כשהייתי בכיתה ו', שנה לאחר הריגת רבין, התקיים טקס לציון שנה ל"הרצחו" של רבין באולם הספורט של בית הספר. אז, כשהייתי בן 12, עניינו אותי דברים אחרים מאשר פוליטיקה ובית הספר, והטקס כמובן לא עניין אותי בכלל. לפני הטקס שתיתי קולה RC, וכשכולם היו בשקט הבאתי גרפס אדיר. כולם שמעו את זה. המנהלת, שהיא היתה ממש שמאלנית נאצית ומפלצת נוראית, העיפה אותי החוצה, והמחנכת שלי נזפה בי: "אתה צריך להתבייש בעצמך, אתה בהמה! לא הספיקה השיחה שלי עם אמא שלך, אתה רוצה שאני אזמין גם את אבא שלך?". בסוף התעצבנתי ועניתי לה: "מה את רוצה, המורה, אני עשיתי את זה לכבוד רבין. וחוץ מזה, אם תביאי את אבא שלי לפה, הוא יצחק וישמח לשמוע איזה ילד גאון יש לו". היא ענתה לי "באמת? אז תהיה גאון בבית, לא בבית הספר". בסוף קיבלתי השהייה ליומיים, וזה אחרי שבאותו שבוע עשיתי הרבה שטויות אחרות בבית-הספר. לא עשיתי זאת מסיבות אידיאולוגיות, אלא משום שהייתי ילד מופרע.
שנה לאחר מכן, בכיתה ז', עשיתי זאת שוב כשדיברנו על "מורשת רבין" בכיתה.
