שנה טובה רן, לפני הכל נברכך:
תכתב בספר החיים ובספר הזיכרון, ובספר מחילה וסליחה וכפרה!
1. לגבי המוות, וודאי שלא קל להתייחס לנושא בקלילות, אך ככל שתלמד ותדע שזהו דרכו של עולם, והגוף הזה הוא חליפה ממש משוכללת ונוחה לנשמה הקדושה שלנו, זה ידחף אותך לנצל את שהותך בעולם הזה ולהתכונן לפרידה לעתיד לבוא לעבר העולם המופלא שרגע בו מתעלה על כל הנאות העולם החומרי שלנו. אולי לך קצת יותר קשה עם זה אך במרוצת הזמן תתגבר על כל הפחדים בעז"ה. אני אישית ממש מסתקרן לראות ולהבין מה יש "שם" - כפי שמכנה זאת הרמב"ם ע"ה.
2. גם לי היו קטעים כאלו. אני מסכים איתך שזה ממש לא נעים, אך הצד השני צריך לקבל זאת ולראות את התמימות שבך. זה משהו שאתה צריך לזרום איתו, לא כל בחורה יכולה לדבר על אותם נושאים - שאותם מישהו יתן לך כאן בפורום. אולי זה מסמן שאתה איש של מעשים ולא של דיבורים, תנסה לדבר דווקא על זה שאתה ביישן מעט, ולפתח את זה ואז תתגלגל כבר הלאה, לא להתקע על משהו, ספונטיניות [אם יש למישהו מילה דומה בעברית הוא מוזמן להעיר לי] תעזור.
וחוץ מזה, בטוח שיש לך חברים קרובים יותר, שאינני מכיר אותך כמותם [למעשה אינני מכיר אותך כמעט בכלל], "ותשועה ברוב יועץ".
מאוד חשוב שתעבוד, "כל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" [פרקי אבות] וסופו שיגנוב את הבריות. אתה חייב לעבוד ולפרנס את נוות ביתך כשתהיה בעז"ה בקרוב. העצמאות הזו שאינך תלוי בבשר ודם ורק בבורא עולם היא אושר בפני עצמו.
פתרון לנושא החברותא? אין לי. אינך מסוגל לעבוד? - לא נראה לי בריא בכלל כפי שכבר כתבתי. אתה חייב להתגבר על כל זאת - אתה צריך חיזוק מהקרובים אליך, הורים רב מחנך חברים טובים וכו', תמיד יכולים להשפיע עליך לטובה, לא שאני לא מנסה, אך זה נראה מאוד קשה להשפיע דרך האותיות הללו, ללא נגיעה ממשית וטפיחה על השכם.
בנוגע לתפילות, אתה צריך להתחיל בקטן ולגדול עם הזמן, אז תבוא למשל רק לשחרית או מוסף, או קריאת התורה, אתה תתרגל, תלמד גם את החשיבות של הענין הציבורי של התפילה וההלכדה של הציבור.
תחשוב איך אתה חזק בדברים האחרים ובזה לא?
מה בעצם ההבדל? הרי אלו ואלו דברי א-לוהים חיים.
