סיפור1:
אונקולוס הגר
"ענה להם אונקלוס אשאל אתכם שאלה : מה ההבדל בין מלך מלכי המלכים לבין מלך בשר ודם?
חשבו ולא ידעו מה לענות לו. ענה להם אונקלוס על שאלתו: מלך בשר ודם יושב בתוך ארמונו ועבדיו
עומדים ושומרים עליו מבחוץ ואילו הקדוש ברוך הוא אינו נוהג כך אלא עבדיו נמצאים בתוך הבית והוא
שומר עליהם מבחוץ..."
(מסכת עבודה זרה י"א)
אונקלוס היה בן אחותו של אדריאנוס מלך רומי הרשע יום אחד חשקה נפשו של אונקלוס ללמוד תורה.
למד ולמד עד שהחליט להתגייר ולהפוך ליהודי. כששמע אדריאנוס כי בן אחותו החליט להתגייר כעס
עליו מאד כי הוא שנא יהודים בכל נפשו ומאודו. חשב המלך כיצד יוכל לבטל את הדבר. והחליט לשלוח
חיילים לאסור את אונקלוס ולהביאו לרומי. וכאן ברומי יכריחנו לחזור בו מגיורו. ואם לאו יענישו קשות.
כשבאו החיילים לאונקלוס קיבל את פניהם בפנים יפות וצוחקות. שוחח עימם על מעלתו של עם ישראל והסביר
להם מאמרי תורה רבים. הוקסמו החיילים מדבריו והחליטו אף הם להתגייר. כעס המלך ושלח שוב חיילים
לאסור את אונקלוס כשיגעו החיילים דיבר גם איתם באותה צורה וגם הם החליטו להתגייר כששמע זאת המלך
כעס מאד ובחמתו שלח משלחת שלישית של חיילים וציוה עליהם לא לדבר עם אונקלוס מילה מטוב ועד רע אלא
לאוסרו ולהביאו לרומי אסור באזיקים.
ואכן כאשר הגיעו החיילים לאונקלוס עשו כמצוות מלכם. אסרו את אונקלוס ולא דיברו איתו דבר. כאשר
הגיעו לפתח הבית הניח אונקלוס את ידו על המזוזה נישקה וחייך. כאן כבר לא יכלו החיילים להתאפק
ולשתוק ושאלהו בפליאה? הרי אתה חוזר עמנו לרומי לדודך אשר רוצה להטיל עליך עונש כבד ביותר.
ואילו אתה יוצא מפתח הבית ללא פחד ומורא ואך יתרה מזאת אתה מחייך? מה פשר הדבר?
ענה להם אונקלוס אשאל אתכם שאלה : מה ההבדל בין מלך מלכי המלכים לבין מלך בשר ודם?
חשבו ולא ידעו מה לענות לו. ענה להם אונקלוס על שאלתו: מלך בשר ודם יושב בתוך ארמונו ועבדיו עומדים
ושומרים עליו מבחוץ ואילו הקדוש ברוך הוא אינו נוהג כך אלא עבדיו נמצאים בתוך הבית והוא שומר עליהם
מבחוץ. וזאת המזוזה שנישקתי שה' ציוה לקבוע מזוזה בפתח כל חדר ובכניסה לבית ובזכותה נשמר הבית
וכל בני הבית מכל רע הן בעת שבתם בבית והן ביציאתם מחוץ לבית שנאמר:
"השם ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם". על כן חייכתי כי אין בליבי מורא ופחד כי השם שומרני
בבואי ביושבי ובצאתי. שמעו זאת החיילים ונשארו אף הם כמו חבריהם. ראה זאת אדריאנוס כי מעכבים
בעדו להביא את אונקלוס ולא שלח עוד להביאו אליו לרומי.
סיפור 2:
מיד נתיירא הגוי ואמר: 'ומה אם פרה שאין לה שיחה ולא דעת הכירה את בוראה. ואני שיצרני יוצרי
בדמותו ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בוראי?'. מיד בא ונתגייר, למד וזכה לתורה. והיו קוראים שמו
יוחנן בן-תורתא, ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו.
(פסיקתא רבתי, נ"ו-נ"ז) .
תנא מהדור השלישי שנחשב לזוטר, רק מאמרים בודדים נשמרו מתורתו ובעיקר באגדה, הוא היה חברו של רבי
עקיבא אולם חלק עליו. כאשר רבי עקיבא הכריז שבר-כוכבא הוא המשיח, טען נגדו ר' יוחנן: "עקיבא, יעלו עשבים
בלחייך ועדין בן דוד לא יבוא" (ירושלמי, תענית). הויכוח ביניהם נסב לגבי אופי הגאולה, רבי עקיבא טען שהגאולה
היא "אחישנה" כלומר עוד לא הגיע זמנה, אולם הקב"ה מסכים שתהיה גאולה ובר-כוכבא הוא המשיח. לעומתו טען
בר-תורתא כי עוד לא הגיע הזמן והגאולה תהיה "בעיתה" - הזמן שנקבע לה עוד טרם בריאת העולם. מפאת
מעמדו הנמוך של בר-תורתא ביחס לרבי עקיבא דעתו לא התקבלה.
ע"פ המדרש ר' יוחנן בן-תורתא (בן השור) הוא גר שקיבל את שמו בעקבות סיפור המעשה שגרם לו להתגייר:
"אמרו רבותינו, מעשה היה בישראל אחד, שהיתה לו פרה אחת חורשת, נתמעטה ידו ומכרה לו לגוי אחד.
כיון שלקחה הגוי וחרשה עמו ששת ימים של חול, בשבת הוציאה שתחרוש עמו ורבצה לו תחת העול. היה הולך
ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה, כיון שראה כן הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו: 'בוא טול פרתך, שמא
צער יש בה, שהרי כמה אני מכה אותה והיא אינה זזה ממקומה'.
אותו ישראל הבין לומר בשביל של שבת. והיתה למודה לנוח בשבת. אמר לו: 'בוא ואני מעמידה'. כיון שבא ואמר
לה באוזנה: 'פרה, פרה, את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ימי חול, בשבת היית נינוחה. עכשיו שגרמו
עוונותי ואת ברשות גוי. בבקשה ממך עמדי וחרשי, מיד עמדה וחרשה.
אמר לו אותו גוי: 'אינני מניחך עד שתאמר לי מה עשית לה באוזנה?. אני נתייגעתי בה והיכיתי אותה ולא עמדה'.
התחיל אותו ישראל מפייסו ואומר לו: 'לא כישוף ולא כשפים עשיתי, אלא כך וכך הסחתי לה באוזנה ועמדה
וחרשה'. מיד נתיירא הגוי ואמר: 'ומה אם פרה שאין לה שיחה ולא דעת הכירה את בוראה. ואני שיצרני יוצרי
בדמותו ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בוראי?'. מיד בא ונתגייר, למד וזכה לתורה. והיו קוראים שמו יוחנן
בן-תורתא, ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו. (פסיקתא רבתי, נ"ו-נ"ז).
סיפור 3:
נירון קיסר
לאן נעלם הקיסר המטורף של רומי ??
מספרת לנו הגמרא במסכת גיטין (נו, א) על נירון קיסר רומי שהגיע לארץ ישראל במטרה לכבוש אותה,
הוא ירה חיצים לארבע רוחות השמיים (רש"י מסביר שהיה זה מעשה כשפים שעסק בהם נירון),
כל החיצים נחתו לבסוף בירושלים, מכך הסיק נירון שיצליח במלחמתו, לאחר מכן ראה הקיסר ילד
שעבר בקרבת מקום, שאל אותו נירון, מה למדת היום? אמר לו הילד: למדתי היום את הפסוק
"ונתתי את נקמתי בֶּאֱדֹם ביד עמי ישראל" (יחזקאל כה, יד).
הבין מזה נירון קיסר, שה' רוצה אמנם להחריב את ירושלים על ידי רומי (היא אֱדום), אבל אחר כך
עתיד הקב"ה להנקם מהם על מה שיעשו. אמר לעצמו נירון: מה לי ולצרה זו? אם הקב"ה רוצה להחריב
את ביתו, שימצא לו שלוחים אחרים. ברח והתגייר, וזכה שיצא ממנו ר' מאיר! (רבי מאיר בעל הנס) (גיטין נו, א)
ההסטוריונים אינם יודעים באמת לאן נעלם נירון קיסר. אם היו לומדים את מסכת גיטין היו יודעים לאן נעלם...
