היטלר וסטאלין היו חלק מאידאולוגיה שהתנערה מהנצרות, ואשר בנתה אידאולוגיה חלופית, ובה כמובן מאפיינים טוטאליטריים מאד דומים לעקרונות ששמואל בר מציין במאמרו.
למעשה, גם הנאציזם וגם הקומוניזם שמו את החברה ואת המדינה בראש, את העקרונות מעל לתבונתו ולשיפוטו של האדם ואת הציות כאופן ההתנהגות העיקרי. הטוב לא היה נתון לשיפוט האדם הפשוט, והכל תווך דרך המפלגה.
מבחינה זו, דן, ניתן לומר שהנאציזם והקומוניזם חיקו שלא ביודעין את הטוטאליטריזם המוסלמי, ואכן, כפי שאנו רואים, הגיעו להישגים נכבדים.
להישגים אלו שואפים כיום המוסלמים האקטיביים, ומכיוון שהאידאולוגיה כבר מוטמעת היטב בנפשו של כל מוסלמי, אני לא רואה איזה מכשול יעמוד בפניהם.
לרוע הזמל, המערב ייאלץ לשלם מחיר כבד: מחיר העקרונות המוסריים שפיתח אם הוא ירצה למגר את הסכנה המוסלמית: מדובר בלא פחות מההכרח לזרוע מוות המוני בקרב מדינות האיסלאם, כולל פצצות אטום ומימן (שתהיינה היעילות ביותר) כדי למוטט את האידאולוגיה.
לא שאני בעד זה, אבל אני פשוט לא רואה שום דרך אחרת. הנאציזם נפל בדם ואש, הקומוניזם גם הוא התמוטט רק לאחר מצור ממושך, ויש לזכור שבשני המקרים הללו מדובר באידאולוגיות חדשות יחסית, שאין להשוות בין הטמעתן לבין האיתנות של "ערכי" האיסלאם בני 1500 השנים.
בקיצור, הרע מכל עוד לפנינו.
