הנאצים הארורים שפכו את זעמם, והעירו את כל חמתם על כל יהודי מגדל זקן, כדרכם של החרדים לדבר ה', עד שהייתה ממש סכנת נפש לכל בעל זקן להיראות בחוצות הגיטו, ובראות הזדים הארורים יהודי בעל זקן היה מוצג מייד לסכנת מוות.
לכן הורידו כל יושבי הגיטו את זקנם, וגם גדולי הרבנים שהיו נמצאים שם נאלצו לעשות כן אחרי שראו שאין אפשרות גמורה להישאר בזקנם המגודל, אף שבמסתרים בכתה נפשם, וליבם כאב ודאב עליהם על דמות דיוקנם שהורדה מעליהם וצלם אלוקים שנשחת מעל פניהם.
חרף הסכנה הגדולה, היו קדושי עליון לא היו מוכנים בשום מחיר לוותר על זקנם:
1) אנשי הס"ס חיפשו את האדמו"ר יהושע השל הורוביץ, כדי לשלחו למחנה השמדה. כשנודע הדבר לחסידים, מיהרו אליו וביקשוהו שיגזוז את זקנו, אולי בשל כך לא יכירוהו הגרמנים.
הרב תפס בידיו את זקן השיבה הארוך שלו ואמר: כל ימי נהגתי להטמין כל שערה שנשרה מזקני בתוך גמרא או ספר אחר, וכעת אתם רוצים שבמו ידי אגזוז את זקני? היו לא תהיה! אם נגזר עלי משמים להיספות, רצוני ללכת מהעולם כיהודי בעל צורה יהודית, עם זקן ופיאות".
לבסוף כאשר נתפס האדמו"ר, בהיכנסו לקרון המוות אחז בידיו בזקנו הארוך ובפיאותיו. חייל גרמני שהבחין בו, התחיל תולש את זקנו. האדמו"ר הישיש זעק במלוא כוחותיו: "אל תיגע בידיך הטמאות בזקני"! ברגע הראשון נבהל החייל ונרתע לאחוריו, אך לאחר מכן ירה באקדחו. לאחר קול הירייה נשמעה זעקת האדמו"ר: "שמע ישראל!" [אינציקלופדיה שמע ישראל, כרך ב', עמ' 74].
להרחבה בנושא ולסיפורים נוספים, עיינו "אותיות של אש" של איתמר לוין, "ואני מאמין" של פרופ' מ. אליאב.
מספר תמונות של אנשי ס"ס [וורמכאט] גוזזים את זקנם של היהודים, לצהלת הנוכחים:
בברכה ערן.
נושא: הנלחת מורשת השואה - "ולא תשחית את פאת זקנך". (נקרא 6486 פעמים)