּם-בָּחוּר, {ר}
גַּם-בְּתוּלָה--יוֹנֵק, עִם-אִישׁ שֵׂיבָה. {ס} כו אָמַרְתִּי, אַפְאֵיהֶם; {ר}
אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ, זִכְרָם. {ס} כז לוּלֵי, כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר-- {ר}
פֶּן-יְנַכְּרוּ, צָרֵימוֹ: {ס} פֶּן-יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה, {ר}
וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל-זֹאת. {ס} כח כִּי-גוֹי אֹבַד עֵצוֹת, הֵמָּה; {ר}
וְאֵין בָּהֶם, תְּבוּנָה. {ס} כט לוּ חָכְמוּ, יַשְׂכִּילוּ זֹאת; {ר}
יָבִינוּ, לְאַחֲרִיתָם. {ס} ל אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד, אֶלֶף, {ר}
וּשְׁנַיִם, יָנִיסוּ רְבָבָה: {ס} אִם-לֹא כִּי-צוּרָם מְכָרָם, {ר}
וַיהוָה הִסְגִּירָם. {ס} לא כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ, צוּרָם; {ר}
וְאֹיְבֵינוּ, פְּלִילִים. {ס} לב כִּי-מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם, {ר}
וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה: {ס} עֲנָבֵמוֹ, עִנְּבֵי-רוֹשׁ-- {ר}
אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת, לָמוֹ. {ס} לג חֲמַת תַּנִּינִם, יֵינָם; {ר}
וְרֹאשׁ פְּתָנִים, אַכְזָר. {ס} לד הֲלֹא-הוּא, כָּמֻס עִמָּדִי; {ר}
חָתוּם, בְּאוֹצְרֹתָי. {ס} לה לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, {ר}
לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם: {ס} כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם, {ר}
וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ. {ס} לו כִּי-יָדִין יְהוָה עַמּוֹ, {ר}
וְעַל-עֲבָדָיו יִתְנֶחָם: {ס} כִּי יִרְאֶה כִּי-אָזְלַת יָד, {ר}
וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב. {ס} לז וְאָמַר, אֵי אֱלֹהֵימוֹ-- {ר}
צוּר, חָסָיוּ בוֹ. {ס} לח אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ, {ר}
יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם; {ס} יָקוּמוּ, וְיַעְזְרֻכֶם-- {ר}
יְהִי עֲלֵיכֶם, סִתְרָה. {ס} לט רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, {ר}
וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי: {ס} אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, {ר}
מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, {ס} וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל. {ר}
מ כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם, יָדִי; {ס} וְאָמַרְתִּי, חַי אָנֹכִי לְעֹלָם. {ר}
מא אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי, {ס} וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי; {ר}
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי, {ס} וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם. {ר}
מב אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם, {ס} וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר; {ר}
מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה, {ס} מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב. {ר}
מג הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, {ס} כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם; {ר}
וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, {ס} וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. {ר}
{ש}
הפסוק שאומר שבני אדום הם יושבי הארץ ואפשר לזהות אותם על פי הברכה שאצל יצחק לעשו אחרי שיעקוב לקח לו את ברכת הבכורה.
וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ. לט וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, מֵעָל. מ וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.
לפי דעתי שמני הארץ זה היכן שמטעי הזתים כי מזתים מכינים שמן בכתישה. ולכן יושבי הארץ ששם עלולים להיות אחינו בני אדום
שאולי קמים עלינו בגלל שאנחנו לא שומרים את חוקי הברית והמורשת כמו שצריך...
מילה השמאל לא שומר אין מה לצפות מהם בכלל... אבל מימין דוקא כן יש לי איזה שהיא פסיק של צפיה.