סדר ט"ו בשבט
הרב נתנאל יוסיפון
השיעור ניתן בב בשבט תשס"ח
נערך על ידי הרב
מוקדש לרפואת
רחל בת ארלט
בפתח הסדר
ייחודו של הסדר שלפניכם, שכל כולו עוסק בשבח ארצנו הקדושה ופירותיה. מלא הוא בפסוקים ומדרשים העוסקים בתיאורי השפע הגדול הזב לנו מארץ חלב ודבש, ובמתיקותם ועסיסיותם של פירותיה.
בלילה הגדול והיקר הזה, יש לנו הזדמנות לחיות "רגע של גאולה". נעצור לרגע את שטף החיים, נטעם פרי עסיסי, נחוש בפינו את מתק התאנים והתמרים, נלגום מעט יין משובח מכרמי הארץ הקדושה, ונטה אוזננו למילים העתיקות - החדשות, המגלות לנו את החיים, הנועם והטוב השופע לנו מרגבי אדמתנו.
אנו ממליצים בחום "לפתוח שולחן" מקושט וערוך בשפע פירות חיים ויבשים שכולם על טהרת ארץ ישראל, להתקבץ בצוותא כל בני המשפחה או החבורה, ושכל אחד בתורו יקרא פסוק או מדרש. בין לבין רצוי לנגן, לשורר ולזמר שירים ופיוטים לכבודה של ארץ ישראל, וכל המרבה ב"זמרת הארץ" הרי זה משובח. טעמו וראו כי טוב!
הערה - סידרנו את הסדר לפי סדר הברכות, ולא לפי סדר הפירות בפסוק.
ארץ
דברים פרק ח
כי ידוד אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר: ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש: ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת: ואכלת ושבעת וברכת את ידוד אלהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך:
יחזקאל פרק לו
(ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א
ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'.
רש"י- כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה.
חיטה ושעורה
יקח עוגה מקמח של ארץ ישראל ויברך עליה:
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם בורא מיני מזונות:
בראשית פרק כז
)כח) ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש:
(כט) יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד ב
אמר רבי חייא בר יוסף: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות (לחמניות) וכלי מילת (בגדי משי) ... עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים; ושמא תאמר, יש צער לקוצרה? תלמוד לומר: ירעש כלבנון פריו, הקדוש ברוך הוא מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה, ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פיסת ידו, וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.
גפן
מה קודם - בורא פרי הגפן על יין או בורא פרי העץ על זיתים שמוקדמים ל"ארץ"?
נחלקו הפוסקים - הבית יוסף ריא פוסק שזיתים ותמרים קודמים ליין, וכן פסק הרב עובדיה יוסף (ילקוט יוסף ריא, ג), וכן מנהג חלק מהספרדים. אולם הרמ"א (ריא, ד) פוסק שיין קודם לעץ, כיוון שהוא חשוב וכן נוהגים האשכנזים, וכן פוסקים הבן איש חי (מטות א') והרב מרדכי אליהו.
ימלא כוסו ביין או מיץ ענבים ויברך:
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן
דברים פרק לב
יג) ירכבהו על במתי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור:
(יד) חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר:
מלכים א פרק ה
(ה) וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה:
מדרש תנחומא (בובר) פרשת תצוה סימן י
מעשה בסופר אחד שהיה עולה לירושלים בכל שנה ושנה, והכירו אותו בני ירושלים שהיה גדול בתורה, אמרו לו טול לך חמשים זהובים בכל שנה ושנה ושב לך אצלינו, אמר להם יש לי גפן אחת והיא יפה לי מכולן, והיא עושה לי שלש דיפריאות (פעמים) בכל שנה, ושש מאות חביות היא עושה בכל שנה, הראשונה היא עושה שלש מאות, ושניה מאתים ושלישית מאה, ואני מוכר אותם בדמים יקרים הרבה, וכל השבח הזה לירושלים, בשביל ניסוך היין שהיו מקריבין.
זית
הכלל הוא, שכל הסמוך למלה "ארץ" בפסוק קודם לברכה (שו"ע ריד, א), לכן זית הסמוך ל"ארץ" קודם לברכת בורא פרי העץ. ויש להוסיף - פרי הגדל בארץ ישראל קודם בברכה לפרי הגדל בחוץ לארץ (הגר"מ אליהו - מובא 'וזאת הברכה' עמוד 124).
יקח זית שלם (ויכוון על כל פירות האילן) ויברך:
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם בורא פרי העץ:
ישעיהו פרק מא
(יט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו:
ירמיהו פרק לא
(יא) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ידוד על דגן ועל תירש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד:
ילקוט שמעוני תורה פרשת וזאת-הברכה רמז תתקסב
מעשה שנצרכו אנשי לודקיא לשמן מינו להם פולמרכוס (ממונה) אחד. אמרו לו - לך וקח לנו שמן במאה רבוא... הלך לגוש חלב, אמר להם: שמן במאה רבוא (מיליון) אני צריך. אמרו לו - לך אצל פלוני, הלך לביתו ובקשו ולא מצאו. אמרו לו: הרי הוא בשדה. הלך ומצאו, שעוזק (עודר) תחת הזית , אמר לו שמן במאה רבוא אני צריך, אמר ליה המתן עד שאגמור את הזית ואבוא. כיון שבא לביתו קרא לשפחתו אמר לה בואי ורחצי את רגלינו, מלאת את הספל שמן ורחצה להן רגליהם לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו... עמד ומדד לו שמן במאה רבוא. אמר לו - רצונך שוב (עוד)? אמר לו - אין לי מעות. אמר לו - טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותי. עמד ומדד לו שמן בשמנה עשרה רבוא, אמרו - לא הניח אותו אדם לא חמר ולא גמל בארץ ישראל שלא משכו עמו.
תמר - (דבש)
דברים פרק כו
(א) והיה כי תבוא אל הארץ אשר ידוד אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה:
(ב) ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ידוד אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ידוד אלהיך לשכן שמו שם:
(ג) ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לידוד אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ידוד לאבתינו לתת לנו:...:
(ח) ויוצאנו ידוד ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמרא גדל ובאתות ובמפתים:
(ט) ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש :
(י) ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ידוד והנחתו לפני ידוד אלהיך והשתחוית לפני ידוד אלהיך:
(יא) ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ידוד אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך: ס
ספרי דברים פיסקא לז ד"ה הרי הוא
נחלת צבי, מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות ארצות. מה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לאכל מכל הארצות, אי קלים לא יהו שמנים תלמוד לומר - ארץ זבת חלב ודבש, שמנים כחלב ומתוקים כדבש .
תאנה
יואל פרק ב
(כא) אל תיראי אדמה גילי ושמחי כי הגדיל ידוד לעשות:
(כב) אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם:
(כד) ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר:
תלמוד ירושלמי מסכת פיאה פרק ז דף כ טור ב /ה"ג
מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכנין עלה והבא לנו גרוגרות (תאנים יבשות) מן החבית, עלה, והושיט ידו ומצאה של דבש. אמר לו - אבא, של דבש היא. אמר לו - השקע ידיך ואת מעלה גרוגרות. מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בציפורין עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה עלה ומצא את העלייה צף עליה דבש.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת תצוה סימן י
מעשה בר' יונתן בן אלעזר שהיה יושב תחת תאנה אחת, והיתה התאנה מלאה תאנים יפות, ירד טל והיו התאנים שואבים דבש, והיה הרוח מגבלן בעפר, באתה עז אחת והיתה מנטפת חלב בדבש, וקרא לתלמידים ואמר להם בואו וראו דוגמא מעין העולם הבא, וכל כך למה שהיו הקרבנות קריבין.
רימון
עמוס פרק ט
(יג) הנה ימים באים נאם ידוד ונגש חורש בקצר ודרך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה:
(יד) ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם:
(טו) ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ידוד אלהיך:
משנה מסכת ביכורים פרק ג
כיצד מפרישין הבכורים יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים... הקרובים מביאים התאנים והענבים והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלם הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם.
מקורות
"המגיד" (לרבינו הבית-יוסף)
דע לך, שישראל משום שניסו כמה נסיונות להקב"ה, נתחייבו שלא להכנס לארץ, אלא שברב רחמיו וחסדיו, הכניס הקב"ה בליבם, שיבקשו לשלח אנשים לתור את הארץ. ואלו היו זוכים באותה השליחות כראוי, היה מכניסם לארץ בזכות אותה השתוקקות והשתדלות.
ואמר להם משה שיסתכלו "השמנה היא" וגו' משום שידע שוודאי היא שמנה וטובה ויש בה עץ, ורמז להם שיספרו בשבחה, כדי שיכספו להכנס אליה, ועל ידי כך יזכו.
("מגיד מישרים" פרשת "שלח לך", מתורגם)
בית חדש (לר' יואל סירקיס)
קדושת הארץ, הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה, שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ. כי על כן הזהיר ואמר בסוף פרשת מסעי (במדבר לה: לד) "ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה, אשר אני שכן בתוכה, כי אני ד' שכן בתוך בני ישראל" ...ועל כן ניחא שאנו מכניסים בברכה זו (מעין שלש) "ונאכל מפריה ונשבע מטובה" כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה, ונשבע מטובתה.
(ב"ח על טור או"ח סי' ר"ח)
ר' נחמן מברסלב
עקר שבח ארץ-ישראל מה שהתורה משבחת אותה, שהיא ארץ זבת חלב ודבש, וכן בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל, עקר הכונה ששם שופע שפע נעם העליון שהוא שרש כל הנעימות והמתיקות שמלובש בכל הטעמים שבעולם. וזה שרש נעימות ומתיקות הפרות של ארץ-ישראל, ושם דיקא יכולין להתקשר לנעם העליון על ידי הפרות הטובים שבה, על-ידי שנזכה לקדש אכילתם כראוי על-ידי המצות התלויות בארץ שכלם במיני מאכל. וזה בודאי שבח גדול ונוראה מאד, כי זה עיקר עבודת האדם כל ימי חיו לזכות לנעם העליון, לחזות בנעם
ה' ולבקר בהיכלו. ובשביל זה נתאווה משה כל-כך לארץ-ישראל, כי זה עיקר תשוקת כל הצדיקים לחזות בנעם ה'.
(הלכות ברכת הפירות, הלכה ד, אות ג)
מור וקציעה
"ואף על גב דאמרינן (סוטה יד.) 'וכי משה לאכול מפריה ולשבוע מטובה היה צריך', אנו ודאי צריכין להם, כי פירות ארץ ישראל מוסיפים כח וחכמה , כמו שאמרו (ב"ב קנח:) באוירא דמחכים, ולא על חנם האריך התלמוד (ברכות מד. עירובין ל.) להזכיר אכילה מופלגת דר' יוחנן ותלמידיו כי אכלו פירות גינוסר, שנראת באמת גוזמא, אבל ח"ו שכוונו לספר בגנותם, אלא בשבחם ובשבח א"י נתכוונו. ולהודיענו שפירותיה נותנים חיים לעם עליה, ומוסיפים כח וגבורת ההשכלה , לפיכך היו מרבים לאכול מהם...".
מור וקציעה להגאון היעב"ץ (או"ח סי' רח)
אורות הקודש ח"ג לב עמוד רצה
המאכל של ארץ ישראל מקדש בפנימיותו, ואינו מגשם
כי אם בחיצוניותו, אבל ממאכלי חוץ לארץ צריכים להזהר.
ולפי רוב הצפיה לארץ ישראל מתעלה
המאכל שבחוץ לארץ גם כן.
וזהו סוד הזכרת ירושלים, בעל נהרות בבל
או בשיר המעלות שובה בכל סעודה. צפית ארץ ישראל,
הבאה תכף למזון, מעדנת את המאכל שבחוץ לארץ
ועושה אותו קרוב לעילוי של ארץ ישראל.
ברכה אחרונה מעין שלוש:
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם:
אכל מזונות:
על המחיה ועל הכלכלה:
שתה יין:
על הגפן ועל פרי הגפן:
אכל פירות משבעת המינים:
על העץ ועל פרי העץ:
על מזונות, יין ופירות ביחד:
על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ:
ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו לאכל מפריה ולשבוע מטובה, רחם (נא) יהוה אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מזבחך ועל היכלך, ובנה ירושלים עיר הקדש במהרה בימינו והעלנו לתוכה ושמחנו בבנינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדשה ובטהרה:
בשבת - ורצה והחליצנו ביום השבת הזה:
כי אתה יהוה טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל:
על של ארץ ישראל אומר - מחיתה ועל כלכלתה:
על של ארץ ישראל אומר - פרי גפנה:
על של ארץ ישראל אומר - פרותיה:
על מזונות יין ופירות של ארץ ישראל יחד - מחיתה ועל כלכלתה: ועל פרי גפנה: ועל פרותיה:
המחיה ועל הכלכלה:
פרי הגפן:
הפרות:
על מזונות יין ופירות - המחיה ועל הכלכלה:ועל פרי הגפן: ועל הפרות:
ברוך אתה יהוה, על הארץ ועל:
על של ארץ ישראל אומר - מחיתה (ועל כלכלתה):
על של ארץ ישראל אומר - פרי גפנה:
על של ארץ ישראל אומר - פרותיה:
על מזונות יין ופירות של ארץ ישראל יחד - מחיתה (ועל כלכלתה): ועל פרי גפנה: ועל פרותיה:
המחיה (ועל הכלכלה(
פרי הגפן:
הפרות:
על מזונות יין ופירות - המחיה (ועל הכלכלה):ועל פרי הגפן: ועל הפרות:
נציין בכיתוב שמעל נוסח על מחיתה - קמח א"י (מנהג הספרדים ומקצת האשכנזים). ובקמח חו"ל (וכן קמח א"י לרוב האשכנזים).
הערה: בגמרא ברכות (מד.) ובשו"ע (או"ח רח, י) נזכר רק לגבי פירות הארץ, שמשנים מהנוסח של פירות חו"ל ומברכים 'על פירותיה'. דין מיני מזונות מקמח של ארץ לא הוזכר שם, ונחלקו בו הראשונים והאחרונים - הכפתור ופרח, ברכי יוסף, פאת השולחן וסיעתם פסקו שמברכים 'על מחייתה', ואילו הרא"ה, האדר"ת והאגרות משה פסקו שמברכים 'על המחיה', מפני שעוברים עיבוד ולא ניכר שהם מהארץ. למעשה - הספרדים נוהגים לברך 'על מחייתה' (סידורי הגר"מ אליהו והגר"ע יוסף). האשכנזים ברובם נוהגים לברך 'על המחיה', אולם הרב טיקוצ'ינסקי (עיר הקודש והמקדש ח"ג עמ' שמג) מעיד שמנהג האשכנזים בירושלים לברך 'על מחייתה'.
