א. שגברת סהר מטומטמת.
צבא עם, כפי שמתורגל בישראל, הוא מסגרת שמשותפת לכל האוכלוסייה מתוך מעין 'חוזה' שנחתם בין האזרח ובין המדינה. המדינה מתחייבת לדאוג לזכויותיו של האזרח, לבטחונו מפנים ומחוץ, לחירותו ובמדינות מסויימות גם לרווחתו הכלכלית - והאזרח בתמורה מחוייב לתת למדינה שירות מסויים. בישראל, השירות הנהוג הוא שירות צבאי, מתוך האמירה "אין תחליף לשותפות הבסיסית שבהגנה הפיזית על קיומה של המדינה ואזרחיה". היא לא ממלאת את חלקה בחוזה - משמע, גם המדינה לא צריכה.
ב. מתוך הסעיף דלעיל, אין שום קשר בין דעתך האישית ובין השירות שלך בצבא. שירות בצבא הוא בסיסי כמו תשלום מיסים (אמצעי הכרחי לקיום המשטר) ולכן גם אם אתה "לא מאמין", זה לא משנה. לאף אחד לא אכפת מהדעות שלך. אם אתה אזרח, אתה צריך להיות בצבא. נקודה.
ג. להאשים את הצבא בפשעים זה מטומטם. הצבא הוא כלי. אפשר להאשים חיילים בודדים בפשעים (אם בוצעו כאלה), אפשר להאשים את הממשלה (שנותנת את הפקודות), אבל להאשים את הצבא הגיוני בערך כמו להאשים את ה-M16 עצמו.
