הכותבת, כמו כל שמאלן מצוי, חייה באיזה הרגשה אוטופית כאילו אנחנו ולאלה שהיא קוראת "פלשתינים" חיים על אי בודד, וששני הילדים צריכים ללמוד לשחק יפה ביחד.
אה כן, וכן עוד סימפטום כבד של שמאלן מצוי, הוא בעצם ההכרזה (אמנם אף פעם לא רשמית) שההיסטוריה האנושית ובטח ובטח ההסטוריה של האיזור ושל העם היהודי החלה ב-1967 למיניינם, דבר זה אכן שוב מצטייר היטב מדבריה האוויליים של גברת רודולפינה הס.
זה בגדול הכיוון, מעבר לזה אין שום עניין להשקיע איזה מאמץ אינטלקטואלי ראוי לשמו בזבל שכזה.
